אני והשף שלי
אף פעם אריק לא נתן לי להכין איזה תבשיל לבד. לפעמים הרגשתי שהוא ממש שולל לי את העצמאות והוא מתנהג אלי כאילו שאני תינוקת או מוגבלת.
משמעת בגיל הרך פרק י’
התחתנתי עם אריק לפני שמונה שנים. אריק עבד בבית מלון בירושלים בתור שף.
בתקופת הפגישות חשבתי שזה יהיה דווקא נחמד, הוא יעשה בבית הכול ואני ינוח. אבל עם הזמן התחלתי להרגיש תיסכול. הוא לא נתן לי לזוז במטבח, כל הכנת חביתה הכי פשוטה שידעתי לעשות, הייתה לוקחת לי חצי שעה, ולא בגללי, בגלל אריק.
אריק לא וויתר על ההסברים המקצועיים והייתי צריכה לקבל הדרכה על כל הזזת מזלג. “תלמדי ממני, יש לי הרבה יותר ניסיון” היה אומר לי תמיד “מבחינה מקצועית, אם תשברי את הביצה כך…”
אני והשף שלי
אף פעם אריק לא נתן לי להכין איזה תבשיל לבד. לפעמים הרגשתי שהוא ממש שולל לי את העצמאות והוא מתנהג אלי כאילו שאני תינוקת או מוגבלת.
האמת, חיכיתי לזמנים שהוא יישן או יצא מהבית, אז- הייתי מכינה חביתות מכל מיני סוגים בדיוק איך שבא לי, בלי לשמור על הכללים שהוא כה טרח לשנן לי.
התנגדתי להזמין אורחים לשבת או לחגים, פשוט לא היה לי חשק לארח, וכי מה אענה כשהאורחים ישבחו את האוכל “שהכנתי” אשתוק במבוכה או אגיד שבעלי הכין?!
לפני שלוש שנים בערך, אריק בעלי עבר לעבוד במלון במשמרת צהריים ומיד אחרי העבודה הוא הלך לכולל ערב וב”ה יש לי את כל הזמן שבעולם להכין את כל מה שחלמתי להכין בדיוק איך שאני רוצה.
לפעמים אני בכוונה לא מכינה כמו שהוא לימד אותי, כי רק כך אני מרגישה עצמאות. כמובן שאני עדיין רק בתחילת הדרך ויש לי עוד המון טעויות בעיקר עם מידות וכמויות אבל עם הזמן אני אלמד בעצמי ואתמקצע.
היום כשאני חושבת על השנים הראשונות, אני מבינה שאריק באי שימת לב ומרוב רצון לעזור, ממש שלל את חירותי, הוא לא נתן לי אפשרות להתבטא ולא יכולתי לעשות כלום לבד. בכל תזוזה שלי הייתי צריכה לשמוע “הדרכה” כיצד ואיך עושים ועוד יותר מה לא עושים…
עם הזמן ב”ה צברתי ניסיון ועכשיו אני מבשלת כמעט יותר טוב מ”השף שלי”.
הגשמה עצמית
עכשיו בואו ננסה לנתח את הסיפור על אריק ואשתו:
בוודאי כל בר דעת שקורא את הסיפור, מסכים עם אשתו של אריק. כל אדם לפעמים חש “רדיפה” מסוימת בבית או במקום העבודה. פעמים ואנו חווים מישהו שמנסה “להקטין” אותנו, אינו מאמין ביכולותינו, לא נותן לנו אפשרות להביע את עצמאותנו או להגשים את רצוננו/שאיפותינו.
כולנו רוצים לקבל אחריות ולחוש את טעם העצמאות.
כאשר אנו מתמודדים עם אתגר ומצליחים לעמוד בו, אין מאושר מאיתנו בעולם. אנו חשים סיפוק עצמי והגשמה.
אמא, איציק לבד
טוב, מה כל זה קשור לנושא המשמעת בגיל הרך?!
ובכן כל ההקדמה הזו היא תשובה לשאלה שנשאלתי השבוע:
אמא אחת כתבה כך: “איציק שלי בן השנתיים וחצי, הפך לאחרונה להיות ילד מאוד עקשן. כל דבר הוא רוצה לעשות לבד: לאכול לבד, למזוג לבד שתייה לכוס, להתלבש לבד, לסדר לבד את המגירה של החולצות וכו’ כל מאמצי לעזור לו, נדחים על ידו.
“איציק לבד” הוא טורח להזכיר לנו כל הזמן. התנהגותו כבר בלתי נסבלת עם ה”לבד” שלו. וחייבת להיות דרך להוציא אותו מהבִּיצה של ה”לבד הזו”. שאלתי היא: איך עושים את זה???
