אגרת לחפצים בחיים

בן ישראל היקר, בת ישראל היקרה, מה היית רוצה בשביל הילד שלך? אני מניח שהרבה מאוד דברים. אבל הדבר העמוק והמשותף לכל הדברים הוא שהיית רוצה שיהיה להם טוב. אנחנו רוצים שלילדים שלנו יהיה טוב, הכי טוב. זה הרצון העמוק ביותר שלנו.

אם נצטרך לבחור עתיד לילדינו ותהיינה לנו שתי אפשרויות: שיהיו עשירים ויהיה להם רע או שיהיו עניים ויהיה להם טוב – אין ספק שנבחר באפשרות השנייה. כי הדבר החשוב לנו ביותר הוא שלילדים שלנו יהיה טוב. אפילו הבריאות היא רק האמצעי ולא המטרה. יש אנשים בריאים לגמרי בגופם ורע להם מאוד בחיים. ברור לי שלא היינו מאחלים את זה לילדינו. לעומת זאת ישנם בעלי מחלות או מוגבלויות ל”ע שהם אנשים שמחים ומאושרים, טוב להם והם מיטיבים לכולם.

יש לדעת, שבורא עולם, שהוא אבא שלנו – הוא אוהב אותנו לא פחות ממה שאנחנו אוהבים את הילדים שלנו. הוא רוצה שיהיה לנו טוב לא פחות ממה שאנחנו רוצים בשביל הילדים שלנו. הוא רוצה שנחיה חיים טובים ומאושרים. לשם כך, ורק לשם כך, הוא ברא אותנו: כדי שיהיה לנו טוב מושלם. וכל מה שהבורא עושה – זה אך ורק לשם המטרה הזאת.

לרבים נראה שהסבל הוא גזירת גורל, וממילא יוצא שהאושר שלנו לא תלוי בנו. ברצוני לחדש לך, זה אולי יישמע קצת חריף, אבל זו האמת: כל סוג של סבל בחיים שלנו – זה לא מהבורא, זה מה שאנחנו עושים לעצמנו. זו הבחירה שלנו. אני לא מאשים אותך אלא אני נותן לך תקווה גדולה מאוד, שהאושר שלך הוא בידיים שלך! אין לך בשורה טובה מזו.

“כל סוג של סבל” זה אומר כל צער, כל עצבות, כל מרמור והתבכיינות, כל חרדה, כל פחד, כל קנאה, כל שנאה, כל עין רעה, כל ייסורי הנפש והדיכאונות הקלים והקשים, כל הרדיפה העצמית וההאשמה העצמית, כל חוסר האמונה שלנו בעצמנו, כל התיקים הכבדים שאנחנו גוררים אחרינו, וכל האבנים הכבדות שיושבות לנו על הלב – את הכול אנחנו עושים לעצמנו ובידינו לשנות הכול ולחיות את החיים המאושרים שהבורא רוצה שנחיה.

כי יש לנו בחירה: להאמין בבורא ולחיות חיים מלאים אמתיים ומאושרים; או חלילה לא להאמין ולהמשיך לסבול.

המאמין בבורא באמונה שלימה – הוא תמיד שמח בלי שום עצבות, נקי מכל חרדה ודאגה, תמיד אופטימי ומאמין בעצמו, תמיד מוכן לקום ולנסות, להתחיל מחדש, תמיד שמח בחלקו, היחסים שלו עם בני אדם הם שלמים תקינים ובריאים, נקיים מקנאה שנאה ונקמנות. הוא פשוט בריא בנפשו בשלימות.

היום, לצערנו, מחלות נפש אינן נחלת יחידים. כמעט כל אחד ואחת סובלים ממחלות נפש ברמה כזאת או אחרת. אנחנו נמצאים במתח ולחץ תמידיים ולא אחת כורעים תחת הלחץ.

וגם הלחץ הזה בעצמו הוא חוסר אמונה, שאדם חושב שהכול בידיים שלו בשליטה שלו. המאמין לא מוותר על עשייה, הוא עושה הכול במרץ ובשמחה – רק בלי הלחץ ובלי הדאגה. ואדרבא, בגלל שהוא משוחרר מלחץ הוא הרבה יותר יעיל, הרבה יותר ממוקד.

הרחבתי על כל זה בספרי “בגן האמונה”, ואף על פי כן ברצוני לחדד את הדברים ולדבר איתך על שתי נקודות שהן יסוד באמונה שייתנו לך מפתחות לעבוד ולקנות את האמונה ולחיות חיים בריאים בנפש בריאה.

הרעיון הוא פשוט מאוד: בשביל להתרפא חייבים להגדיר נכון את המחלה ולהגדיר נכון את התרופה.

