ממלכת החיות הקדומות

אני לא נמלה. את זה אני יודעת
כמו שמש ביום בהיר. אבל נדהמתי
לגלות שאני מתמודדת עם אחת
מעובדות החיים היפות ביותר דרך…
צבא של נמלים.
 
 
כשהייתי ילדה קטנה, באוסטרליה, אחד התענוגות הגדולים שלי היה שחייה בבריכה שלנו בחצר. בכל פעם הייתי מגלה שם 'אורחים' שונים. אבל באותו יום האורחות שלי היו… צפרדעים. שעות צפיתי בהן כשהן שוחות, מתפעלת מהרגליים השריריות שמקפיצות אותן לגובה רב. מה שלא ידעתי, שזכיתי שבבריכה שלנו התארחה חברה קדושה.
 
לא מזמן למדתי להעריך את הכמעט-התנסות רוחנית שחוויתי. איך? לפני שבועיים שמעתי שיעור של הרב אליעזר רפאל ברוידא שנקרא "השליח הלא צפוי", בו הוא משבח את מעלתה של הצפרדע, הנמלה ושאר הבריות שהשם ברא, ושהתכונות בהן ניחנו יצורים אלה יגרמו ללא מעט אנשים להסמיק מרוב בושה. ולא רק שלמדתי להעריך את החכמה הפנימית והנסתרת של ממלכת החיות, אלא קיבלתי הבנה מרעננת של מה שנוהגים לומר, שכל העולם כולו נברא כדי שנבקש את התורה.
 
הרב התמקד במסרים שאנו יכולים לקבל מכל הבריאה של השם. רבי נחמן מברסלב מורה לנו בתורה א' בספרו "ליקוטי מוהר"ן", שעל איש הישראלי להסתכל בשכל של כל דבר, ולקשר את השכל הזה אל השם יתברך, ועל ידי זה להתחבר אליו. הרב ברוידא השתמש, לצורך המחשת העניין, בפרק שירה ואמר, שלכל בריה יש את השירה שלה, ושכל שיר – פסוק מהתהילים, נביאים וכו', מרמז על מי ששר אותו, ומתוך זה אנו יכולים להשיג התבוננות פנימית על עצמנו ולהבהיר דברים, כמו דוד המלך ע"ה, ש'התעמת' עם צפרדע "פשוטה", כפי שהמדרש מספר לנו.
 
פעם קראתי סיפור על אישה שהתייסרה לא מעט בגלל איזו חולדה גדולה מאוד, כך היא תיארה אותה. ואותה חולדה הייתה כל כך חכמה, עד שהצליחה להערים אפילו על לוכד החולדות שהוזעק לביתה. אותה אישה, אחרי שבדקה כל אפשרות להבין או לדעת על מה ולמה זה מציקה לה החולדה, בסופו של דבר, פנתה לרב הבקיא בקבלה, שביקש ממנה לקרוא את מה שאומרת החולדה בפרק שירה. וכך נאמר: "חולדה אומרת: כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה" (תהלים ק"נ, ו). הוא גם אמר לה, בעדינות, שאולי הבעיה שלה היא תלונות. כן, אולי היא מרבה להתלונן על דברים בחייה. היא הייתה המומה. באותו לילה היא עשתה חשבון נפש מעמיק, בחנה את עצמה, הפכה והפכה, תיקנה ושיפרה. אחרי שבועות של קרבות מתישים עם מה שהיה נראה כמכרסם אלמותי, היא מצאה את החולדה בחצר האחורית שלה, ללא רוח חיים… הללוי-ה!
 
גם אני חוויתי 'פרק שירה' משלי. המדובר, בעימות עם עוד גיבורת-על משירה נפלאה זו, וכפי שמתאר אותה הרב ברוידא: הנמלה הענווה.
 
יום אחד, די במפתיע, אל המטבח שלי פלשו המון נמלים. בנועזות לא מתפשרת, פתחתי בקרב שהיה נראה אבוד מראש. הלחימה הייתה בשתי חזיתות עיקריות – בבוקר ובערב. קניתי את כל סוגי התרסיסים, הקפדתי על הניקיון יותר מהרגיל, אספתי כל פירור חשוד, עד שהפכתי ללוחמת עצבנית ודי מותשת. ואז נזכרתי בסיפור החולדה.
 