אמא אני רוצה לבד. בקשה מוגזמת?
המקרה של אמא של איציק, מתאר לנו עימות בין ילד בן שנתיים וחצי לאימו, בעקבות דרישתו של הקטן לממש את עצמאותו.
הילד רוצה לבד, לאמא זה מפריע, מה עושים?! נתחיל בהסבר!
הורים יקרים! עלינו לדעת שסביב גיל שנתיים, הילד שלנו מגיע לאחד השלבים המכריעים בתקופת התפתחותו. ביכולתנו- להתאזר בסבלנות, לבא לקראתו, להבינו ולעזור לו להתפתח כראוי, ובכוחנו לשלוט בו, לדכאו ולהרסו. על מה מדובר? בבקשה!
בגיל זה הילד דורש להיות עצמאי. כלומר, לעמוד ברשות עצמו מבלי להיות תלוי באחרים וככל שמתפתחים כישוריו המוטוריים, כך גדלה שאיפתו לעצמאות.
נחזור בזמן קצת אחורה…
כאשר בננו היה תינוק, הוא לא היה מסוגל לבצע שום דבר בכוחות עצמו, אנחנו האכלנו אותו, הלבשנו אותו, הזזנו אותו והרמנו אותו. בלעדי התפעול והעזרה שלנו הוא לא היה מסתדר.
במשך הזמן כישוריו המוטוריים התפתחו והוא התחיל לעשות דברים בכוחות עצמו. בהתחלה התפתחה אצלו “המוטוריקה הגסה”- הוא למד להרים את הראש לבד, להסתובב לצדדים, להתהפך, לזחול, לעמוד וכשגדל עוד קצת גם ללכת.
במשך הזמן התפתחה אצלו גם “המוטוריקה העדינה”- הוא למד לאחוז, להעביר מיד ליד, להרכיב, לבנות, לפרק, להשחיל וכו’.
בסביבות גיל שנתיים, ניצב מולנו ילד פעיל מאוד עם חוש סקרנות מפותח, ועם התפתחות כישוריו המוטוריים נפשו “רעבה” ללימוד והכרת סביבתו, התקדמות אישית ורכישת עצמאות. שהרי רק כך הוא מתרגל את כישוריו שרכש בעמל רב ובונה את אישיותו.
הוא רוצה להכיר כל דבר ולכן הוא מרבה לשאול “מה זה?” הוא מחטט בכל מקום ורוצה לנסות הכול, גם במחיר כאב או כישלון. עצלות בכל הקשור לניסיונותיו להכיר את הסובב אותו- כמעט ולא קיימת.
חווית האוכל
תוך כדי התפתחותו של הילד, נדרש מאיתנו לעבוד קשה יותר: לסדר שוב ושוב את הבית לאחר שהקטן הפך אותו, לנקות את שיירי האוכל מהרצפה ועוד. העבודה היא מעייפת, אך עלינו לשמוח בזה שהוא רוכש עצמאות ומתפתח בצורה תקינה.
ולכן אין זה נורא שילד בסביבות גיל שנתיים, יאכל לבד, יתלכלך וילכלך את סביבתו, הרי רק בדרך זו הוא ירכוש את מיומנות האכילה. במידה ונאכיל אותו בכוחות עצמנו בכדי שלא יתלכלך, נפסיד את התפתחות שלב העצמאות.
הצורך של הילד לאכול “לבד”, קשורה גם לצד התחושתי שבעניין. ילדים לומדים הרבה מאוד בעזרת תחושות ואחד האמצעים לחוות תחושות שונות הוא ההתעסקות עם “עיסה” כגון: חול, בצק, פלסטלינה, בוץ, עיסת נייר ועוד.
מבחינת הילד, האוכל גם הוא מהווה סוג של עיסה וכדאי לנצל זאת בזמן הכנת הארוחות, ע”י שיתוף הילד בהכנת הארוחה וע”י ההתעסקות עם האוכל בזמן האכילה עצמה, שהרי בזמן שהילד אוכל לבד ובודק ובוחן את האוכל וקצת משחק איתו הוא חווה תחושות שונות.
לעלות ולרדת
דוגמא נוספת: ברגע שהילד יגיע למדרגות ויגלה את יכולתו לעלות ולרדת מהן, הוא לא יעזוב אותם ובכל פעם שיתקל במדרגות ינסה את כוחו ויתרגל את כישוריו. אותנו ההורים זה פשוט יתיש, אבל אין מנוס מלאפשר לו זאת שהרי הילד בפרוש מאמן ומחזק את שריריו בפעולה זו. וכך מקבל סיפוק רב לאחר שהצליח במשימה.
