לב טוב, מילה טובה

כל אדם זקוק להרגשה שהוא חשוב
ומוערך, למילה טובה שהיא יותר מאוכל.
כן, ממש כך. תקראו מה זה עשה
לטיפת מים וגרגירי שעועית…
 
 
בפרקי אבות נאמר: "צאו וראו איזוהי דרך שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר: עין טובה. רבי יהושע אומר: חבר טוב. רבי יוסי אומר: שכן טוב. רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד. ורבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם (רבי יוחנן בן זכאי) רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם, שבכלל דבריו – דבריכם".
 
לב טוב עולה על הכל, שכן הלב הוא המניע לכל שאר הכוחות, והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. מסביר רבינו עובדיה מברטנורא, שלכל פעולה יש את האיבר המיוחד שבו היא נעשית, אך ללא הלב, לא הייתה הפעולה יכולה להתקיים. הלב הוא הרצון. וכאשר פעולה מונעת מתוך טוב לב, היא נעשית עם כל הישות, בצורה הטובה ביותר.
 
אנשים בעלי לב טוב תמיד יהיו שמחים ומזומנים להיטיב ולעזור לכולם. בדרך כלל, הם אלה אשר ישימו לב האם משהו מציק לפלוני, או שאלמוני זקוק לסיוע. כי כשהלב שמח ורגוע, פנוי האדם להשקיף על כל אחד לטובה. וחבריו יזכו לחבר טוב, וכמובן בשכן טוב.
 
לכן ברור מאליו, שאדם שלו ורגוע מוחו וראשו פנויים לראות הנולד. לכן אמר ר' יוחנן בן זכאי: "רואה אני בכלל דבריו, דבריכם".
 
טוב-לב עולה על הכל משום שזהו היסוד. אדם טוב לב מקרין על סביבתו רק טוב, כמו שמש השולחת קרניים מחממות ומאירות ליקום כולו.
 
כמה חשוב לגרום טוב לשני, ליצור אווירה מלוכדת ומחממת לבבות, שהרי מעלתה של מילה טובה וערכה לא יסולא בפז, יקרה היא מפנינים ומרככת אף אבנים.
 
נאמר: "טוב המלבין שיניים לחברו, ממשקהו חלב". נכון, לדאוג לצרכיו של השני זהו דבר חשוב ביותר, לתת לו מזון ובגדים. אך אין זה שווה כלל אם העזרה לא ניתנת לצד חיוך מלבב ומקרין. איזו מן הרגשה זו לקבל ממישהו כשאתה מרגיש נצלן, סיוע המוענק לצד תשדורת של 'אתה חייב להעריך אותי על שפיניתי לך מזמני היקר,' או 'על שנתתי לך משלי'. זה לא נחשב כמעט לסיוע משום שהפנים מסגירות את המתחולל בלב, ומראות לשני האם ניתנת לו העזרה באמת ובתמים, מתוך כוונה טהורה ומושלמת המגיעה מהכרה שלא אני הכל יכול. אלא הפעם ניתנה לי, ברוך השם, החכמה בנושא מסוים ואוכל לעזור. האמונה בקדוש ברוך הוא שהוא העניק את הכוחות מסייעת לתת הרגשה טובה לזולת כשהוא מקבל את העזרה.
 
עשו סקר לאחר מלחמת העולם השנייה שהניב את התוצאות הבאות: תינוקות ששהו בבית ילדים, בחדר תינוקות אחד גדול. אף שטופלו בידי אחיות, הוזנו כראוי וקולחו יום יום, ואף שרמת ההגיינה נשמרה היטב ולכאורה לא היה חסר להם שום דבר, רובם יצאו פגועים בנפש ומיעוטם אפילו לא האריכו ימים. וזה בגלל אהבה שחסרה להם, אהבת אם ממיסה וחמה. ואילו התינוקות שגדלו במשפחות פרטיות, גם אם לא קיבלו מזון לא כל כך משובח או ביגוד הולם וכו', גדלו בריאים בנפשם והתפתחו כראוי. זאת, משום שהם קיבלו יחס פרטי ולא כאחד מתוך הכלל, דיברו אליהם וחייכו להם. זהו בעצם העיקרון שילדים גדלים יותר מאהבה מאשר ממזון. ולא רק ילדים, אלא כל אחד מאיתנו זקוק להרגשה שהוא חשוב ומוערך, שצריכים אותו ומכירים בכוחותיו.
 
נוכל לראות זאת על פי סיפור שנכתב בשבועון "מרווה לצמא": באחת הישיבות למד בחור רגיל. הוא לא היה מיוחד בשום דבר. למד כרגיל, היה בעל שכל ממוצע ולא התבלט בשום כישרון מיוחד. אותו בחור חש שהוא ממש נבלע בין הכלל, שאף אחד לא שם לב אליו והוא לא חשוב למישהו, בדיוק כמו אחד הקירות או השולחנות. הרגשה זו גרמה לו להרגיש טעם חמצמץ בלימוד והוא החליט לעזוב את הישיבה. אך עשה ניסיון אחרון, אם יום אחד יעבור עליו בלי שום יחס מן הבחורים יצא אכן מהישיבה.
 
אותו יום, ישב הבחור בהיכל הישיבה ולמד, כשלפתע חש מאחוריו זוג ידיים המסדרות לו את החולצה. הוא הסתכל וראה בחור נחמד ששם לב לצווארונו שהיה מקופל וסידר אותו לזווית הנכונה. ובזכותו נשאר מיודענו בישיבה.
 
נוכחנו לראות איזו חשיבות יש ליחס הולם, למילה טובה. אותו חבר לא ידע שבמעשה כל כך קטן שעשה, גרם לבחור להישאר ירא שמים ועובד השם. אין קץ למעלתה של נתינת הרגשה טובה לזולת, מילה חמה, הערכה ועידוד. ממך זה לא לוקח כלום ולשני זה כל כך תורם ומחזק.
 
נערך פעם ניסוי מעניין, שבו אמרו לעבר טיפת מים אחת: מכוערת, ולשנייה: צדיקה. כלומר: מילה טובה ומילה שאינה כזו. ולאחר מכן הקפיאו את הטיפות. אחרי כמה שעות, בדקו במיקרוסקופ ומצאו שהטיפה שאמרו לה: מכוערת, אכן יצאה סדוקה וכלל לא יפה. והטיפה שקיבלה מחמאה ומילה טובה, יצאה מקסימה, בצורה של יהלום מנצנץ.
 
אותו ניסוי נערך על זרעי שעועית שנשתלו בכלים שונים. הזרעים שהופנו כלפיהם מילים רעות לא צמחו כלל, אלו שלא דיברו אליהם ונגעו בהם ברכות גדלו, אך לא הניבו תנובה גדולה. ואילו הזרעים שזכו למילים של עידוד וחיבה, צמחו וגדלו בצורה מעוררת השתאות.
 
נאמר: מי שלא עונה שלום לחברו, נקרא גזלן. ברכת השלום שנאמרת מהווה את הדבר הראשון שמסמל יחס וטוב לב. לכן, אם מישהו אומר לך שלום ואינך עונה לו אתה גוזל ממנו את שלוות נפשו, שכן הוא מחפש במה עשה לך לא טוב, או במה הרע לך שאינך מחזיר לו שלום. פיו נאלם לאחר שהשארת את ברכתו תלוייה באוויר.
 
סיפר הרב חיים ולדר, על משגיח כשרות שנשלח לפקח בבלגיה על משחטה. אותו משגיח היה מקפיד להקדים שלום לכל אחד. וכך גם עשה כשהגיע למפעל, בבוקר היה אומר שלום חביב ומחוייך לעבר השומר, וכן ביציאתו מידי ערב.
 
יום אחד, בסיום העבודה נזכר הוא שצריך לבדוק כמה מן הבהמות שנשחטו הבוקר ונמצאות כבר בחדר ההקפאה. נכנס המשגיח לחדר, אך שכח שאת הדלת הזו אי אפשר לפתוח מבפנים, כך שהדלת ננעלה אחריו והוא נותר בגפו, תקוע במקפיא כשכל עובדי המפעל כבר עזבו את המקום. נרעש המשגיח והחל לדבוק בכל כוחו, לצעוק ולנסות לפתוח, אך ללא הועיל. אחרי שעבר זמן מה, נכנסה לתודעתו המחשבה המבהילה שהוא עומד לסיים במקפיא זה את חייו. בייאוש ובהשלמה החל לקרוא קריאת שמע בכוונה. וככל שנקף לו הזמן, הכחיל גופו עד שהוא התעלף.
 
כשהתעורר, מצא את עצמו במיטת בית החולים הבלגי ונזכר בכל הקורות אותו. ולשאלתו בתמיהה כיצד ניצל ממוות בטוח זה, נענה שהשומר של המפעל היה רגיל לראותו בוקר וערב, יהודי עם זקן ופאות המנענע ראשו בחיוך ואומר מילה מסוימת שלא הבין. באותו יום ראה אותו רק בבוקר, וכשחזר הביתה נזכר לפתע שלא הבחין ביציאתו. מיד רץ אל המפעל ובדק בכל מקום, עד שהגיע למקפיא ומצא אותו כך מעולף. המשגיח התרגש ומאז הקפיד ביתר שאת להקדים שלום לכל אדם.
 
אין קץ לחשיבותו של לב טוב ולברכות שיוצאות מלב אל לב. אין שיעור לחמימות ומילה מעודדת שנאמרת במקום הנכון. הלוואי שנשכיל להפנים ולהקרין אך אור על זולתנו!
 
 
* * *        
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net