בשדי יער עמוד 383-384

הַיּוֹצֵא מִדְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁאַף שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְצַוּוֹת לַאֲנָשִׁים בְּתוֹר הַנְהָגָה קְבוּעָה לַעֲשׂוֹת כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת, כִּי רֹב בְּנֵי אָדָם זֶה כָּבֵד עֲלֵיהֶם, אֲבָל מִי שֶׁלִּבּוֹ חָזָק בָּרְצוֹנוֹת לַעֲבֹד אֶת ה’ בֶּאֱמֶת, וּלְכָל הַפָּחוֹת כַּאֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה צֹרֶךְ דָּחוּף, אוֹ עִנְיָן מְסֻיָּם שֶׁרוֹצֶה מְאֹד לְהַשִּׂיגוֹ, בְּוַדַּאי אָז צָרִיךְ שֶׁיַּאֲרִיךְ בְּהִתְבּוֹדְדוּת כְּכָל הַאֶפְשָׁר וִיקַיֵּם אֶת הַ”בֶּאֱמֶת”, דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר אַחַר כָּךְ: שֶׁהָרוֹצֶה לְקַבֵּל עָלָיו עֹל עֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת רְצוֹנוֹ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כָּל הַיּוֹם הִתְבּוֹדְדוּת… וּבְדוֹרֵנוּ הִתְחַדְּשָׁה הַסְּגֻלָּה הַמְיֻחֶדֶת הַזֹּאת, לַעֲשׂוֹת שֵׁשׁ שְׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת רְצוּפוֹת, וּמִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כֵן מֻבְטָח לוֹ שֶׁיִּפְעַל בִּתְפִלָּתוֹ.

בַּקָּשָׁה וְהַמְתָּנָה

תַּלְמִיד אֶחָד שֶׁעָשָׂה שֵׁשׁ שָׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת עַל אֵיזֶה עִנְיָן וְלֹא רָאָה תּוֹצָאוֹת, שָׁאַל אוֹתִי אִם לַעֲשׂוֹת שֵׁשׁ שָׁעוֹת נוֹסָפוֹת. אָמַרְתִּי לוֹ: בְּוַדַּאי, אִם אַתָּה רוֹצֶה, אַתָּה יָכוֹל לַחֲזֹר וְלַעֲשׂוֹת שֵׁשׁ שָׁעוֹת. אֲבָל צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע שֶׁכְּבָר בְּשֵׁשׁ הַשָּׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת פָּעַלְתָּ, וְעַתָּה אֵין לְךָ אֶלָּא לָתֵת חִיּוּךְ וּלְחַכּוֹת. כִּי לֹא תָּמִיד רוֹאִים אֶת הַתּוֹצָאוֹת תֵּכֶף וּמִיָּד, וְיִתָּכֵן שֶׁהַיְשׁוּעָה תַּגִּיעַ אַחֲרֵי חָדְשַׁיִם, אוֹ אַחֲרֵי חֲצִי שָׁנָה אוֹ שָׁנָה, אֲבָל הִיא בְּוַדַּאי תַּגִּיעַ.

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהִגִּישׁ בַּקָּשָׁה לְוִיזָה וְאָכֵן קִבֵּל אוֹתָהּ, אֲבָל הַתַּאֲרִיךְ שֶׁתָּחוּל בּוֹ הַוִּיזָה הוּא לְעוֹד שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים. כָּךְ הוּא בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים עֲלֵיהֶם, כִּי יֵשׁ תָּכְנִיּוֹת וְחֶשְׁבּוֹנוֹת בַּשָּׁמַיִם לְכָל עִנְיָן וְעִנְיָן, מָתַי יִהְיֶה וְאֵיךְ יִתְגַּלְגֵּל, וְלָכֵן לְכָל דָּבָר יֵשׁ אֶת הַשָּׁעָה וְאֶת הַשְּׁנִיָּה הַמְדֻיֶּקֶת מָתַי הָאָדָם יְקַבֵּל אוֹתוֹ, וְהָעִקָּר הוּא שֶׁצְּרִיכִים לְהַאֲמִין שֶׁהַתְּפִלָּה תָּמִיד פּוֹעֶלֶת – כִּי הַתְּפִלָּה בּוֹקַעַת רְקִיעִים.

לָכֵן מִי שֶׁעוֹסֵק הַרְבֵּה בִּתְפִלָּה אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא, וְהוּא יִרְאֶה בְּוַדַּאי תּוֹצָאוֹת נִפְלָאוֹת לִתְפִלּוֹתָיו בְּמֻקְדָּם אוֹ בִּמְאֻחָר, כְּמוֹ שֶׁהָיָה רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלַב זיע”א, אוֹמֵר לַחֲסִידִים: מַה שֶּׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי עַכְשָׁו לְעֵת זִקְנוּתִי שֶׁהוֹלֵךְ לִי כַּסֵּדֶר, הוּא רַק מִפְּנֵי שֶׁהִרְבֵּיתִי מְאֹד לְהִתְפַּלֵּל בִּצְעִירוּתִי, עַד שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁלֹּא הִרְבֵּיתִי בִּתְפִלָּה עָלָיו, וְלָכֵן עַתָּה הוֹלֵךְ לִי כַּסֵּדֶר בְּכָל הָעִנְיָנִים.

