בשדי יער עמוד 225-226

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 225-226

לְהִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲווֹת

זֶה הַכְּלָל: כָּל אֶחָד צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְדַבֵּר דִּבּוּרִים עִם ה’ יִתְבָּרַךְ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְהָעִקָּר שֶׁיִּהְיוּ דִּבּוּרֵי אֱמֶת, בַּשָּׂפָה שֶׁלּוֹ, מִתּוֹךְ לִבּוֹ, עַד שֶׁיִּתְבַּיֵּשׁ לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ הַרְבֵּה עַל גֹּדֶל פְּשָׁעָיו שֶׁהוּא פָּשַׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ גָּדוֹל כָּזֶה. וְהָעִקָּר הוּא שֶׁיַּרְבֶּה הָאָדָם בִּתְפִלָּה, וִיבַקֵּשׁ מֵה’ שֶׁיְּבַטֵּל מִמֶּנּוּ אֶת הַתַּאֲווֹת.
כִּי צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁהַתַּאֲווֹת הֵן עֹנֶשׁ לָאָדָם. כִּי כָל תַּאֲוָה וְתַאֲוָה הִיא כְּמוֹ רַעַל מְצֻפֶּה בְּשׁוֹקוֹלָד, שֶׁנִּרְאֶה לָאָדָם כְּדָבָר מָתוֹק וְנָעִים, וּבֶאֱמֶת זֶה רַעַל. כִּי כָּל תַּאֲוָה מְנַתֶּקֶת אֶת הָאָדָם מֵה’ יִתְבָּרַךְ, וּמַרְחִיקָה אוֹתוֹ מֵהַנֹּעַם הָאֲמִתִּי, מֵהַמְּתִיקוּת הָאֲמִתִּית, דְּהַיְנוּ הַנֹּעַם וְהַמְּתִיקוּת שֶׁל ה’. כִּי הַתַּאֲוָה מְרַמָּה אֶת הָאָדָם בְּנֹעַם מְדֻמֶּה וּבִמְתִיקוּת מְדֻמָּה וּבְעֹנֶג מְדֻמֶּה, לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם גִּבּוֹר חַיִל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד הַמִּרְמָה הַזֹּאת.
אֲבָל אֵיךְ יוּכַל הָאָדָם לַעֲמֹד בָּזֶה? הֲלֹא בִּזְמַן הַנִּסָּיוֹן אוֹתָהּ מְתִיקוּת וְנֹעַם מוֹשְׁכִים וּמְרַתְּקִים אֶת הָאָדָם עַד מְאֹד, וְאֵין לוֹ כֹּחַ לַעֲמֹד בַּפִּתּוּי כְּלָל, וְהוּא נוֹפֵל פַּעַם אַחַר פַּעַם בְּרִשְׁתּוֹ שֶׁל הַיֵּצֶר הָרַע. וַאֲפִלּוּ שֶׁתָּמִיד מְגַלֶּה אַחֲרֵי מַעֲשֶׂה אֶת הָרַמָּאוּת, וּמַרְגִּישׁ אֶת הַמְּרִירוּת שֶׁל הָרַעַל שֶׁאָכַל, לַמְרוֹת הַכֹּל, הַמְּצִיאוּת הִיא שֶׁבַּפַּעַם הַבָּאָה הוּא שׁוּב נוֹפֵל, וְהַתַּאֲווֹת מוֹשְׁכוֹת אוֹתוֹ כִּבְכַבְלֵי קֶסֶם, וְהוּא מְאַבֵּד כָּל שְׁלִיטָה וְכָל הַשֵּׂכֶל שֶׁלּוֹ נֶעֱלָם, וְהוּא נוֹפֵל שׁוּב. אִם כֵּן מַה יַּעֲשֶׂה הַנַּעַר וְלֹא יֶחֱטָא?
הָעֵצָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה הִיא, שֶׁיַּעֲמֹד הָאָדָם יוֹם יוֹם מוּל ה’, וִיבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ בְּרַחֲמִים וּבְתַחֲנוּנִים שֶׁיְּבַטֵּל מִמֶּנּוּ תַּאֲוָה זוֹ וְזוֹ, וְכֵן שֶׁיְּבַטֵּל מִמֶּנּוּ מִדָּה רָעָה זוֹ וְזוֹ. כִּי כְּשֵׁם שֶׁהַתַּאֲווֹת הֵן עֹנֶשׁ נוֹרָא, כֵּן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הֵן יִסּוּרִים נוֹרָאִיִּים, וּמֵהֶם כָּל הַסֵּבֶל שֶׁל הָאָדָם עֲלֵי אֲדָמוֹת, שֶׁהוּא וְכָל הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ סוֹבְלִים מִמִּדּוֹתָיו הָרָעוֹת. וּכְמוֹ שֶׁבַּתַּאֲווֹת, בִּזְמַן הַנִּסָּיוֹן הָאָדָם מְאַבֵּד אֶת הַשֵּׂכֶל לְגַמְרֵי, כֵּן הוּא בַּמִּדּוֹת הָרָעוֹת, שֶׁבִּזְמַן הַנִּסָּיוֹן הָאָדָם מְאַבֵּד כָּל שְׁלִיטָה וְכָל שֵׂכֶל יָשָׁר, וּמִתְנַהֵג כְּפִי מִדּוֹתָיו הָרָעוֹת. וְלָכֵן הָעֵצָה הַיְחִידָה הִיא לַעֲמֹד וּלְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה שׁוּב וְשׁוּב, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבַטֵּל מִדָּה רָעָה זוֹ וּמִדָּה רָעָה זוֹ, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לְבִטּוּל שָׁלֵם.

דִּבּוּרִים מִן הַשָּׁמַיִם

וּמוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁכְּשֶׁאָדָם זוֹכֶה לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וְרוֹצֶה כִּבְיָכוֹל לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁיִּשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ, יֵשׁ לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תַּעֲנוּג וְשִׂמְחָה. כִּי לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יֵשׁ נַחַת רוּחַ מִכָּךְ שֶׁמְּנַצְּחִים אוֹתוֹ כִּבְיָכוֹל, וְלָכֵן הוּא בְּעַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ לָאָדָם דִּבּוּרִים בְּפִיו, שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ. כִּי בְּלִי שֶׁיִּרְצֶה הַבּוֹרֵא בְּעַצְמוֹ שֶׁיְּנַצְּחוּ אוֹתוֹ, מִי יוּכַל לְנַצְּחוֹ? נִמְצָא, שֶׁמֵּאַחַר וְסוֹף כָּל סוֹף, אֶת הַדִּבּוּרִים לְנַצֵּחַ אֶת ה’ וּלְרַצּוֹת וּלְפַיֵּס אוֹתוֹ, מְקַבְּלִים מֵה’ בְּעַצְמוֹ, אִם כֵּן מַה שֶּׁתָּלוּי בָּאָדָם הוּא רַק הָרָצוֹן, שֶׁיִּרְצֶה כִּבְיָכוֹל לְנַצֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא בַּטִּעוּנִים שֶׁלּוֹ, וּלְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ שֶׁיְּקָרְבוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ, וִיבַטֵּל מִמֶּנּוּ כָּל הַתַּאֲווֹת וְהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְכָל הַדְּבָרִים הַמַּרְחִיקִים אוֹתוֹ מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְאָז ה’ יִתְבָּרַךְ עוֹזְרוֹ וְהוּא זוֹכֶה לִפְעֹל בִּתְפִלָּתוֹ.
עוֹד צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁהַדִּבּוּרִים שֶׁהָאָדָם מְדַבֵּר עִם ה’ יִתְבָּרַךְ, הֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּכְנַס לָזֶה, וּמַכְרִיחַ עַצְמוֹ וּמֵכִין עַצְמוֹ לְדַבֵּר לִפְנֵי ה’ יִתְבָּרַךְ, אֲזַי שׁוֹלֵחַ לוֹ ה’ יִתְבָּרַךְ דִּבּוּרִים בְּפִיו שֶׁהֵם בְּחִינַת רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְחַדֵּשׁ תָּמִיד בִּתְפִלָּתוֹ, וּלְבַקֵּשׁ בְּכָל עֵת דִּבְרֵי רִצּוּי וּפִיּוּס וְתַחֲנוּן חֲדָשִׁים. וְזֶה זוֹכִים עַל יְדֵי טַהֲרַת הַלֵּב, וּלְטַהֲרַת הַלֵּב זוֹכִים עַל יְדֵי קְדֻשַּׁת שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁהָאָדָם מְקַדֵּשׁ אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרַע, וְאֶת שְׁתֵּי אָזְנָיו מִשְּׁמֹעַ רַע, וְאֶת פִּיו מִדַּבֵּר רַע, וְאֶת חָטְמוֹ מִכַּעַס, וּלְפִי מַה שֶּׁשּׁוֹמֵר אֶת שִׁבְעַת הַפְּתָחִים הַלָּלוּ שֶׁבְּרֹאשׁוֹ, עַל יְדֵי זֶה זוֹכֶה לְטָהֳרַת הַלֵּב, וְאָז זוֹכֶה לְדַבֵּר בְּכָל פַּעַם דִּבּוּרִים חֲדָשִׁים.