לא רואים בעיניים! | הרב שלום ארוש

רק אתה

לפני השיעור שלי בחולון ניגש אלי יהודי וסיפר לי שהבית שלו מתפרק. אשתו לא מוכנה לשמוע כלום בשום פנים ואופן. הוא שבור ורצוץ, אבל בעיקר ממורמר ומתוסכל יש לו שאלות על ה’ ושאלות על האמונה, איך ה’ מעביר אותו ניסיון כל כך קשה, למה זה מגיע לו ועוד ועוד שאלות כמו שמצוי מאוד במקרים כאלה.

הזמן המוגבל שלפני השיעור לא אפשר לי להרחיב בשיחה, אבל במשך כל השיעור דיברתי רק אתו. ה’ נתן בפי דיבורי אמונה והתחזקות בהשגחה הפרטית שה’ הוא רק טוב ועושה רק טוב ויעשה רק טוב ועוד יותר טוב. כל מי שעובד עם קהל יודע, שיש שיעורים ויש שיעורים, לפעמים מרגישים סייעתא דשמיא מיוחדת, אי אפשר לפספס את החשמל באוויר. זה היה שיעור מהסוג הזה. וכל מי שדיבר אתי אחרי השיעור אמר במילים כאלה ואחרות שהוא “עף באוויר”.

שמחתי על הזכות לחזק את בני ישראל באמונה, וכל כך קיוויתי שגם היהודי הזה שמע והתחזק והבין את הדברים למקום שלו במציאות שלו. אבל כשהוא הגיע אלי אחרי השיעור הוא המשיך עם ה”הבנה” שלו שמה שקורה אתו זה רק רע… כאילו הוא בכלל לא היה בשיעור.

אני באופן אישי הבנתי את המילים: “אתה חונן לאדם דעת” – רק אתה. לא משנה איזה דיבורים תגיד ואיך תדבר וכמה משכנע תהיה – רק ה’ יכול לתת לאדם דעת, רק ה’ יכול להכניס לאדם את הדעת ללב. אך בכל זאת התחדדה לי נקודה נוספת שנוגעת לכל אדם ונוגעת לכל ההתייחסות לאמונה.

כביש עוקף

אמונה היא לא עניין של הבנה. להיפך, האמונה עומדת כנגד ההבנה, ואני אסביר. כשאדם עובר מציאות קשה – לא טוב לו. הוא מבין שזה לא טוב. אין לך סיכוי להסביר לו בשום דרך שהוא יבין אחרת. הדרך היחידה לעקוף את המחסום הזה היא לעקוף את השכל. האמונה היא מעל השכל – היא לא מתווכחת עם ההבנה, היא לא מנסה לשכנע אותך להבין אחרת, אלא היא אומרת לך שאתה בכלל לא מבין, היא גורמת לך לוותר על ההבנה, לשחרר, ולא משנה כמה ההבנה הזו נכונה או לא נכונה, זה בכלל לא מעניין.

זה פירוש המילים שאני שר בשיעורים שלי כבר למעלה משלושים שנה: “לא מבין כלום, רק מאמין שהכול לטובה”.

האנשים שסביבך, ההרגשה שלך, כל המציאות כולה ניצבת מולך ומשכנעת אותך שזה לא טוב, מכל מקום הכול זועק: “לא טוב”. תנסה להתווכח – לא תצליח. למציאות יש ראיות מוצקות ביותר. אין לך שום סיכוי אפילו להתחיל להתווכח.

אבל האמונה היא “לא לראות בעיניים”, האמונה היא התעלמות מוחלטת מכל מה שאתה מבין. תסלחו לי על המילה, אבל האמונה “מצפצפת” על המציאות ועל כל ההבנות ועל כל הראיות. המציאות יכולה לצעוק ‘לא טוב’ מכאן ועד עוד מאה שנה – את המאמין כל זה לא מעניין, הוא פשוט לא רואה בעיניים.

התנגשות חזיתית

זו הדרך להאמין ואין שום דרך אחרת. כל עוד האדם לא מבין את זה, הוא לא יחזיק מעמד בניסיונות. כל עוד האדם מנסה ליישב את ההבנה שלו עם האמונה – הוא לא יחזיק מעמד בניסיונות.

לא להחזיק מעמד זה אומר קודם כול לאבד את האמונה, לחיות בשקר, לחיות בכפירה. והתוצאה הישירה של המציאות שבה אדם לא חי באמונה היא שהוא גורם לעצמו סבל נפשי גדול מאוד, כי בעולם הזה יש או אמונה או גיהינום.