הַדֶּרֶךְ הַקַּלָּה

יְהוּדִי אֶחָד – בַּעַל חוֹב גָּדוֹל – בָּא אֵלַי לְהִתְיָעֵץ אִתִּי, שֶׁמֵּאַחַר וְאִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ לִנְסֹעַ לְאַרְהַ”ב לֶאֱסֹף שָׁם כֶּסֶף לְכִסּוּי הַחוֹבוֹת, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ אִם לִנְסֹעַ אוֹ לֹא, מַה דַּעַת הָרַב עַל כָּךְ?

אָמַרְתִּי לוֹ: אֵין לִי הִתְנַגְּדוּת שֶׁתִּסַּע לְחוּ”ל, אֲבָל יֵשׁ לִי עֵצָה קַלָּה יוֹתֵר, שֶׁלּוֹקַחַת הַרְבֵּה פָּחוֹת זְמַן, וְאֵינָהּ כְּרוּכָה בְּהוֹצָאוֹת כְּלָל, וְשֶׁתִּפְתֹּר לְךָ אֶת בְּעָיַת הַחוֹבוֹת לְתָמִיד – תַּעֲשֶׂה שֵׁשׁ שְׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת עַל הַחוֹבוֹת…

בִּמְקוֹם לְבַזְבֵּז כְּעֶשְׂרִים שָׁעוֹת עַל הַטִּיסָה הָלוֹךְ, וּכְעֶשְׂרִים שָׁעוֹת עַל הַטִּיסָה חָזוֹר, וּלְהוֹצִיא הוֹצָאוֹת רַבּוֹת עַל לִינָה וַאֲכִילָה, וּלְכַתֵּת רַגְלַיִם וּלְהִזְדַּקֵּק לְחַסְדֵי הַבְּרִיּוֹת, וְאַחֲרֵי כָּל זֶה הַלְוַאי שֶׁתְּכַסֶּה אֶת הַהוֹצָאוֹת וְלֹא תִּשְׁקַע עוֹד יוֹתֵר בְּחוֹבוֹת, וְגַם אִם יִקְרֶה לְךָ נֵס וְתַצְלִיחַ בֶּאֱמֶת לְכַסּוֹת אֶת כָּל חוֹבוֹתֶיךָ – עֲדַיִן לֹא פָּתַרְתָּ אֶת הַבְּעָיָה מִן הַשֹּׁרֶשׁ, וְקָרוֹב לְוַדַּאי שֶׁתִּצְטָרֵךְ לִנְסֹעַ שׁוּב וָשׁוּב אוֹ לְחַפֵּשׂ פִּתְרוֹנוֹת אֲחֵרִים לְחוֹבוֹתֶיךָ.

בִּמְקוֹם כָּל זֶה, הַרְבֵּה יוֹתֵר קַל וּפָשׁוּט לַעֲשׂוֹת שֵׁשׁ שְׁעוֹת הִתְבּוֹדְדוּת, זֶה “קְצָת” פָּחוֹת זְמַן מֵעֶשְׂרִים שְׁעוֹת טִיסָה וְהַמְתָּנָה בִּשְׂדֵה תְּעוּפָה, וְזֶה “קְצָת” פָּחוֹת קָשֶׁה מִכָּל הַנְּסִיעָה וְהַטִּלְטוּל לְחוּ”ל, וְהָעֲלוּת הִיא אַפְסִית וּמִמֵּילָא אֵין אֶפְשָׁרוּת שֶׁתַּחֲזֹר עִם הֶפְסֵדִים, וְהָעִקָּר – אַתָּה תִּזְכֶּה בֶּאֱמֶת לִפְתֹּר אֶת הַבְּעָיָה מִן הַשֹּׁרֶשׁ, לְהִתְפַּלֵּל וְלַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל הֶעָווֹן שֶׁבִּגְלָלוֹ אַתָּה בַּעַל חוֹב, וּמֻבְטָח לְךָ שֶׁיּוֹתֵר לֹא יִהְיוּ לְךָ חוֹבוֹת לְעוֹלָם.

אָז עַכְשָׁו תַּחְלִיט אַתָּה מַה יּוֹתֵר כְּדַאי – לִנְסֹעַ לְחוּ”ל לֶאֱסֹף כֶּסֶף אוֹ לָלֶכֶת לְאֵיזֶה שָׂדֶה אוֹ יַעַר אוֹ גִּנָּה וְלַעֲמֹד מוּל מִי שֶׁבֶּאֱמֶת יָכוֹל לִפְתֹּר לְךָ אֶת בְּעָיַת הַחוֹבוֹת וּלְהַסְדִּיר אִתּוֹ אֶת כָּל הָעִנְיָנִים.