בגן החכמה עמודים 175-176

וְהָבֵן! כִּי בַּמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת מְבִינִים רֹב הָעוֹלָם כַּמָּה דְּבָרִים הַנּוֹגְעִים לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְנַהֵג בְּדַרְכֵי הַתְּמִימוּת וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, אֲפִלּוּ בַּעֲנִיּוּת וְדַחֲקוּת גָּדוֹל, וְגַם עֲבוֹדָתוֹ וּתְפִלָּתוֹ אֵינוֹ בִּשְׁלֵמוּת כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל הָעוֹלָם כְּלָל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם פַּרְנָסָה כְּנֶגְדּוֹ בְּכִפְלֵי כִּפְלַיִם, וְיֵשׁ לָהֶם אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וּמַלְבּוּשִׁים נָאִים וכו’, וְאַף עַל פִּי כֵן מְלֵאִים דְּאָגוֹת תָּמִיד בְּרִבּוּי חֶסְרוֹנוֹת, וְגַם בַּעֲבוֹדַת ה’ בְּתוֹרָה וּבִתְפִלָּה הֵם גְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ אֲלָפִים פְּעָמִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל, רַק יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד, כַּמְּבֹאָר שָׁם, שֶׁהַלֶּחֶם שֶׁלּוֹ הָיָה אֶצְלוֹ כָּל הַמַּאֲכָלִים שֶׁבָּעוֹלָם וכו’, וּמִנְעָל שֶׁלּוֹ שֶׁגָּמַר בְּכַמָּה יָמִים בִּיגִיעָה גְּדוֹלָה, וְהָיָה מָלֵא חֶסְרוֹנוֹת, וְהִרְוִיחַ בּוֹ פָּחוֹת הַרְבֵּה מֵאֲחֵרִים, אַף עַל פִּי כֵן הָיָה יָקָר בְּעֵינָיו מְאֹד, וְהִתְפָּאֵר בּוֹ הַרְבֵּה, וְלֹא הִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל, וְאָמַר: מַה לִּי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶהוּ מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי וְכַנַּ”ל וְכַנַּ”ל.

וְרַבֵּינוּ זַ”ל רָמַז בְּעַצְמוֹ אַחַר שֶׁסִּפֵּר מַעֲשֶׂה זֹאת שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְעִנְיַן תְּפִלָּה וַעֲבוֹדַת ה’, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא שָׁם בַּסּוֹף שֶׁאָמַר רַבֵּינוּ זַ”ל: וְאִם הַתְּפִלָּה אֵינוֹ כָּרָאוּי הִיא מִנְעָל בג’ קְצָווֹת וְהָבֵן, עַיֵּן שָׁם. הַיְנוּ כַּנַּ”ל, שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת גָּדוֹל כְּדַרְכֵי הַתָּם הַנַּ”ל, וּצְרִיכִין לְדַקְדֵּק בְּכָל הַמַּעֲשֶׂה לִקַּח לְעַצְמוֹ מוּסָר וְעֵצוֹת מִדִּבְרֵי הַתָּם הַנַּ”ל, וְלֵילֵךְ בִּדְרָכָיו וְלִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְאַל יְבַלְבֵּל אוֹתוֹ הָעוֹלָם כְּלָל, וַאֲפִלּוּ חֲבֵרָיו שֶׁזּוֹכִין לִתְפִלָּה וַעֲבוֹדָה הָרַבָּה יוֹתֵר מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל, רַק יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד בְּכָל נְקֻדָּה וּנְקֻדָּה טוֹבָה שֶׁמַּרְוִיחַ בִּתְפִלָּתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ אֵיךְ שֶׁהוּא, עַיֵּן שָׁם בְּהַמַּעֲשֶׂה וְתָבִין. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַמְּתוּקָה שֶׁל רַבִּי נָתָן זיע”א.

הַנִּגּוּן שֶׁלְּךָ

כִּי כָּל אָדָם חַיָּב לִמְצֹא אֶת הַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ; אֶת הַחֵלֶק שֶׁלּוֹ; אֶת הַנִּגּוּן שֶׁלּוֹ; אֶת הָעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ וכו’, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּתְּפִלָּה: אֱלֹקֵי אַבְרָהָם, אֱלֹקֵי יִצְחָק וֶאֱלֹקֵי יַעֲקֹב וגו’. וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: מַדּוּעַ יֶשְׁנוֹ הַחִלּוּק הַזֶּה: אֱלֹקֵי – אַבְרָהָם, וְשׁוּב: אֱלֹקֵי – יִצְחָק, וְשׁוּב: אֱלֹקֵי – יַעֲקֹב? בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אֶפְשָׁר לוֹמַר: אֱלֹקֵי – אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב? וְכִי לְכָל אֶחָד מֵהֵם הָיָה אֱלֹקִים מִשֶּׁלּוֹ ח”ו? הַתֵּרוּץ הוּא, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהָאָבוֹת עָבַד אֶת הַשֵּׁם בַּדֶּרֶךְ הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, וְלֹא הִשְׁוָה אֶת עַצְמוֹ לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ לֹא לְאָבִיו שֶׁהָיָה גַּם רַבּוֹ, וְהָיָה צַדִּיק עָצוּם. אֶלָּא חִפֵּשׂ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, אֶת מַה שֶּׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁהוּא יַעֲשֶׂה, וְאֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁהוּא יַעֲבֹד אוֹתוֹ.

לָכֵן כָּל אֶחָד מֵהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה לַחֲלוּטִין. וְכָל אֶחָד יְנַסֶּה לְהַמְחִישׁ לְעַצְמוֹ, כֵּיצַד זֶה הָיָה נִרְאֶה בְּפֹעַל. לְדֻגְמָא: יִצְחָק אָבִינוּ ע”ה, הוּא עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּמִדַּת הַיִּרְאָה. מַדּוּעַ לֹא הָלַךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל אָבִיו? הֲלֹא אָבִיו – אַבְרָהָם אָבִינוּ ע”ה, עָבַד אֶת הַשֵּׁם בְּמִדַּת הָאַהֲבָה. וְכִי לֹא הָיָה צָרִיךְ יִצְחָק לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו שֶׁל מְיַסֵּד הָאֱמוּנָה בְּאֵל אֶחָד? מִכָּאן רוֹאִים שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ חִפֵּשׂ אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ מִבְּלִי לְהַשְׁווֹת עַצְמוֹ וּמִבְּלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל אַף אֶחָד בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ לֹא עַל אָבִיו הַצַּדִּיק, וְכָךְ זָכָה לִמְצֹא אֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ וְלַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם בְּדַרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת. אֵילוּ הָיָה מְנַסֶּה לְחַקּוֹת אֶת אָבִיו, הָיָה זֶה פְּגָם גָּדוֹל, וְהוּא לֹא הָיָה זוֹכֶה לִהְיוֹת יִצְחָק אָבִינוּ, וְלֹא הָיוּ מַזְכִּירִים אוֹתוֹ בִּתְפִלַּת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ ע”ה, לֹא הִסְתַּכֵּל – לֹא עַל אַבְרָהָם וְלֹא עַל יִצְחָק – רַק חִפֵּשׂ אֶת דַּרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת לַעֲבֹד אֶת הַשֵּׁם, וְרַק כָּךְ זָכָה לְמִדַּת “אֱמֶת” וְלִשְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרֶיהָ.

וּבֶאֱמֶת, יִצְחָק וְיַעֲקֹב יָרְשׁוּ אֶת הַתְּכוּנָה הַזֹּאת מֵאַבְרָהָם, שֶׁהוּא שֶׁגִּלָּה אֶת הָאֱמוּנָה בְּאֵל אֶחָד, וְהַגִּלּוּי שֶׁלּוֹ בָּא דַּוְקָא מִכֹּחַ עֲמִידָתוֹ בְּחֹזֶק נֶגֶד כָּל הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא הִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם דָּבָר וְלֹא נִסָּה לְהַשְׁווֹת אֶת עַצְמוֹ לְשׁוּם אָדָם, אֲפִלּוּ לֹא לְאָבִיו, רַק שָׁאַף לִנְקֻדַּת הָאֱמֶת לַאֲמִתָּה, וְכָךְ זָכָה שֶׁיִּתְגַּלֶּה אֵלָיו “בַּעַל הַבִּירָה” – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמִכָּאן לוֹמְדִים, עַד כַּמָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת הָעֲבוֹדָה שֶׁל כָּל אֶחָד מוּל בּוֹרְאוֹ יְחִידָנִית בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ עַל אָבִיו בְּכָל מַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לָעֲבוֹדָה הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, לְפִי הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ וכו’.