זה מאוד פשוט: כאשר ה”הבנה” שולטת בכיפה – אתה סובל; אבל כאשר האמונה בשליטה – אתה חי בגן עדן בעולם הזה.

ואדרבא, דווקא במקרים האלה נבחנת ונמדדת האמונה. כי כל עוד האמונה עולה בקנה אחד עם ההבנה שלך – זו לא אמונה. זו הבנה. רק כאשר ישנה התנגשות חזיתית בין האמונה להבנה ואתה משליך מאיתך את ההבנה ובוחר באמונה למרות הכול, רק אז אפשר לומר שאתה מאמין, רק אז נמדד הקשר העמוק והאמיתי שלך אל האמונה, לבורא העולם.

בוחן פתע

בפרשה מודיע לנו בורא עולם שיהיו לנו נסיונות. נסיונות קשים. יעמוד נביא או חולם חלום וייתן לנו אותות ומופתים – “כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת”. הוא יתנבא על דברים בלתי הגיוניים והם יתקיימו: “ובא האות והמופת אשר דיבר אליך”. בהבנה שלנו הוא ייראה כאיש אמת, איש מופת. ובכל זאת, אם הוא יגיד לעבור על קוצו של יו”ד מהתורה הקדושה: “לאמר נלכה אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם” – אנחנו מצווים לא לשמוע לו כלל וכלל, “לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא”.

וה’ אומר לנו: “כי מנסה ה’ אלוקיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה’ אלוקיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם” – אני מנסה אתכם. אני רוצה לראות כמה אתם אוהבים אותי. מי שאוהב אותי “לא רואה בעיניים”. מי שאוהב אותי לא נכנס בכלל לסברות ולהסברים, להוכחות ולמופתים. המציאות לא מעניינת אותו. רק דבר ה’ ורצון ה’ עומדים לנגד עיניו ושום הבנה והסבר לא ישנה את זה.

ולענייננו זה המשל והדוגמה לכל האמונה כולה. את יסודות האמונה שקיבלנו ושלמדנו לא עוזבים בשום מחיר ובשום מצב. אלא מה תגיד, אני מבין אחרת? אתה יכול להבין מה שאתה רוצה וההבנה כבודה במקומה מונח, אבל המאמין הוא בכלל לא נמצא שם. הוא נמצא בעולם האמונה. הוא נמצא הרבה מעל ההבנה. הוא “לא רואה” את ההבנה גם אם יש לה “קבלות” כמו מופתים והוכחות.

נשארים בכיתה א’

ובאמת, הדברים האלה פשוטים ביותר. אבל כמה שהם פשוטים, כולנו צריכים לחזק את עצמנו בהם מידי יום מחדש. כי הדברים הפשוטים האלה הם הניסיון של החיים והניסיון של כל יום ויום. הדברים הפשוטים האלה קובעים בסופו של דבר אם האדם חי באמונה או חי בכפירה. הדברים הפשוטים האלה קובעים בסופו של דבר אם אתה חי בגן עדן, שמח, מאושר, מאיר, או חי בגיהינום והכול סביבך בוער.

הרבה פעמים אנחנו לומדים ומתקדמים בחיים, אנחנו רוצים לעבוד על עצמנו בתחומים חדשים, להתקדם באפיקים נוספים. זו טעות לחשוב שכבר “עברנו את הגיל” של האמונה, כאילו אנחנו כבר סיימנו תואר באמונה ועכשיו עוברים ללמוד דברים חדשים.

לא ולא! העבודה על האמונה אף פעם לא נגמרת. את התואר מקבלים רק בעולם האמת. בכל תחום שבו אתה מתקדם – לעולם אל תזניח את האמונה, לעולם אל תפקיר את התחום החשוב ביותר בחייך. תמיד תהיה עם האצבע על הדופק, תמיד תחזור ותבחן את עצמך ותחזק את עצמך באמונה, כי הניסיונות אף פעם לא מפסיקים ואתה צריך להיות ערוך ומוכן, כי זו עבודת החיים והצלחת החיים שלנו בעולם הזה ובעולם האמת, כי אנחנו אוהבים את ה’ וכל שאיפתנו היא לעמוד בכל הניסיונות בכבוד ובהצלחה.