מציצים על העולם דרך העינית

הצצה על העולם מתוך העינית, 'החורים השחורים' של חיינו, מגלה לנו צד אחר. שדה ראיה ברור וחד דווקא דרך הדברים המיניאטורים. זאת הייתה אמנותו של רבי שמעון בר יוחאי - אומן המינאטורות...

4 דק' קריאה

דוד גבירצמן

פורסם בתאריך 05.04.21

הצצה על העולם מתוך העינית, 'החורים
השחורים' של חיינו, מגלה לנו צד אחר.
שדה ראיה ברור וחד דווקא דרך הדברים
המיניאטורים. זאת הייתה אמנותו של רבי
שמעון בר יוחאי – אומן המינאטורות…
 
 
אחת ההמצאות המדהימות בתבל תקועה כמו מאז בריאת העולם בכל דלת סטנדרטית בישראל. ה'עינית' (או 'קוקר' בלע"ז) היא חור שחור בעל עדשה זעירה, דרכו ניתן לצפות במתרחש מעבר למפתן גם כשהדלת סגורה. בעצם, לא רק בדלת נעשה שימוש בהמצאה הגאונית, המצלמה פועלת על אותו עיקרון. כל כלי אופטי פרימיטיבי או מתקדם, חייב להכיל את העיקרון הפשוט הזה. ואיך שכחנו את העין האישית שלנו. מאחורי הרשתית, במרכז העין האנושית (יש עדיין דבר שכזה) ממוקם המרכיב החשוב ביותר בכל מערכת הראיה – האישון. מין חור קטן ושחור שבלעדיו שום דבר לא יכול היה להפוך במוח שלנו לתמונה חזותית.
 
החור השחור שבעין אוסף את קרני האור, ומעביר את התמונה שבחוץ לפענוח מוחי. כמה שהחור קטן יותר, כך הוא מסוגל להקיף בבהירות גבוהה יותר שטח ראייה נרחב. מה שמדהים בכל הסיפור הוא, שחור זעיר מסוגל להעניק לנו שדה ראיה גדול פי מיליון מקוטרו העצמי. החור משמש ככלי מעבר לקרני האור ולתמונות נוף מרהיבות. הוא כשלעצמו שחור וקטן, אולם הנופים שהוא מסוגל להעביר, מרשימים ובעלי היקף מדהים.
 
הרעיון שמאחורי בריאת העולם
 
החור השחור וקרני האור הם משל. הנמשל אמור ללוות אותנו בהמון תחומי חיים חשובים. לשם כך יש להבין טוב יותר את העיקרון. אבל קודם כל, כמה מילים על מחולל הרעיון.
 
רבי שמעון בר יוחאי, הצדיק שהבטיח שלא תשכח תורה מישראל ושבזכות ספרו הקדוש "הזהר", נצא מן הגלות. התנא המופלא הזה הוא שפתח והאיר בעולם את תורת הפנימיות. בל"ג בעומר, יום הסתלקותו, נוהגים כלל ישראל לעלות אל קברו שבמירון. השמחה והאחדות יוצאת הדופן, ההזדהות הפנימית עם בעל ההילולא, השמחה הפורצת גבולות, כל אלו מלמדים שמשהו גדול קרה לנו ביום הזה. משהו שגורם לעם שלם לעלות, להתחבר ולהסתופף בצילו של הצדיק שלקח על כולנו חסות.
 
הדבר הגדול והמיוחד שאירע לנו באלפיים השנים האחרונות הוא התגלות ספר הזוהר הקדוש. בעקבותיו זכה כלל ישראל לחיבורים נוספים בפנימיות התורה, ולצדיקים נוספים שמבשרים לנו גאולה עכשווית. רבי נחמן מברסלב, הצדיק שירד אלינו במיוחד כדי להוביל אותנו מתחתית הגלות אל ביאת המשיח, מגלה לנו בשפה שלנו משהו מאותה התגלות מופלאה של הזוהר. ומה מכל ההתרחשות הזו נוגע לנו.
 
ובכן, הזוהר נחשב אולי לספר האב של המקובלים מכל הזמנים, אבל הכוונה של המבחר ענק הרוח, פונה דווקא לכל שכבות העם. לאו דווקא באופן 'קבלי', יותר באופן 'יהודי'. לספר הזה יש מטרה אחת – לגלות את רחמנותו האינסופית של הבורא לכל יצור נברא, וללמד איך אדון כל הארץ מצוי בכל רגע נתון בכל חלק מהבריאה האדירה, ובעיקר בכל אדם. המטרה הזו עומדת בעצם מאחורי כל פרויקט בריאת העולם. את היקום הרוחני והגשמי ברא השם יתברך רק כדי שמישהו יזכה להכיר את רחמנותו ואת טובו ומידותיו של רחמים. והמישהו הזה הוא אנחנו.
 
גילויי הקבלה הסודיים ביותר, חושפים בעצם את מערכת וסדר העולמות העליונים. והציר המרכזי בכל אותם עולמות והיכלות טמירים, הוא היהודי הקטן שבמרכז העולם. הוא זה שמפעיל בלחיצת כפתורים קטנים של מעשים ומחשבות את הבריאה האדירה הזו. הוא זה שמושך אליו בעצם נוכחותו את הרצון העליון להיטיב עימו, ולגלות רחמנות דרכו. את הגילויים הללו מאיר ספר הזוהר הקדוש והספרים שבאו בעקבותיו.
 
שׂערות – אפיקי רחמנות
 
אחת הסוגיות החשובות והיסודיות יותר בספר הזוהר הוא עניין השׂערות. העולם הרוחני עבר מספר מאורעות של חורבן. התיקון לכל אותם חורבנות הם שערות. הקלקול היה תוצאה של ריבוי אור, כלומר השפעה שלא עמדה ביחס עם הכלים והיכולת לקבל ולספוג. מעין צונאמי רוחני של שפע שהוביל לשבירת כלים. התיקון הוא צמצום. 'שערות' זו הגדרה לאינספור כלים רוחניים זעירים המעבירים אלינו את האור והשפע בגבולות היכולת. במילים הספורות הללו ניסינו לתמצת רעיון אדיר שיש ללמוד אותו באריכות ואחרי הקדמות רבות. העיקרון בכל אופן מובן, הצמצום הוא תמצית הרחמים.
 
הורים טובים ואכפתיים הם כאלו המשתדלים 'לרדת' ממרום עיסוקיהם החשובים, להצטמצם לרמת הבנתו ותחושותיו הילדותיות של ילדם הקט, לדבר איתו בשפתו ולהרעיף עליו חמימות וחיבה בכלים המובנים לו. מורה טוב הוא כזה שיודע להתאים את עצמו ליכולת הקליטה וההבנה של תלמידו. ההצטמצמות הזו היא תוצאה של רחמים עצומים.
 
באותה מידה, מלמד ספר הזוהר כי בורא עולם מצטמצם כל העת אל גבולות העולם הזה, חודר לתוך מחשבותינו, תחושותינו, אהבותינו ופחדינו, ומנווט משם ממש את חיינו בהשגחה מופלאה שכולה רחמים. הוא מרמז לנו בכל רגע נתון רמזים של חיבה, מאותת, מצפצף, קורא, שואג, לוחש וקורץ לנו מכל פינה, שנדע ונכיר את אהבתו ורחמיו האינסופיים לכל אחד מאיתנו, בכל רגע ממש. כך זה בא לידי ביטוי בעולם הזה. בעולמות רוחניים יותר, השערות הן הנהגות אלוקיות, כלים רוחניים, מה שנקרא 'י"ג מידות של רחמים', המידות הללו הן דרכים ואפיקי רחמנות שבורא עולם יצר במיוחד עבורנו, דרכן נוכל לעורר את רחמיו וגם לקבל אותם במידה הרצויה. עד כאן על קצה המזלג.
 
ההיכרות שלנו עם בורא עולם, מנקודת המבט של הזוהר, היא הצצה מתוך עינית. דווקא בתוך ה'חורים השחורים' של חיינו נוכל להכיר טוב יותר את השם. חור קטן ושחור מקנה שדה ראיה ברור וחד, כך גם קושי ומצוקה, כשמציצים דרכם אל הנוף האלוקי, מקבלים דווקא שם תמונה מרהיבה יותר של השגחה וניסים.
 
להתבונן על הפרטים הקטנים
 
ויש ב'שׂערות' רעיון נוסף. שערות מופיעות בדרך כלל בקבוצות גדולות של אלפים ורבבות. כמה שערות יש לנו בראש? מי יודע. ובכל זאת, לכל שערה יש מקור יניקה אישי לחלוטין. הגומה ממנה יונקת שערה אחת מיוחדת רק עבורה, אין אפשרות ששערה נוספת תהיה ניזונת ממנה. לכל שערה מציאות פרטית. ההסתכלות שלנו על העולם ועל יושביו יכולה להיות כוללנית, כפי שהיא נוטה להיות על פי רוב. אבל אסור לשכוח שיש גם הסתכלות יחידנית. העולם, מנקודת המבט הכללית, נראה כמו משהו ענק המכיל המון דברים קטנים וזניחים. האנושות כמו חומר מילוי, מין סצנה המונית של בשר ודם. האזרח הקטן לא ממש תופס מקום במרחב. ההסתכלות הזו נוטלת את ייחודיותו של הפרט והופכת אותו לתופעה נפוצה. חתיכת בשר נוספת מצוידת בקופת אינטליגנציה מגובלת, ותו לא.
 
הזוהר משקיף על הבריאה ממקום אחר לגמרי. קחו ליד מאמר כלשהו מספר הזוהר. שימו לב איך 'נוצר' המאמר, ותגלו משהו דהים. חלק גדול מהמאמרים החשובים ביותר בזוהר, נרקם מתוך סיפור. בהליכה בדרך ותוך כדי מפגשים עם דמויות שונות. אנשים פשוטים, בעלי מלאכה, סוחרים, חמרים, וצדיקים נסתרים. הזוהר מלווה את גיבוריו, התנאים הקדושים תלמידי רשב"י, במסעותיהם, בין הרים וגאיות, בכפרים ובעיירות. על אם הדרך מתוך מסע, נפגשים צדיקי הזוהר עם אנשים, משוחחים איתם ומחפשים תמיד לשמוע משהו חדש על השם. הגילויים המפעימים ביותר נשלפים מתוך סצנות שהיו עלולות להיעלם במרחבי השגרה. משפט קטן ודליל שאמר מישהו מאוד לא מרשים, גורם לצדיקי הזוהר למקד בו מבט מעמיק, להאזין ולדלות ממעמקיו רמזים נפלאים, סודות עילאיים, שנקודת המרכז שלהם היא רחמנותו של הבורא, טובו הגדול, ודרכיו הישרים.
 
רבי שמעון בר יוחאי היה אומן המיניאטורות, הוא לימד את תלמידיו מכל הדורות, איך להקשיב לכל חלק בבריאה, איך להביט על כל חלקיק מציאות. ובעיקר איך לראות את האדם כיציר כפיו של הבורא ולא כחומר מילוי אנושי. נקודת הפתיחה של המבט הקבלי האמיתי, היא העצמת החשיבות היחידנית של כל נפש. ובראש ובראשונה – את חשיבותו האמיתית שלי עצמי.
 
'שערות' הן ביטוי להסתכלות פרטנית על הבריאה, להענקת חשיבות ומיוחדת לכל דבר בעולם, ובעיקר לאדם שנברא בצלם אלוקים. מי שמתרגל לחיות כך, לומד גם איך להחשיב כל רגע בחיים, ולמצוא תמיד בכל רגע משהו טוב ומיוחד. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה