עשירות של עניים

 טעמתם פעם עשירות של עניים?
עשירות של אותם אנשים שלא נותנים
למחסור הגשמי לבלבל אותם? אלה
ששמחים בחלקם? אלה שמעניקים
באמת לילדיהם?
 
 
"ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר", מספרת לנו התורה (פרשת וישלח). אבל נשאלת שאלה מאוד מתבקשת: מדוע יעקב נשאר לבדו? הרי, כך מספרת לנו התורה, הוא העביר זה עתה את כל בני משפחתו ורכושו במעבר יבק? מבאר רש"י: שכח פכים קטנים וחזר עליהם (חולין צא). מזה למדנו חכמינו ז"ל שזו מידת צדיקים – לא לאבד ממונם בחינם.
 
יעקב אבינו איש עשיר היה כאשר יצא מביתו של לבן. ובכל זאת, בשביל כמה פכים קטנים ששכח הוא טרח לחזור ולהביאם? כן. ולא סתם. כאן מלמד אותנו אחד מאבותינו הנהגה נכונה שכל אחד צריך לאמצה, ואין זה משנה אם הוא עשיר או עני: על כל אדם לתת את דעתו על ממונו ורכושו שלא יאבדו לחינם. וגם אם הוא עשיר גדול מאוד, עליו לנהוג בחכמה ובתשומת לב לממונו ולא בדרך של הפקרות חלילה.
 
רבי נחמן מברסלב היה מקפיד מאוד על מי שמאבד את ממונו או מבזבזו ללא מחשבה, והיה אומר: כמה טרחות וכמה יגיעות יש לו לאדם עד שמשיג את פרנסתו, שיוכל לשבת ולעבוד את השם, ואחרי כן הוא מאבדו בפזיזות?…
 
זהירות האדם בממונו היא, למעשה, מידת הענווה – אדם מעריך את מה שיש לו ולא מתייחס לזה כמובן מאליו. ועל דבר זה מחנכים את האדם כבר בתחילת דרכו, עוד בילדותו צריך להרגיל את הילד שלא יהיה מפונק ולא יקבל כל מה שהוא רוצה בלי עמל ובלי לומר תודה. בדרך זו אדם לומד להעריך את מה שהשם נותן לו ולהבין שני דברים חשובים: א. בעולם הזה לא מקבלים שום דבר בלי עמל או בחינם. ב. על כל דבר שמקבלים צריך לומר תודה.
 
כאן אפנה להורים ואציין בפניכם שיש לשמור על כלל זה היטב. כאשר הילד רוצה דבר מסוים, יש להרגילו לעשות משהו תמורתו: לומר כמה פרקי תהלים, להתפלל על זה, לקבל על עצמו לעזור בבית וכן הלאה. כמובן, כל דבר לפי העניין. ישנם דברים קטנים וישנם גם דברים גדולים, אך העיקר הוא שהילד יעשה משהו וילמד להעריך. וכמו שאנו יודעים – לכל כלל יש גם יוצא מן הכלל, ויש גם לתת ולהעניק לילדים דברים מדי פעם גם מבלי שהם יבקשו. לפעולה זו קוראים נתינה – ההורה נותן מליבו בלי שהילד יבקש. אבל סתם כך, ביום יום, יש להשתדל להרגיל את הילד לעשות משהו בשביל הדבר אותו הוא רוצה. כי אם יקבל כל מה שהוא רוצה בלי להתאמץ הוא לא יעריך שום דבר, הוא לא ישמח בחלקו ובטח שלא תהיה לו מידת הסתפקות וצניעות לחזור אחרי פכים ריקים…
 
נקודה נוספת עליה ההורים צריכים לתת את דעתם היא: שהילד יודה על כל דבר שהוא מקבל. ועל זה יש להתעקש, ממש כך. ולא פעם, צריך אפילו לקחת באופן זמני את הדבר שנתנו לו אם הוא מסרב לומר תודה. כי התודה, היא חלק עיקרי מבניין מידות האדם, ובעזרתה הוא לומד להעריך את מה שהוא מקבל.
 
יעקב אבינו נותן לנו דוגמא נפלאה לנקודות אלו. הוא ידע להעריך את מה שיש לו כי הוא ממש התייגע על כל מה שזכה. שבע שנים עמל ויגע בשביל להשיג את נשותיו ורכושו, וכמו שהעיד על עצמו לפני לבן: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי: זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים: לוּלֵי אֱלֹקי אָבִי אֱלֹקי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק הָיָה לִי כִּי עַתָּה רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי אֶת עָנְיִי וְאֶת יְגִיעַ כַּפַּי רָאָה אֱלֹקים וַיּוֹכַח אָמֶשׁ" (בראשית לא). ולא רק, יעקב גם ידע להודות על חסדיו של השם: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת".
 
זאת מידת הענווה – להעריך את מה שיש לך ולשמור על זה. למעשה, מידה זו היא הכלי לעשירות דקדושה, כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, שהצדיקים שיש להם עשירות דקדושה זה משום שאפילו יש להם כל הון בעלמא, הם לא חושבים שהממון שייך להם ולא נכנסת בהם שום הרגשה של ישות וגאווה. ההיפך, הם מרגישים עניים ממש מכיוון שיודעים שהכל שייך להשם לבדו.
 
ובאמת, לא פעם רואים עשירים גדולים שמתנהגים בפשטות – בין אם בלבוש, במקום מגוריהם, במאכלים ובמניעת בזבוז ממונם. הם מעריכים כל אגורה ומשתדלים לא לאבד את ממונם בחינם. מצד שני, לצורך צדקה הם נותנים ומפזרים כראוי. זה מראה שיש להם כלי לעשירות. הממון לא מסנוור אותם ולא ממלא אותם בגאווה, או גורם להם להתנהג בהפקרות וללא הערכה. הם מעריכים את רכושם ומתנהגים בו כרצון השם, כמו יעקב אבינו שחיזר אחר פכים ריקים. לכן אמרו חז"ל (נדרים, פא): "היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה, שנאמר: 'יזל מים מדליו'". כי העשירות היא אחד מהדברים שמכניסים גאווה באדם: חכמה, גבורה ועשירות, כמו שאמר ירמיה (ט): "כֹּה אָמַר ה', אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ". אולם, מי שגדל בעניות אין לו את הגאווה הזו והוא יודע להעריך את מה שיש לו.
 
דברים אלה מחזקים את הסיבה מדוע התורה נמצאת אצל בני העניים. להוריהם אין כסף בשפע לקנות לילדם דברים ולפנק אותו באופן גשמי, לכן הם מתאמצים להעניק לו בדרך אחרת, כך שהם נותנים לילד את מה שהוא באמת צריך: תשומת לב, חום ואהבה, הקשבה, מתפללים עליו שיצליח וכן הלאה. הילד מקבל מהוריו דברים נפשיים ורוחניים שנותנים לו חשק לחיים וחשק להיות טוב. הוא גם מרגיש את רצון הוריו להיטיב עימו ופעמים רבות, כאשר ההורים אכן מתאמצים לקנות לו דבר מסוים, הוא מרגיש את הנתינה שלהם ומעריך אותה מאוד.
 
לעומת זאת, כאשר להורים יש שפע גשמי אז יש להם גם יצר הרע לא להעניק לילד את תשומת הלב האמיתית, אלא להיפטר מהמאמץ בקניית כל מה שאפשר (שנחשב לתחליף מזווית ראייתם של ההורים) והם גם נותנים לו כסף, ולכאורה חושבים שהם לא מחסירים מילדם דבר. אבל לא, הם מחסירים ממנו את העיקר – הילד גדל בלי הערכה לשום דבר. וגרוע מזה, הוא גדל בלי ההרגשה שאוהבים אותו ובאמת מעניקים לו.
 
לכן מי שרוצה שתורה תצא מבניו, צריך להשתדל לאמץ את הנהגותיהם הטובות של העניים והעשירים דקדושה.
 
עניים דקדושה – אנשים שלא נותנים למחסור הגשמי לבלבל אותם, לא רודפים אחר מותרות וכל שכן לא נכנסים לחובות והלוואות עבור המותרות, אלא מודים להשם על כל מה שיש להם, שמחים בחלקם ומשקיעים בעיקר – בתורה, מצוות, הענקה לילדיהם שפע של אהבה והקשבה, תפילות וכן הלאה.
 
עשירים דקדושה – אנשים אלה, למרות עשירותם, מרגישים כמו עניים וממילא משקיעים בכל מה שהוזכר לעיל כמו העניים, וגם מבניהם יכולה לצאת תורה. הם מחזיקים עצמם כעניים לכן מתקיים בהם "היזהרו בבני עניים".
 
כאן אנו מגיעים למסר חשוב שמופנה אל כולם, בפרט לי שבחר לעצמו חלק טוב – לחיות חיי תורה: לא לשאוף לעשירות ולא לחמוד את חיי המותרות ולא להיכנס לחובות בשום פנים ואופן! אלא לחיות בצניעות ובפשטות, לרכז את כל הכוחות והרצונות בעיקר – תורה, מצוות, מידות טובות וכו', ועל ידי זה להינצל מכל הבלי העולם הזה, מכל מיני חובות והלוואות, וללמד את הילדים מידות טובות – להעריך את מה שיש להם, לשמוח בחלקם, להודות ולהבדיל בין הטפל לעיקר.
 
יהי רצון שנזכה לעשירות אמיתית, לחיות חיי תורה בפשטות וצניעות ולגדל את ילדינו עם מידות טובות ונכונות, ועל ידי זה תצא תורה מצאצאינו ומצאצאי כל בית ישראל, אמן כן יהי רצון.