בגן החכמה עמודים 241-242

הגן היומי בגן החכמה עמודים 241-242: וְהִנֵּה, גַּם אַחַר שֶׁיָּגַע הֶחָכָם עִם הַחַיָּט, וְעָשָׂה הַחַיָּט אֶת הַמַּלְבּוּשׁ כִּרְצוֹנוֹ, וְלִכְאוֹרָה הָיָה זֶה מַסְפִּיק...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 05.04.21

אֵי שָׁם בִּסְפָרַד הָרְחוֹקָה

וְהִנֵּה, גַּם אַחַר שֶׁיָּגַע הֶחָכָם עִם הַחַיָּט, וְעָשָׂה הַחַיָּט אֶת הַמַּלְבּוּשׁ כִּרְצוֹנוֹ, וְלִכְאוֹרָה הָיָה זֶה מַסְפִּיק בִּשְׁבִיל שֶׁכֻּלָּם יִתְפַּעֲלוּ מֵהַבֶּגֶד שֶׁלּוֹ, שֶׁזּוֹ הָיְתָה כָּל מְגַמָּתוֹ שֶׁל הֶחָכָם. גַּם כָּאן בָּאָה גַּאֲוָתוֹ לַהֲרֹס לוֹ אֲפִלּוּ אֶת הַהֲנָאָה הַמְגֻנָּה וְהַנְּמוּכָה הַזּוֹ, וְהוּא מְחַפֵּשׂ אֵיזֶה חִסָּרוֹן לְהִצְטַעֵר מִמֶּנּוּ; אֵיזוֹ טָעוּת דַּקָּה בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא רוֹאִים – שֶׁבִּכְנַף הַבֶּגֶד, דְּהַיְנוּ בַּשּׁוּלַיִם, בְּמָקוֹם נִסְתָּר שֶׁאַף אֶחָד לֹא מִסְתַּכֵּל שָׁם, הִבְחִין שֶׁהַזָּוִית לֹא מְדֻיֶּקֶת בְּמֵאָה אָחוּז…

וְנִשְׁאֶלֶת הַשְּׁאֵלָה: הַאִם מִישֶׁהוּ בִּכְלָל יַבְחִין בַּטָּעוּת הַזֹּאת שֶׁיֵּשׁ בִּכְנַף הַבֶּגֶד? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא! וְכִי אֲנָשִׁים הוֹלְכִים עִם סַרְגֵּלִים לִמְדֹּד אֶת זָוִית הַכָּנָף שֶׁל בִּגְדֵי הַבְּרִיּוֹת? נִמְצָא הַחֲשָׁשׁ שֶׁל הֶחָכָם מֻגְזָם בְּיוֹתֵר, וְלֹא דַּי שֶׁהוּא מַקְפִּיד עַל חֲשָׁשׁ רָחוֹק כָּזֶה, עוֹד הוּא הוֹלֵךְ בְּדִמְיוֹנוֹ עַד לִסְפָרַד הָרְחוֹקָה, וְכָךְ הוּא מוֹצֵא לוֹ מִמָּה לְהִצְטַעֵר – שֶׁאֵי שָׁם, בִּסְפָרַד, שָׁם יוֹדְעִים שֶׁלֹּא כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת כְּנַף הַבֶּגֶד, וְאִם הָיָה שָׁם הָיוּ צוֹחֲקִים מִמֶּנּוּ… וְלָכֵן, אַף עַל פִּי שֶׁבְּפֹעַל אַף אֶחָד לֹא יִצְחַק מִמֶּנּוּ, הוּא חַיָּב לִהְיוֹת מְיֻסָּר מֵאוֹתָהּ אֶפְשָׁרוּת רְחוֹקָה, שֶׁיֵּשׁ כָּאן אֵיזוֹ טָעוּת, שֶׁאֶפְשָׁר לִצְחֹק מִמֶּנָּה בִּסְפָרַד, שֶׁיִּתָּכֵן מְאֹד שֶׁהוּא לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעַ אֵלֶיהָ.

וּבֶאֱמֶת לֹא יִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה אֵיזֶה דָּבָר מֻשְׁלָם, וְהָאָדָם צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בִּכְלָלִיוּת, שֶׁבְּסָךְ הַכֹּל הַלְּבוּשׁ שֶׁלּוֹ בְּסֵדֶר וּמְקֻבָּל, וּלְהִסְתַּכֵּל עַל הַחֵלֶק הַטּוֹב וְלֹא עַל הַמְּעַט הֶחָסֵר. כִּי אָמְנָם זֶה טוֹב לְחַפֵּשׂ שְׁלֵמוּת, אֲבָל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הֶגְיוֹנִי, וְלֹא עַל חֶשְׁבּוֹן הַשִּׂמְחָה, אֶלָּא לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בַּתּוֹצָאָה, תִּהְיֶה מַה שֶּׁתִּהְיֶה, כִּי כָּךְ הַשֵּׁם רוֹצֶה.

לְאֵיזוֹ רָמָה נְמוּכָה יָרַד הֶחָכָם הַזֶּה! הֲלֹא הַתָּם בֶּאֱמֶת לָבַשׁ בֶּגֶד מְגֻחָךְ, וְאַף עַל פִּי כֵן הִרְגִּישׁ שֶׁלּוֹבֵשׁ בִּגְדֵי פְּאֵר… וְאִלּוּ הֶחָכָם עָשָׂה בֶּגֶד כָּזֶה מֻשְׁלָם, שֶׁבֶּאֱמֶת גַּם בִּסְפָרַד לֹא הָיוּ רוֹאִים אֶת הַטָּעוּת שֶׁבּוֹ, כִּי מִי יִבְדֹּק אֶת כְּנַף הַבֶּגֶד בְּ – “מַד-זָוִית”, שֶׁיּוּכַל לִרְאוֹת אֶת הַחִסָּרוֹן הַזֶּה? וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא נִמְצָא בְּעִירוֹ וְהוּא רָחוֹק מִסְּפָרַד אַלְפֵי קִילוֹמֶטְרִים… וְהוּא כֻּלּוֹ מָלֵא בְּצַעַר, עָגְמַת נֶפֶשׁ, יִסּוּרִים וכו’. וּמִכָּאן רוֹאִים, שֶׁבִּגְלַל שֶׁהֶחָכָם שׁוֹאֵף לִשְׁלֵמוּת וְהוּא בָּטוּחַ שֶׁהוּא אָכֵן מֻשְׁלָם, לָכֵן כָּל חִסָּרוֹן, אֲפִלּוּ כָּלְשֶׁהוּ, מְצַעֵר אוֹתוֹ, וְנִמְצָא שֶׁמִּדַּת הֶחָכָם הִיא לְחַפֵּשׂ מַמָּשׁ “מִתַּחַת לָרִצְפָּה” סִבּוֹת לְהִצְטַעֵר.

אֲבָל לַתָּם לֹא הָיָה אִכְפַּת בִּכְלָל! אַדְּרַבָּה, הוּא הָיָה שָׂמֵחַ בַּמְּעִיל שֶׁלּוֹ, כְּאִלּוּ זֶה הַמְּעִיל הַמְשֻׁבָּח בְּיוֹתֵר, כִּי זֶה מַה שֶּׁהַשֵּׁם נָתַן לוֹ, וְהוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ כָּל כָּךְ, עַד שֶׁרָאָה בּוֹ מַה שֶּׁרוֹצֶה לִרְאוֹת, פַּעַם רָאָה בּוֹ יּוּפָּא, פַּעַם טוּלִיפּ, פַּעַם קַאפְּטִין וכו’, כַּמְּבֹאָר בִּמְקוֹמוֹ.

וְהַתָּם הָיָה רָץ וּבָא בְּכָל פַּעַם אֶל הֶחָכָם בְּשִׂמְחָה, וּמְצָאוֹ, שֶׁהוּא מֵצֵר וּמָלֵא יִסּוּרִים וּשְׁאָלוֹ: הֲלֹא חָכָם וְעָשִׁיר כְּמוֹתְךָ, עַל מָה יֵשׁ לְךָ יִסּוּרִים תָּמִיד? הֲלֹא אֲנִי מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד…

הַתָּם, שֶׁדַּרְכּוֹ בַּקֹּדֶשׁ שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל עַל אַף אֶחָד, וְלֹא לְהָעִיר לַאֲחֵרִים אוֹ לְבַקֵּר אוֹתָם, וְכָל שֶׁכֵּן לֹא לַעֲרֹךְ הַשְׁוָאוֹת בֵּינוֹ לְבֵינָם, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר תָּמִיד: זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי, כָּאן הוּא יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ – שֶׁהֲרֵי הַשְּׁאֵלָה שֶׁשּׁוֹאֵל אֶת הֶחָכָם הִיא מַמָּשׁ בִּקֹּרֶת, שֶׁאוֹמֵר לוֹ בְּפֵרוּשׁ שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אֶצְלוֹ – כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁלַּמְרוֹת חָכְמָתוֹ וְעָשְׁרוֹ הוּא מָלֵא בְּיִסּוּרִים תָּמִיד? וְהוּא יוֹצֵא מִגִּדְרוֹ יוֹתֵר וְיוֹתֵר, כַּאֲשֶׁר הוּא מַשְׁוֶה אֶת הֶחָכָם אֵלָיו וּמֵבִיא לוֹ אֶת עַצְמוֹ כְּדֻגְמָא, שֶׁאוֹמֵר לוֹ: תִּסְתַּכֵּל עָלַי, שֶׁלְּעֻמָּתְךָ אֲנִי כִּשָּׁלוֹן גָּמוּר, וְאֵין לִי חֶלְקִיק קָטָן מִמָּה שֶׁיֵּשׁ לְךָ, וּבְכָל זֹאת אֲנִי תָּמִיד שָׂמֵחַ, אָז אוּלַי תִּתְעוֹרֵר לְהָבִין שֶׁמַּשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר אֶצְלְךָ?

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה