בגן החכמה עמודים 123-124

לְמַעֲשֶׂה, יֶשְׁנָהּ כָּאן כְּעֵין נֻסְחָה: בִּשְׁבִיל שֶׁהָאָדָם יַגִּיעַ לְשִׂמְחָה, הוּא חַיָּב לָדַעַת קֹדֶם כֹּל אֶת כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, וְאַחַר כָּךְ – לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁזֶּה הַמַּצָּב הָאִידֵאָלִי בִּשְׁבִילוֹ, בִּשְׁבִיל לְהַגִּיעַ לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ. אִם הָאָדָם מִתְעַלֵּם מֵחֶסְרוֹנוֹתָיו עַל מְנַת לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה, אוֹ שֶׁמַּשְׁלֶה אֶת עַצְמוֹ שֶׁאֵין לוֹ חֶסְרוֹנוֹת – שִׂמְחָתוֹ לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה אֲמִתִּית, מֵאַחַר וְהִיא אֵינָהּ מְבֻסֶּסֶת עַל אֱמוּנָה, אֶלָּא עַל גַּאֲוָה, שֶׁכִּבְיָכוֹל הוּא מֻשְׁלָם וכו’, וְלָכֵן הוּא שָׂמֵחַ. וְזוֹ אֵינָהּ שִׂמְחָה כְּלָל, כִּי הַשִּׂמְחָה הִיא אוֹר הַשֵּׁם, וְרַק מִי שֶׁהוּא עָנָו וְאוֹר הַשֵּׁם זוֹרֵחַ עָלָיו, יָכוֹל לָחוּשׁ שִׂמְחָה אֲמִתִּית מַהִי. וְעוֹד, שִׂמְחָתוֹ לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה שְׁלֵמָה, כִּי בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהוּא חָסֵר, וְגַם מִן הַשָּׁמַיִם הֲרֵי יַזְכִּירוּ לוֹ אֶת חֶסְרוֹנוֹתָיו, כְּדֵי שֶׁיַּפְסִיק לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ זוֹ שֶׁל אַשְׁלָיָה עַצְמִית וְיַתְחִיל לִחְיוֹת בֶּאֱמוּנָה, וְלַעֲשׂוֹת אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ בָּעוֹלָם.

כֵּן! מְדֻבָּר גַּם עָלֶיךָ!

לָכֵן, כְּמוֹ שֶׁהַתָּם שָׂמַח בַּחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, כָּךְ צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִשְׂמֹחַ בַּחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ. הָאֶחָד הוּא בַּעַל מוּם. הָאֶחָד הוּא רָגִישׁ לְקֹר בְּצוּרָה חוֹלָנִית. הָאֶחָד רָגִישׁ לְחֹם בְּצוּרָה חוֹלָנִית. הָאֶחָד יֵשׁ לוֹ אִשָּׁה קָשָׁה. הָאַחַת יֵשׁ לָהּ בַּעַל קָשֶׁה. הָאֶחָד יֵשׁ לוֹ יֶלֶד קָשֶׁה. הָאֶחָד יֵשׁ לוֹ אַבָּא קָשֶׁה. הָאֶחָד יֵשׁ לוֹ חוֹבוֹת. הָאֶחָד נוֹלַד לְמִשְׁפָּחָה כָּזוֹ…. יֵשׁ מִגְוָן עָצוּם שֶׁל חֶסְרוֹנוֹת, וְכָל אֶחָד – לְלֹא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל – יַשְׁלִיךְ אֶת הַדְּבָרִים הַנִּלְמָדִים כָּאן לַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ, וְשֶׁלֹּא יַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁאֵין הַדְּבָרִים מְכֻוָּנִים לַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ, כִּי הַדְּבָרִים מְכֻוָּנִים לְכָל חִסָּרוֹן שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, בְּכָל תְּחוּם וּבְלִי שׁוּם יוֹצֵא מִן הַכְּלָל. וּבְכָל חִסָּרוֹן הָאָדָם צָרִיךְ לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין שׁוּם טָעוּת בַּהַשְׁגָּחָה שֶׁעָלָיו, וְהַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁלּוֹ הֵם הַתְּנָאִים הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, בִּשְׁבִיל שֶׁיַּגִּיעַ לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ.

צְרִיכִים לָשִׂים לֵב לָעֹמֶק שֶׁל הַדְּבָרִים. עַל פִּי רֹב, גַּם אַחֲרֵי כָּזֶה שִׁעוּר בָּרוּר, הָאָדָם עֲדַיִן חוֹשֵׁב: מֵילָא, אִם הָיָה לִי חִסָּרוֹן שֶׁאֶפְשָׁר לִחְיוֹת אִתּוֹ חַיִּים כְּתִקְנָם, הָיִיתִי מְקַבֵּל אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה, אֲבָל הַחִסָּרוֹן שֶׁיֵּשׁ לִי מַגְבִּיל אוֹתִי! הוּא מוֹנֵעַ מִמֶּנִּי לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים חֲשׁוּבִים שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת, וַאֲנִי לֹא יָכוֹל לְתַפְקֵד בִּתְחוּמִים רַבִּים בִּגְלָלוֹ וכו’ וכו’, וְאֵיךְ אֲקַבֵּל אוֹתוֹ בְּאַהֲבָה וְאֶרְקֹד מִשִּׂמְחָה?

הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁהַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ הֵיטֵב הֵיטֵב, אֶת כָּל מַה שֶּׁאַתָּה חוֹשֵׁב, וְהוּא יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת כָּל הַהַשְׁלָכוֹת שֶׁל אוֹתוֹ חִסָּרוֹן שֶׁנָּתַן לְךָ – וְהוּא גַּם יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁאֵלּוּ הַתְּנָאִים הַמְדֻיָּקִים, שֶׁעַל יָדָם אַתָּה יָכוֹל לְהַגִּיעַ לַשְּׁלֵמוּת שֶׁלְּךָ. וְכָל מַה שֶּׁאַתָּה תּוֹלֶה אֶת חֹסֶר שִׂמְחָתְךָ בְּאוֹתָן הַהַשְׁלָכוֹת שֶׁל הַחִסָּרוֹן שֶׁלְּךָ, וּלְטַעֲנָתְךָ אַתָּה מְקַבֵּל אֶת הַחִסָּרוֹן עַצְמוֹ בְּאַהֲבָה, רַק הַהַשְׁלָכוֹת הַקָּשׁוֹת שֶׁלּוֹ הֵן שֶׁמַּפִּילוֹת אוֹתְךָ מֵהַשִּׂמְחָה – תֵּדַע, שֶׁזֶּה לֹא נָכוֹן, כִּי אִם הָיִיתָ מְקַבֵּל בֶּאֱמוּנָה אֶת הַחִסָּרוֹן הָרִאשׁוֹן, הָיִיתָ מְקַבֵּל בֶּאֱמוּנָה גַּם אֶת הַהַשְׁלָכוֹת שֶׁלּוֹ.

לָכֵן תַּעֲצֹר! וְתַחֲזֹר לַנְּקֻדָּה הָרִאשׁוֹנָה, וּתְקַבֵּל אֶת הַחִסָּרוֹן שֶׁלְּךָ בֶּאֱמוּנָה, עִם כָּל הַמִּשְׁתַּמֵּעַ מִכָּךְ, וְתַאֲמִין שֶׁהַכֹּל הוּא בִּכְלַל הַתִּקּוּן שֶׁלְּךָ, וְזוֹ הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלְּךָ, וּכְמוֹ שֶׁכְּבָר הֶאֱרַכְנוּ בְּזֶה בְּסֵפֶר “בְּגַן הָאֱמוּנָה הַמְבֹאָר”, וְהֵבֵאנוּ דֻּגְמָאוֹת מִשִּׁמְשׁוֹן הַגִּבּוֹר שֶׁהָיָה נָכֶה בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו וְהָיָה גּוֹאֲלָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמֵהַמַּגִּיד מִמֶּזְרִיטְשׁ זיע”א, שֶׁהָיָה חוֹלֶה בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו, וְכָל תּוֹרַת הַבָּעָשָׁ”ט עָבְרָה דַּרְכּוֹ, וְעוֹד אֶפְשָׁר לְהוֹסִיף דֻּגְמָאוֹת רַבּוֹת, כְּגוֹן: רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁכָּל הָעוֹלָם הָיָה נִזּוֹן בִּזְכוּתוֹ, וְלוֹ עַצְמוֹ לֹא הָיְתָה אֲפִלּוּ פַּת לֶחֶם לֶאֱכֹל, וְהָיָה נִזּוֹן כָּל הַשָּׁבוּעַ מִקַּב חֲרוּבִים. וְכֵן הָיוּ צַדִּיקִים שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם יְלָדִים, וְהֵם פָּקְדוּ עֲקָרוֹת בְּלִי סוֹף, וְצַדִּיקִים שֶׁלֹּא הָיוּ נְשׂוּאִים עַד סוֹף יְמֵיהֶם, וְהֵם זִוְּגוּ זִוּוּגִים לַאֲלָפִים וְלִרְבָבוֹת, וְעוֹד וְעוֹד דֻּגְמָאוֹת לְאֵין מִסְפָּר.