בגן החכמה עמודים 233-234

מִיָּד הֵחִישׁוּ אוֹתוֹ פְּנִימָה, וְהַקֵּיסָר הוֹרָה לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּבָה, וְהִנֵּה, לְנֶגֶד עֵינֵיהֶם שֶׁל הַקֵּיסָר וְשָׂרֵי הַמַּלְכוּת, הִתְגַּלְּתָה הַתְּכוּלָה שֶׁל הַתֵּבָה – חוֹל וְקַשׁ. לְמוֹתָר לְצַיֵּן אֶת הַזַּעַם הַנּוֹרָא שֶׁל הַקֵּיסָר הָאַכְזָרִי, שֶׁרָאָה בַּדָּבָר עֶלְבּוֹן, וְהֵבִין שֶׁהַיְּהוּדִים פָּשׁוּט רוֹצִים לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ צְחוֹק, וּמִיָּד רָצָה לִגְזֹר לַהֲרֹג אֶת כָּל שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל.

וּמַה עָשָׂה נַחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ? הַאִם הֵבִין כְּבָר אֵיזוֹ טָעוּת נוֹרָאִית הוּא עָשָׂה? לְאֵיזֶה אָסוֹן הוּא גָּרַם בְּחֹסֶר הָאַחֲרָיוּת שֶׁלּוֹ? בִּמְקוֹם לְהָבִיא יְשׁוּעָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, הוּא גָּרַם לִגְזֵרַת שְׁמָד ר”ל. הַאִם סוֹף סוֹף הוּא הֵבִין שֶׁהוּא מֻכְרָח לְהַתְחִיל לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ וְלִכְעֹס עַל עַצְמוֹ, וּלְהִתְיָאֵשׁ וּלְהִתְבַּיֵּשׁ וכו’ וכו’? לֹא וָלֹא. נַחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ הִמְשִׁיךְ לְהַחֲזִיק בֶּאֱמוּנָתוֹ הַפְּשׁוּטָה: אִם הַשֵּׁם הֶחֱלִיף אֶת הָאוֹצָר בְּחוֹל וְקַשׁ, זֶה בְּוַדַּאי רַק לְטוֹבָה, וְאִם עַכְשָׁו הַקֵּיסָר זוֹעֵם, וְרוֹצֶה לִגְזֹר גְּזֵרוֹת, גַּם זֶה בְּוַדַּאי רַק לְטוֹבָה. לָכֵן גַּם עַכְשָׁו אָמַר: גַּם זוֹ לְטוֹבָה!

מִיָּד הוֹפִיעַ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, כְּשֶׁהוּא נִדְמֶה לְאַחַד מִשָּׂרֵי הַמְּלוּכָה, וְאָמַר לַקֵּיסָר: רַק רֶגַע, כְּבוֹד הַקֵּיסָר! אוּלַי הֶעָפָר הַזֶּה שֶׁבַּתֵּבָה הוּא הֶעָפָר שֶׁהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, בְּמִלְחַמְתּוֹ נֶגֶד הַמְּלָכִים? עָפָר זֶה הוּא מְיֻחָד בְּמִינוֹ, וְיֵשׁ בּוֹ סְגֻלָּה, שֶׁכַּאֲשֶׁר זוֹרְקִים אוֹתוֹ לְכִוּוּן הַיָּרִיב, נֶהְפָּכִים כָּל גַּרְגְּרֵי הַחוֹל לַחֲרָבוֹת וְהַקַּשׁ הוֹפֵךְ לְחִצִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו מא): יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ וגו’, וְעוֹשִׂים שָׁמוֹת בָּאוֹיֵב! שָׁמַע הַקֵּיסָר אֶת הַדְּבָרִים וְצִוָּה לִשְׁלֹחַ שְׁלִיחִים לִמְדִינָה אַחַת שֶׁהָיָה קָשֶׁה לְכָבְשָׁהּ, וּלְנַסּוֹת שָׁם אֶת הֶעָפָר שֶׁבַּתֵּבָה, וְאָכֵן, עָשָׂה הֶעָפָר אֶת פְּעֻלָּתוֹ הַנִּסִּית, וְסוֹף סוֹף כָּבְשׁוּ חֵילוֹת הַקֵּיסָר אֶת אוֹתָהּ הַמְּדִינָה.