אותו הדבר גם לגבי ארונות המטבח בבית. ברגע שהילד יגלה שהוא מסוגל לבצע את פעולת הפתיחה והסגירה של הארונות, הוא לא יפסיק מלעשות זאת.
לרוב הוא אינו מסתפק בפתיחת הארונות, אלא ממשיך גם בהוצאת כלים מארונות המטבח והמשחק בהם.
הילד אינו מבלגן לנו את הארונות, הוא פשוט נהנה להרגיש שהוא מסוגל להשפיע על סביבתו ולשנות אותה. הוא משנה דברים בבית, זוהי הרגשת סיפוק אדירה לילד בגיל זה.
טוב, עם כל היתרונות שבכך, לא צריך להיסחף ולבלות איתו שעות ליד המדרגות או ארונות המטבח, או לאפשר לו להפוך את כל הבית, וכאן נכנס לתמונה שלב נוסף בחינוכו והתפתחותו של הילד והוא: קביעת חוקים וגבולות לגיל הרך.
בשלב מסויים, נקבע שהילד כבר אינו יכול לעלות ללא השגחה במדרגות ועליו להתרחק מאזור המדרגות כאשר הוא לבד, ואז נתקין שער. וכן נוכל לארגן לילד ארון אחד בו נכניס סירים וקערות פלסטיק (דברים שאינם שבירים), וזה יהיה הארון אליו הילד יכול לגשת באופן חופשי ולעשות כרצונו. בשאר הארונות ניתן להתקין סוגר ולהסביר לילד חד משמעית שבשאר הארונות לא משחקים.
בשלב החינוך לשמירת כללים, נסיט את הילד בכל פעם שהוא מנסה לעבור על החוק ע”י “הרחקתו בעדינות מאיזור האירוע”,
דהיינו נקרא לו לעזור לנו לדוגמא: להרים שקיות של קניות, להכניס למקרר או להוציא, להשקות עציצים, ללוש בצק, לעזור בהכנת הארוחה, לסדר דברים בארון ועוד.
עכשיו, התנהגותו של איציק ברורה לנו מאוד.
ועכשיו נחזור לשאלה של אמא של איציק:
איציק לא שונה ולא מתנהג בצורה מוזרה, הוא מאוד עקשן- כי הוא “רעב” להכיר, ללמוד ולהוציא מהכוח אל הפועל את כישוריו.
כל דבר הוא רוצה לעשות לבד, לאכול לבד, למזוג לבד שתייה לכוס, לסדר לבד את המגירה של החולצות- כי רק כך הוא מצליח לממש את עצמאותו, הוא רוצה להראות לנו, תראו גם אני יכול, הצלחתי! (ולא משנה שהמגירה כולה הפוכה, מבחינתו עצם הזזת החולצות ממקום למקום- זוהי ההצלחה).
לכן, לא פלא שהמאמצים של האם “לעזור לו”, נדחים על ידו בעקשנות על הסף.
איציק אינו רוצה עזרה. הוא מסרב שיעשו בשבילו/במקומו, כי הוא רוצה עצמאות, רוצה סיפוק מהצלחתו, הוא רוצה ללמוד לבד, וכי זו בקשה מוגזמת???
חזרה לסיפור עם אריק
נניח לרגע את איציק התינוק, ונזכר עכשיו במאמציו של “אריק השף” לעזור לאשתו לבשל.
הרי גם מאמציו והסבריו, נדחו על הסף. בוודאי אם נשאל את אריק: “למה התקרצצת לאשתך, תן לה לבשל איך שהיא רוצה” אריק בוודאי יענה לנו: “קורס כזה כמו שנתתי לה עולה הרבה כסף. למה לה ללמוד בדרך הקשה, אם אפשר לעשות את זה יותר קל?”
אבל אשתו של אריק אמרה לו: אריק היקר אתה אומר דברים טובים. אבל תסלח לי- אני רוצה לבד!.
איך נעזור לאיציק ללמוד לבד? פשוט נניח לו לגדול בנחת. נספק לו סביבת מחיה רגועה, תומכת, מאפשרת.
ואם הוא “רוצה לבד” (כמובן לא בדברים מסוכנים או אסורים) נפתח בו את עצמאותו והצלחתו ונביע בפניו שבחים ופירגונים על מאמציו להתנסות ולהצליח.
בהצלחה!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור