בגן החכמה עמודים 333-334

רוֹאִים אֶת תְּמִימוּתוֹ וַעֲדִינוּתוֹ שֶׁל הַתָּם, שֶׁאוֹמֵר לוֹ בְּלָשׁוֹן רַכָּה: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁקָּשֶׁה שֶׁתָּבוֹא עַל שֶׁלִּי, בִּמְקוֹם שֶׁהָיָה יָכוֹל לְהַגִּיד לוֹ בְּדֶרֶךְ בִּזָּיוֹן: תִּרְאֶה אֵיפֹה אַתָּה מוּנָח… וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁכָּל הַמְּצִיאוּת צוֹעֶקֶת בְּ”אוֹתִיּוֹת שֶׁל קִדּוּשׁ לְבָנָה” אֶת הַטָּעוּת שֶׁל הֶחָכָם, אֲבָל הַתָּם בְּשִׂיא הָעֲדִינוּת מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּלָשׁוֹן רַכָּה: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁזֶּה קָשֶׁה שֶׁתָּבוֹא עַל שֶׁלִּי… כְּאִלּוּ שֶׁיֵּשׁ כָּאן אֶפְשָׁרוּת לִרְאוֹת אוֹ שֶׁלֹּא לִרְאוֹת.

וְאַף-עַל-פִּי-כֵן, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה מַכִּיר בּוֹ מִכְּבָר בִּגְדֻלָּתוֹ, צִוָּה לָתֵת לוֹ בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁוֹ, וּבִקְּשׁוֹ שֶׁיּאֹכַל עִמּוֹ…

כָּאן קִיֵּם הַתָּם אֶת הַהֲלָכָה, שֶׁכָּל עָנִי צְרִיכִים לְכַבְּדוֹ לְפִי מַה שֶּׁהָיָה מֻרְגָּל בּוֹ. רוֹאִים אֶת הַטּוּב שֶׁל הַתָּם, שֶׁהָיָה יָכוֹל לִזְרֹק אוֹתוֹ לְכָל הָרוּחוֹת עִם הַחָכְמוֹת שֶׁלּוֹ. אֲבָל הַתָּם מְגַלֶּה מִדּוֹת נַעֲלוֹת, שֶׁזּוֹכֵר אֶת הֶחָכָם בִּגְדֻלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁלִּגְדֻלָּתוֹ כְּבָר אֵין שׁוּם זֵכֶר.

בִּשְׁעַת אֲכִילָתָם הִתְחִילוּ לְדַבֵּר יַחַד. הִתְחִיל הֶחָכָם לְהוֹכִיחַ לוֹ דַּעְתּוֹ הַנַּ”ל, שֶׁאֵין מֶלֶךְ כְּלָל. גָּעַר בּוֹ הַתָּם הַמִּינִיסְטֶר: הֲלֹא אֲנִי בְּעַצְמִי רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ!…

הַתָּם מֵחֲמַת תְּמִימוּתוֹ וְשִׂמְחָתוֹ, הִגִּיעַ לְדַרְגָּה עֲצוּמָה שֶׁהוּא רוֹאֶה אֶת הַמֶּלֶךְ עַיִן בְּעַיִן, כִּי מֵרֹב אֱמוּנָתוֹ רָאָה אֶת הַשֵּׁם מַמָּשׁ. כַּמְּסֻפָּר עַל רַבִּי נָתָן, שֶׁהָיָה אֶחָד מִתְוַכֵּחַ עִמּוֹ בְּעִנְיְנֵי אֱמוּנָה בְּדֶרֶךְ שֶׁל חֲקִירוֹת, וְנִתְלַהֵב רַבִּי נָתָן מְאֹד בְּרִשְׁפֵּי שַׁלְהֶבֶת וְאָמַר מֵעֹמֶק לִבּוֹ: מָה אַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי מֵהַשֵּׁם? אֲנִי אוֹמֵר לְךָ “וָאֶרְאֶה אֶת הַשֵּׁם” (ישעיה ו), וְאָמַר אֶת הַמִּלִּים הָאֵלּוּ בְּכָזוֹ אֱמֶת, עַד שֶׁהִרְגִּישׁ אוֹתוֹ אֶפִּיקוֹרוֹס בְּחוּשׁ אֶת מְצִיאוּת הַשֵּׁם, וּמִיָּד נֶעֶלְמוּ לוֹ כָּל הַקֻּשִׁיּוֹת. (כוכבי אור, אנשי מוהר”ן לב)

כִּי דַּוְקָא עַל יְדֵי תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, מַגִּיעִים לַדַּרְגּוֹת הָעֲצוּמוֹת בְּיוֹתֵר. כִּי לִהְיוֹת תָּמִים זוֹ לְמַעֲשֶׂה הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה מִכָּל הַחָכְמוֹת, כַּמּוּבָא בְּשִׁבְחֵי הר”ן, שֶׁרַבֵּינוּ זַ”ל הִשִּׂיג כְּבָר בְּקַטְנוּתוֹ אֶת הַחָכְמָה הַזּוֹ, שֶׁאֵין צְרִיכִים לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, רַק לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת הַרְבֵּה, וּלְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲסֹק בִּתְפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים, בַּשָּׂפָה שֶׁלּוֹ, וְכָךְ אָכֵן זָכָה רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ וְהִגִּיעַ לְכָל מַעֲלוֹתָיו הָעֲצוּמוֹת. גַּם האר”י זַ”ל, שֶׁהָיָה בַּעַל הַשָּׂגָה שֶׁאֵין כְּדֻגְמָתָהּ, וְרָאָה מַלְאָכִים, וְיָדַע אֶת הַגִּלְגּוּלִים שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמוֹת  וכו’, כְּשֶׁשָּׁאֲלוּ אוֹתוֹ כֵּיצַד הִגִּיעַ לְהַשָּׂגוֹתָיו, אָמַר שֶׁזֶּה בִּזְכוּת שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת, שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ כִּפְשׁוּטוֹ בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה.

וְכֵן מוּבָא בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן, תּוֹרָה כ”ד, שֶׁיֶּשְׁנוֹ אוֹר אֵין סוֹף שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הָעוֹלָמוֹת, לְמַעְלָה מֵרוּחִין וְנִשְׁמָתִין וכו’, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מֵעַל כָּל הַשָּׂגָה, וְדַוְקָא עַל יְדֵי שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת נִתָּן לְהַשִּׂיג אוֹתוֹ. וְהָעִקָּר, מַה שֶּׁמּוּבָא בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא בְּתוֹרָה י”ט, שֶׁהִיא הַתּוֹרָה הַשַּׁיֶּכֶת לְמַעֲשִׂיָּה זוֹ, שֶׁשָּׁם מוּבָא שֶׁעִקַּר הַשָּׂגַת הַתַּכְלִית הִיא רַק עַל יְדֵי תְּמִימוּת דַּוְקָא. הַיְנוּ עַל יְדֵי מִצְווֹת מַעֲשִׂיּוֹת וְאֱמוּנָה פְּשׁוּטָה, עַל יְדֵי זֶה יָכוֹל כָּל יְהוּדִי לְהַשִּׂיג אֶת הַתַּכְלִית בִּבְחִינַת: “עַיִן לֹא רָאֲתָה וכו’”.

הַכְּלָל הַיּוֹצֵא לָנוּ מִזֶּה: שֶׁהַתְּמִימוּת, שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה, שֶׁהָאָדָם שָׂמֵחַ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בְּכָל זְכוּת שֶׁל הִתְקָרְבוּת אֶל הַמֶּלֶךְ, אֵינָהּ רַק מַעֲלָה שֶׁעוֹזֶרֶת לָאָדָם לַעֲבֹר אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה בְּטוֹב, אֶלָּא הִיא הַמַּעְלָה – בְּ”הֵא” הַיְדִיעָה – שֶׁרַק עַל יָדָהּ נִתָּן בֶּאֱמֶת לְהַגִּיעַ לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְלָדַעַת אוֹתוֹ, עַד שֶׁרוֹאִים אוֹתוֹ מַמָּשׁ. וְזֶה מְבֹאָר הֵיטֵב כָּאן בַּמַּעֲשֶׂה, שֶׁאִם עַד עַכְשָׁו יָכֹלְנוּ עוֹד לִטְעוֹת וְלַחֲשֹׁב, שֶׁאָמְנָם הַתָּם חַי חַיִּים טוֹבִים בִּזְכוּת שִׂמְחָתוֹ וּתְמִימוּתוֹ, אֲבָל עֲדַיִן אֵין זוֹ שְׁלֵמוּת – עַתָּה מְבֹרָר הַדָּבָר הֵיטֵב, שֶׁזּוֹ שְׁלֵמוּת שֶׁאֵין שְׁלֵמוּת אַחֲרֶיהָ, שֶׁהֲרֵי עַל יְדֵי שִׂמְחָתוֹ זָכָה הַתָּם לְמַעֲלוֹת עֲצוּמוֹת, עַד שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר בְּפֶה מָלֵא: אֲנִי בְּעַצְמִי רָאִיתִי אֶת הַמֶּלֶךְ!