שָׂמַח הַקֵּיסָר, וְצִוָּה לְהַכְנִיס אֶת נַחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ לְאוֹצַר הַמֶּלֶךְ, וְשָׁם מִלְּאוּ אֶת הַתֵּבָה בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, הַרְבֵּה יוֹתֵר יְקָרוֹת מִמָּה שֶׁהַיְּהוּדִים רָצוּ לָתֵת לוֹ, וְשִׁלְּחוּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ בְּכָבוֹד רַב. בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה, עָבַר נַחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ בְּאוֹתוֹ פֻּנְדַּק דְּרָכִים. רָאוּ אוֹתוֹ אוֹתָם נוֹכְלִים וְשָׁאֲלוּ אוֹתוֹ: מָה הֵבֵאתָ לַקֵּיסָר, שֶׁכָּכָה כִּבֵּד אוֹתְךָ? אָמַר לָהֶם: מַה שֶּׁנָּטַלְתִּי מִכָּאן, הֵבֵאתִי לְשָׁם…

מִיָּד סָתְרוּ אוֹתָם נוֹכְלִים אֶת בֵּיתָם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם הַרְבֵּה עָפָר, וְהֵבִיאוּ לַקֵּיסָר שַׂקִּים שַׂקִּים מְלֵאִים בְּעָפָר, וְאָמְרוּ לוֹ: הֶעָפָר שֶׁהַיְּהוּדִי הֵבִיא לְךָ, מִשֶּׁלָּנוּ הוּא. בָּדְקוּ עַבְדֵי הַקֵּיסָר אֶת הֶעָפָר, וְרָאוּ שֶׁהוּא לֹא פּוֹעֵל שׁוּם פְּעֻלָּה, וּמִיָּד הוֹצִיאוּ לַהוֹרֵג אֶת אוֹתָם נוֹכְלִים, וְהִתְקַיֵּם בָּהֶם: סוֹף גַּנָּב לִתְלִיָּה. כֵּן יֹאבְדוּ כָּל אוֹיְבֶיךָ הַשֵּׁם.

רוֹאִים אָנוּ עַד כַּמָּה הוֹעִילָה הָאֱמוּנָה שֶׁהַכֹּל לְטוֹבָה, הֵן לְנַחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ וְהֵן לְכָל עַם יִשְׂרָאֵל. שֶׁכֵּן הַתְּשׁוּרָה שֶׁל אוֹתוֹ עָפָר פִּלְאִי, בְּוַדַּאי עָשְׂתָה עַל הַקֵּיסָר הַרְבֵּה יוֹתֵר רֹשֶׁם, מִמַּה שֶׁיְּכוֹלוֹת אֲבָנִים טוֹבוֹת לַעֲשׂוֹת, שֶׁהֲרֵי לַקֵּיסָר לֹא חֲסֵרִים אוֹצָרוֹת, וּמִי יוֹדֵעַ אִם הָיָה אָכֵן מְבַטֵּל אֶת גְּזֵרוֹתָיו בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ אוֹצָר, וְגַם אִם הָיָה מְבַטְּלָן, יִתָּכֵן וְזֶה לֹא הָיָה לְאֹרֶךְ זְמַן, וְשׁוּב הָיוּ הַיְּהוּדִים צְרִיכִים לִשְׁלֹחַ עוֹד אוֹצָר וכו’ וכו’, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁחָס עַל מָמוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְרָצָה לָתֵת לָהֶם יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה וַאֲמִתִּית, הֶחֱלִיף אֶת הָאוֹצָר בְּעָפָר, לְטוֹבָתָם, כִּי הַקֵּיסָר בְּוַדַּאי קִבֵּל פַּחַד מֵהַיְּהוּדִים, כְּשֶׁרָאָה שֶׁהַשֵּׁם אִתָּם, וְהֵם יְכוֹלִים לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ עִם עָפָר וְקַשׁ.

וְהַכֹּל הָיָה תָּלוּי בְּמִבְחַן הָאֱמוּנָה שֶׁנַּחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ הָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר, וּכְשֶׁעָבַר אוֹתוֹ בְּהַצְלָחָה, בָּאָה הַיְּשׁוּעָה לַיְהוּדִים, וְגַם קִבְּלוּ בַּחֲזָרָה אֶת כַּסְפָּם בְּכֵפֶל כִּפְלַיִם, שֶׁהֲרֵי נַחוּם אִישׁ גַּמְזוֹ הֶחֱזִיר אֶת הַתֵּבָה כְּשֶׁהִיא מְלֵאָה בְּאוֹצָרוֹת טוֹבִים מִגִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.