הנקודה הראשונה היא להגדיר את המחלה: אם אתה מאשים מישהו או משהו בצער שלך ובסבל שלך, אפילו את עצמך – כאן המחלה ברורה. זה ברור שאין לך אמונה, כי אין עוד מלבדו, ועל זה הארכתי בספר. אבל גם אם אתה כבר מבין ברוך ה’ שכל צער נפשי שלך – שורשו בחוסר אמונה, ואתה אומר: “אני צריך לחזק את האמונה, אין לי מספיק אמונה, האמונה שלי חלשה” – גם זו טעות.

מדוע? כי זו הגדרה מעורפלת של המחלה, את המחלה חייבים להגדיר באופן הברור ביותר: אם יש לך סבל או צער מכל סוג שהוא, אם אין לך שמחה מלאה ומושלמת – אין לך אמונה. זו כפירה. תשעים אחוז אמונה – זה כפירה. אין מצבי ביניים, או אמונה או כפירה. או אושר בחיים או סבל.

וכשמגדירים נכון את המחלה – רק אז אפשר להשקיע את כל הכוחות בפתרון האמיתי. והפתרון האמיתי לכפירה הוא כמובן לקנות אמונה ולחיות אמונה באופן שמיד נסביר.

וכאן מגיעה הנקודה השנייה: להגדיר נכון את התרופה. כדי לזכות לאמונה ולחיות חיים טובים ומאושרים, חייבים להבין מהי אמונה. אם לא נדע מה נקרא להאמין, לא תהיה לך דרך לרפא את עצמך, כי הכוחות שלך יושקעו ויתבזבזו במקומות הלא נכונים.

הזוהר הקדוש מגדיר מהי אמונה: לדעת את הבורא ולהכיר אותו. כדי להאמין בה’ צריכים לדעת מי זה ה’, מהן המידות שלו. אם חושבים על הבורא דברים לא נכונים – גם אם נראה לך שיש לך אמונה, זו בעצם לא אמונה בבורא, אלא זו אמונה באיזושהי דמות שיצרת לעצמך. וגם אם יש לך שיחה עם ה’ בכל יום או כל אפילו היום – זו לא שיחה עם הבורא, אלא עם אותה דמות שיצרת בדימיונך. זו לא האמונה שעליה אנחנו מדברים. זו אמונה טפלה, אמונה כוזבת.

יהודים אומרים לי: כבוד הרב יש לי אמונה, אני מדבר עם ה’ כל היום, אני כל כך משתדל, אבל אני סובל מחרדות. ואני אומר: איך זה יכול להיות? ממה יש לך לפחד? שהבורא יעשה לך משהו רע?! אם יודעים מי זה הבורא, מבינים שזה לא יכול להיות, אין כזאת מציאות, כי הבורא הוא טוב והוא עושה רק טוב, הוא אוהב אותך ודואג לך כמו לבנו יחידו, אז איך יכול להיות שהוא יעשה לך רע? איזה מקום יש לפחד או לדאגה בחיים של המאמין?

וכך הוא היחס לכל הסבל הנפשי הרגשות השליליים – הכול נובע מחוסר אמונה, כלומר מכך שלא באמת מכירים את הבורא, ולכן מאמינים בדבר הלא נכון. זה אומר לקחת את הכוח הגדול ביותר שלך, שהוא כוח האמונה, ולהוציא אותו להבל ולריק. זה לא מרפא אותך, זה רק פוגע בך.

מסופר על תלמיד ישיבה שהתחיל להרגיש קשיים באמונה ורצה לפרוק עול. הוא ניגש לראש הישיבה ושיתף אותו בבלבולים שלו. אמר לו הרב: ה”בורא” שאתה לא מאמין בו, גם אני לא מאמין בו. הרב למעשה אומר לו: “אתה לא מאמין בגלל שאתה לא מכיר את הבורא האמיתי, את טובו ואת אהבתו. אם היית מכיר את הבורא שאני מאמין בו – גם אתה בוודאי לא היית מסוגל אפילו לחשוב לוותר על האמונה”.

לכן כשמדברים על אמונה כתרופה לסבל הנפשי, לא מדברים על חיזוק במה שנראה לך שזו האמונה, אלא מדברים על לימוד וחיזוק באמונה האמיתית, באמונה הטהורה, באמונה בבורא ברוך הוא, שהוא לא רק זה שברא את העולם ושאין עוד מלבדו – אלא שהוא אב הרחמן, הטוב והמטיב, האוהב אותך תמיד ועושה רק את הטוב ביותר בשבילך, כל מה שעשה איתך עד היום היה רק הטוב ביותר בשבילך, ואפשר להיות רגועים כי בטוח שגם תמיד הוא יעשה רק את הטוב המושלם בשבילך.

בן ישראל היקר, בת ישראל היקרה, שימו את הדברים על לבבכם וייטב לכם.

הכותב לכם באהבה,

הרב שלום ארוש.