בגן החכמה עמודים 181-182

כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם לֹא מוֹצֵא אֶת שְׁלִיחוּתוֹ בָּעוֹלָם, אֶת דַּרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת שֶׁבִּשְׁבִילָהּ הוּא נִמְצָא פֹּה, אֲזַי הוּא בְּוַדַּאי מְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי מָוֶת, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא אֵינוֹ מְמַצֶּה כְּלָל אֶת שְׁהוּתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם הַשָּׁפֵל, וְאֵינוֹ מְתַקֵּן מַה שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן.

אוּלָם עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת שֶׁל וִדּוּי דְּבָרִים הָאָדָם יִזְכֶּה בְּוַדָּאוּת לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת וּלְתַקֵּן כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, וּמִלְּבַד הַתִּקּוּן שֶׁזּוֹכֶה לַעֲשׂוֹת, גַּם חַיָּיו בָּעוֹלָם הַזֶּה יִהְיוּ נְעִימִים וּמְתוּקִים וּמְלֵאִים בְּאוֹר שֶׁל אֱמוּנָה, וּבִשְׂכָלִים נִפְלָאִים וּבְהַשָּׂגוֹת חֲדָשׁוֹת בְּכָל רֶגַע.

הַנָּתִיב הֶחָדָשׁ שֶׁלְּךָ

הַמִּישׁוֹר הַשֵּׁנִי – עַל פִּי תּוֹרָה צז בְּחֵלֶק ב’:

עוֹד שָׁמַעְתִּי בִּשְׁמוֹ לְעִנְיַן מַעֲלַת הַשִּׂיחָה בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, שֶׁאָמַר: שֶׁעַל תְּפִלּוֹת וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת הַסְּדוּרוֹת מִכְּבָר, כְּבָר יוֹדְעִין מֵהֶם כָּל הַמְחַבְּלִים וְהַמְקַטְרְגִים, וְהֵם אוֹרְבִים עַל הַדְּרָכִים שֶׁל אֵלּוּ הַתְּפִלּוֹת, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מֵהֶם מִכְּבָר. כְּמוֹ, לְמָשָׁל, עַל הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה, הַיָּדוּעַ וּמְפֻרְסָם לַכֹּל, שָׁם אוֹרְבִים רוֹצְחִים וְגַזְלָנִים תָּמִיד, מֵחֲמַת שֶׁיּוֹדְעִים מִדֶּרֶךְ זֶה כְּבָר.

אֲבָל כְּשֶׁהוֹלְכִין בְּנָתִיב וְדֶרֶךְ חָדָשׁ, שֶׁאֵינוֹ נוֹדָע עֲדַיִן, שָׁם אֵינָם יוֹדְעִים לֶאֱרֹב שָׁם כְּלָל כְּמוֹ-כֵן לָעִנְיָן הַנַּ”ל, כִּי הַשִּׂיחָה שֶׁמְּדַבֵּר הָאָדָם עַצְמוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, הוּא דֶּרֶךְ חָדָשׁ וּתְפִלָּה חֲדָשָׁה, שֶׁהָאָדָם אוֹמְרָהּ מִלִּבּוֹ מֵחָדָשׁ, עַל-כֵּן אֵין הַמְקַטְרְגִים מְצוּיִים כָּל-כָּךְ לֶאֱרֹב. וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הִזְהִיר מְאֹד גַּם עַל אֲמִירַת שְׁאָר תְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת, כַּמְבֹאָר בִּדְבָרֵינוּ כַּמָּה פְּעָמִים.

מְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ הֵיטֵב, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא תְּפִלָּה הַיּוֹצֵאת מִלִּבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ כְּתוּבָה בְּשׁוּם סֵפֶר, אֶלָּא בְּכָל יוֹם הָאָדָם אוֹמְרָהּ מֵחָדָשׁ לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, אִם כֵּן, אוֹתָם מְקַטְרְגִים הַמְצַפִּים וְאוֹרְבִים עַל תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי, בִּשְׁבִיל לְחַבֵּל וּלְקַלְקֵל אֶת תְּפִלָּתוֹ, וּבְעִקָּר בִּשְׁבִיל לְקַטְרֵג עַל תְּפִלָּתוֹ, הֵם אֵינָם יוֹדְעִים הֵיכָן לֶאֱרֹב לוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יֹּאמַר וְעַל מַה יִּתְפַּלֵּל וכו’, וְאֵיךְ יִתְפַּלֵּל וכו’.

נִמְצָא, שֶׁדַּוְקָא הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא הַתְּפִלָּה הָעִקָּרִית שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲלוֹת וּלְהִתְקַבֵּל, מֵחֲמַת שֶׁשְּׁאָר הַתְּפִלּוֹת הַיְדוּעוֹת, הַכְּתוּבוֹת, הַמֻּכָּרוֹת, הַקְּבוּעוֹת וכו’, עֲלֵיהֶן יֶשְׁנוֹ קִטְרוּג גָּדוֹל וּצְרִיכִים זְכוּת גְּדוֹלָה שֶׁיַּעֲלוּ לְמַעְלָה כְּמוֹת שֶׁהֵן בְּלֹא קִלְקוּל וְחַבָּלָה, וְלָכֵן צְרִיכִים גַּם הִתְאַמְּצוּת יְתֵרָה לְאָמְרָן בְּכַוָּנָה, כִּי זֶה חֵלֶק מֵהַקִּלְקוּל שֶׁל אוֹתָם מְחַבְּלִים הַמַּפְרִיעִים וּמְבַלְבְּלִים אֶת כַּוָּנָתוֹ שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל.

לְעֻמַּת זֹאת, בַּהִתְבּוֹדְדוּת, מֵחֲמַת שֶׁהַתְּפִלָּה יוֹצֵאת לָרִאשׁוֹנָה הַיְשֵׁר מִלִּבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, אֵין הַמְקַטְרְגִים יוֹדְעִים הֵיכָן לֶאֱרֹב לָהּ, וְלָכֵן אֵין עָלֶיהָ שׁוּם קִטְרוּג, וְהִיא עוֹלָה הַיְשֵׁר לְמַעְלָה.

וְעוֹד הֶסְבֵּר מַדּוּעַ קַל לְכַוֵּן בַּתְּפִלָּה הָאִישִׁית, שֶׁהִיא הַהִתְבּוֹדְדוּת, כִּי בַּתְּפִלָּה הַכְּתוּבָה חַיָּב הָאָדָם לְקַשֵּׁר אֶת הַלֵּב שֶׁלּוֹ לְמָה שֶׁכָּתוּב לְפָנָיו, וּמֵחֲמַת שֶׁלִּבּוֹ אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן, וּלְעֻמַּת זֹאת בַּשִּׂיחָה הָאִישִׁית הַתְּפִלָּה יוֹצֵאת מִן הַלֵּב אֶל הַפֶּה! וְאֵין שׁוּם קֹשִׁי אוֹ אֲפִלּוּ צֹרֶךְ לְכַוֵּן, כִּי הַכַּוָּנָה בָּאָה מֵאֵלֶיהָ, וּבִפְרָט שֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל עַל עִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לוֹ מַמָּשׁ, אֵין לוֹ שׁוּם קֹשִׁי לְאָמְרָהּ מִלִּבּוֹ כָּרָאוּי.