רצתי מיד לחנות הקרובה וקניתי לי פרק שירה שכולו רק שלי, עם תמונות מדהימות לילדים (טוב, אני מודה, גם בשבילי). וברגע שהגעתי הביתה, פתחתי את המושיע שלי מצופה כריכת העור, ונשמתי נעתקה ממקומה כשהתחלתי לקרוא את פרק השירה בפעם הראשונה בחיי! כמעט שסטיתי מהמשימה, אבל החלטתי להתענג מהרגע הנעלה הזה שנפל בחלקי, לפני שאגיע למה שהנמלה אומרת. ואז הגעתי אליה: "נמלה אומרת: לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם" (משלי ו, ו). וההסבר לזה הוא, ראה עד כמה הנמלה חרוצה, שקדנית, מלאת מוטיבציה, דבקה במטרה, זריזה… הרבה מה ללמוד ממנה, הא? ובתכונות אלה להשתמש בקיום התורה והמצוות ובצמיחה הרוחנית שלנו – שלא נפסיק לצמוח לעולם, כי תמיד יש עוד ועוד. המון דברים חשובים לאסוף בדרך (כמו הנמלה).
 
ידעתי, כמו שהשמש זורחת ביום בהיר, שאני לא נמלה. נכון, היו לי כמה 'צניחות' כואבות בתהליך החזרה בתשובה שלי, שבסופן נראיתי כמי שהתנדבה להיות ה'שלד לדוגמא' בשיעוריו של הייאוש. אבל נדהמתי לגלות שאני מתמודדת עם אחת מעובדות החיים היפות ביותר דרך צבא של נמלים. זה נגע לליבי ועורר בי השראה לעשות טוב יותר. לא התכוונתי לאכזב אותן, או את המלך שברא אותן וגם אותי. ואתם כבר בטח יודעים מה קרה בסוף… זה היה הסוף של בעיית הנמלים. אחרי זה, בכל פעם שהתחלתי את היום עם נמלה פולשת במטבח שלי, כבר ידעתי איך להתבונן במסר שהיא הביאה איתה. הללוי-ה!
 
הרב ברוידא מלמד שגם הצפרדע מעבירה מסר שמימי עצום, בתורה מסופר על מי שזכה לקבל את המסר שלה, לא פחות ולא יותר – פרעה ודוד המלך. אם יצור כזה קטן שנראה חסר משמעות יכול להשפיע על ההיסטוריה, להיות השליח הנבחר שיעביר את מסריו החשובים ביותר של השם לעולם דרך דמויות בולטות מאוד בתורה, אז כמה אנחנו צריכים לשים לב ולתת את דעתנו למסרים שאנו מקבלים מהשם דרך אנשים שקרובים אלינו, למשל, המשפחה שלנו. ומכיוון שבני אדם הם נזר הבריאה, אז ברור שהנוכחות שלהם מלאה במסרים שמימיים שאמורים לעזור לנו בדרכנו הרוחנית, ללמוד על התיקון של עצמנו כחלק מאותה חבילה שכל נשמה קיבלה לפני שירדה לכאן, לעולם הזה.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שילדים הם המראה של הקשר של הוריהם עם השם. הוא גם אומר, שהאישה היא המראה לקשר של בעלה עם השם. מדובר בכלים עצומים איתם אדם יכול להשתמש לצורך תיקון נשמתו, לבחון את עצמו, לתקן דפוסי התנהגות ועוד. על כלים אלה תוכלו לקרוא בהרחבה ובשפה שווה לכל נפש בספריו של הרב שלום ארוש.
 
הילדים שלנו לא מכבדים את החוקים שקבענו בבית? אז אולי אנחנו צריכים לחדד לעצמנו נושאים הלכתיים. ילדינו לא מכירים טובה למה שאנו עושים בשבילם? אולי אנו מקבלים את מה שהשם נותן לנו כמובן מאליו. הילדים שלנו נוטים להתווכח על כל דבר? אולי אנו צריכים לשפר את מידת האמונה שלנו.
 
עיקרון המראה מתאים גם למסרים חיוביים. אבא אוהב נהנה להלל את ילדיו, וכך גם השם עושה עם ילדיו (אנחנו). קיבלתם פעם חיבוק מתוק מהילדים ללא כל סיבה? זה השם מחבק אתכם. הילדים שלכם רצים אליכם ונותנים לכם נשיקה מתוקה בלי שום סיבה נראית לעין? כן, גם זה השם. וגם כשהמסר נועד להוכיח, ולא משנה אם היה זה דרך מישהו מהמשפחה או מההולכים על ארבע הידידותיים – גם זאת אהבתו של השם, מכיוון שכל מה שהוא רוצה מאיתנו הוא שננצל ונממש את הפוטנציאל שגלום בנו, לכן הוא עוזר לנו בכל דרך אפשרית.
 
אם אנו יכולים לקבל מסר מצפרדע, אנחנו בהחלט חייבים לקבל את המסרים שנשלחים אלינו משמים דרך הסובבים אותנו.
 
ואם מישהו מכם חושב לקנות חית מחמד… קראו תחילה את פרק שירה.