“בשבת בבוקר את בריאה וקמה על הרגליים”
אין פה חוכמות! ישנה אמונה פשוטה ותמימה: הרב הבטיח בבחינת הצדיק גוזר – הקדוש ברוך הוא מקיים! עשיתי פדיון נפש אצל הרב וזה עבד ברוך השם, מאות אלפים כמוני שיעידו שהפדיון של הרב פשוט הציל אותם. הציל להם את החיים. הציל לבני המשפחה את החיים.
לפני שלוש שנים חליתי בדלקת ריאות.
חג הפסח קרב ובא וכולנו מנקים ומקרצפים את הבית בהכנות קדחתניות לחג המשמש לבוא וההתרגשות בעיצומה.
סמרטוט, מטאט, מגב ודלי ועוד יתר מיני ניקיון.. אני מתיזה אקונומיקה לחלל האוויר ומרגישה נחנקת.. ‘טוב, אולי נשמתי יותר מידי אדי כלור’ אומרת לעצמי וממשיכה להתיז כי חייבים לנקות ולמרק את כל הבית.
הסחרחורת לא איחרה לבוא. ראיתי את החדר כפול. הנחתי את האקונומיקה בצד ונגשתי לשתות כוס מים. שתפתי פנים וניסיתי להירגע אבל משהו בי היה סוער, התחילו לי בחילות וקשיי נשימה.
חייבים לנקות אז המשכתי והתעלמתי מהתחושה הלא נעימה.
חול המועד הגיע ואיתו גם הטיולים ברחבי הארץ. באותו היום נסענו לצפון הרחוק וזה היה התעללות עצמית, לא הפסקתי להשתעל, היה לי קשה מאד לנשום, רמת החמצן בדם ירדה ועלה לי החום, צמרמורת, חולשה ועייפות נוראית.
עוד באותו הלילה כשחזרנו נזרקתי למיטה מעולפת לגמרי, הסתבר שחטפתי דלקת ריאות שכללה חום גבוהה וקשיי נשימה.
הימים עברו והריאות כאבו נורא ובעיקר היה קשה לי לנשום וכל הגוף כאב בטירוף.
לא יכולתי לאכול כי כל דבר עשה לי בחילות נוראיות והקשה לי ממלא על הנשימה.
כעבור מספר ימים שלחתי את בעלי לשיעור השבועי בחולון של מו”ר הרב שלום ארוש שיעשה לי פדיון נפש ושאנצל בע”ה מהדלקת בריאות ובעיקר מהקשיים הנוראים של הנשימה והליחות הנוראיות שחונקות אותי!
הרב קיבל את הפדיון ואמר לי באלו המילים : “רוחמה, בע”ה ביום שבת בבוקר את בריאה וקמה על הרגליים!” זה היה ביום חמישי בלילה.
יום שישי הגיע ואלינו באו להתארח קרובי משפחה כי בשבת היה ברית לנכד של אחי שגר קרוב אלינו.
אחרי ארוחת ליל שבת, שממלא בקושי יכולתי לאכול משהו, האורחים הלכו לאחי למזמורים ואני חשבתי לתומי שגם אני מסוגלת – כי נזכרתי בהבטחה של הרב!
“גם אני באה איתכם”, אמרתי. הם גלגלו עיניים ושאלו “את בטוחה? אולי כדאי שתישארי לנוח?” אני הייתי משוכנעת שאולי כן אצליח אבל הסתברה אחרת.
לקח לי דקות ארוכות עד שהצלחתי לרדת במדרגות וכשהגעתי סוף כל סוף למטה חשכו עיני חטפתי סחרחורת נוראית בשיווי משקל ושוב, קשיי נשימה נוראיים.
“מה עשיתי לעצמי?!” חשבתי.. ‘עכשיו סיפור הפוך – לעלות חזרה הבייתה זה שיא הקושי ובעיקר עם הכאבים בריאות והנשימה הקשה…’
‘הבנתי שהקדמתי את המאוחר.. ליל שבת זה לא שבת בבוקר..’ אמרתי לעצמי.
חסדי השם יתברך עליתי עד שעליתי (יובלות..) ובני המשפחה הלכו.
אבל ידעתי דבר אחד: עשיתי פדיון נפש והרב הבטיח וזה יתקיים בע”ה מחר אני מבריאה ועומדת על הרגליים!
שבת בבוקר.
האורחים מתארגנים ללכת לברית של הנכד של אחי. אני קמה וזזה עדיין עם קושי רב אבל יודעת שהיום אני קמה על הרגליים למרות שאתמול בקושי זזתי.
ובאמת כך היה! הצלחתי להתארגן ולהגיע לבית הכנסת לברית של הנכד של אחי ואפילו השתתפתי בסעודת המצווה.
אין פה חוכמות! ישנה אמונה פשוטה ותמימה:
הרב הבטיח בבחינת הצדיק גוזר – הקדוש ברוך הוא מקיים!
עשיתי פדיון נפש אצל הרב וזה עבד ברוך השם, וכמוני יש עוד אלפים שיעידו שהפדיון של הרב
פשוט עובד!
מאות אלפים כמוני שיעידו שהפדיון של הרב פשוט הציל אותם. הציל להם את החיים. הציל לבני המשפחה את החיים.
הפדיונות של הרב עובדים! נקודה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור