בגן החכמה עמודים 235-236

וְגַם בְּעִנְיַן הַדָּאקְטִירַיי הָיָה לוֹ יִסּוּרִים: כְּשֶׁהָיָה בָּא לְחוֹלֶה, וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ רְפוּאָה, שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּבֵרוּר, שֶׁאִם יֵלֵךְ לוֹ לְהַחוֹלֶה לְחַיִּים, בְּוַדַּאי מְחֻיָּב בְּבֵרוּר לְהִתְרַפְּאוֹת מִזֶּה, כִּי הִיא רְפוּאָה נִפְלָאָה מְאֹד, וְאַחַר-כָּךְ מֵת הַחוֹלֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים הָעוֹלָם, שֶׁמֵּת עַל-יָדו, וְהָיָה לוֹ יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה…

כָּל רוֹפֵא אֲמִתִּי צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁ”חַיִּים” הֵם רַק בְּיַד הַבּוֹרֵא, שֶׁהֲרֵי יֵשׁ אֲנָשִׁים בְּרִיאִים לְגַמְרֵי שֶׁנּוֹפְלִים וּמֵתִים, וְיֵשׁ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים חוֹלָנִיִּים, שֶׁלּוֹקְחִים כַּמֻּיּוֹת שֶׁל תְּרוּפוֹת, וּמַחֲזִיקִים מַעֲמָד וּמַאֲרִיכִים יָמִים, עַד שֶׁלָּרוֹפְאִים מַמָּשׁ נִמְאָס מֵהֵם: לָמָּה הֵם לֹא רוֹצִים לָמוּת כְּבָר? הַשֵּׁם יְרַחֵם… מִמֵּילָא הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאֲפִלּוּ הָרְפוּאָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר, יְכוֹלָה לְהוֹעִיל רַק אִם הַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁיִּחְיֶה הַחוֹלֶה. וּבֶאֱמֶת, כְּשֶׁהַשֵּׁם רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה לַחוֹלֶה רְפוּאָה, יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהוּא יִתֵּן לַחוֹלֶה אֶת רְפוּאָתוֹ אֲפִלּוּ בְּדָבָר שֶׁהוּא נוֹגֵד לַחֲלוּטִין אֶת רְפוּאַת אוֹתָהּ מַחֲלָה, כְּמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר בַּסֵּפֶר “שִׂיחַ שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ”:

אַחַר בִּיאָתוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ נַחְמָן זצ”ל מִלֶמְבֶּרְג, הָיָה דַּרְכּוֹ לִסַּע חוּץ לָעִיר. וּפַעַם אַחַת לָקַח אִתּוֹ אֶת רַבִּי נָתָן ז”ל וְרַבִּי נַפְתָּלִי ז”ל, וּבָאוּ לְפֻנְדָּק אֶחָד, וְנָתְנוּ לָהֶם שָׁם גְּבִינָה לֶאֱכֹל, וְרַבִּי נַפְתָּלִי ז”ל הָיָה לוֹ גַּם-כֵּן חֳלִי הָרֵאָה כְּמוֹ אדמו”ר זצ”ל, וְהוּא וְרַבִּי נַפְתָּלִי לֹא רָצוּ לֶאֱכֹל מֵחֲמַת שֶׁמַּזִּיק לַחוֹלַאַת הַזֹּאת, וְרַבִּי נָתָן זַ”ל לֹא רָצָה לֶאֱכֹל בִּלְעָדָם. וְאָמַר רַבִּי נָתָן ז”ל לְרַבִּי נַפְתָּלִי שֶׁיֹּאכַל וְלא יַזִּיק לוֹ. וְאָמַר רַבִּי נַפְתָּלִי: “אַתָּה אוֹמֵר לִי?! שֶׁרַבֵּנוּ ז”ל יֹאמַר לִי! וְאָמַר לוֹ אדמו”ר זצ”ל שֶׁיֹּאכַל עִם רַבִּי נָתָן ז”ל, וְאָכַל הָרַב נַפְתָּלִי עִם רַבִּי נָתָן ז”ל. וְאַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנָּסְעוּ בַּחֲזָרָה הָעִירָה, הִשְׁתַּעֵל רַבִּי נַפְתָּלִי וְאָמַר רַבֵּנוּ ז”ל: “הַרְאִיתֶם?! אֵין זֶה כְּבָר כְּלָל אוֹתוֹ שִׁיעוּל הַקּוֹדֵם. אֲנִי חָשַׁבְתִּי שֶׁהוּא יִפָּטֵר לְפָנַי”.וְהַמּוּבָן מִדְּבָרָיו, שֶׁבְּזֶה הַמַּאֲכָל הִמְשִׁיךְ לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ. וְאָז בְּאוֹתוֹ ראשׁ-הַשָּׁנָה אָמַר הַתּוֹרָה “תִּקְעוּ מֶמְשָׁלָה” (בלקוטי-מוהר”ן תנינא, סימן א), וְשָׁם מוּבָן זֶה, שֶׁיְּכוֹלִין לְהַמְשִׁיךְ כֹּחוֹת הָרְפוּאָה לְתוֹךְ כָּל דְּבַר מַאֲכָל, עַיֵּן שָׁם וכו’.

וּמֵאַחַר וְאָנוּ רוֹאִים שֶׁלִּכְאוֹרָה גַּם הֶחָכָם יָדַע זֹאת – שֶׁהֲרֵי תָּלָה אֶת הַצְלָחַת הָרְפוּאָה בְּכָךְ שֶׁ”אִם יֵלֵךְ לוֹ לְהַחוֹלֶה לְחַיִּים” וכו’ – אִם כֵּן, מַדּוּעַ נִשְׁבַּר כָּל כָּךְ כְּשֶׁהָיוּ הָעוֹלָם מַאֲשִׁימִים אוֹתוֹ? הֲרֵי אִם הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַשֵּׁם הוּא הַקּוֹבֵעַ, וְהוּא גַּם יוֹדֵעַ שֶׁהוּא עָשָׂה כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ, וְגַם יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁהַבְּקִיאוּת שֶׁלּוֹ בְּמַדַּע הָרְפוּאָה הִיא גְּדוֹלָה מְאֹד, וְהָרְפוּאָה שֶׁהוּא נָתַן הִיא בֶּאֱמֶת הַמְעֻלָּה שֶׁבָּרְפוּאוֹת, אִם כֵּן עָלָיו לִהְיוֹת שָׁלֵם עִם עַצְמוֹ, וְלִשְׂמֹחַ בַּהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁעָשָׂה לָתֵת לַחוֹלֶה אֶת הָרְפוּאָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר שֶׁבַּנִּמְצָא, וְלֹא לְהִתְבַּלְבֵּל מִמָּה שֶׁאוֹמְרִים בְּנֵי אָדָם.

מִכָּאן רוֹאִים, שֶׁלַּמְרוֹת שֶׁהֶחָכָם תָּלָה אֶת רְפוּאָתוֹ שֶׁל הַחוֹלֶה, בְּאִם יֵלֵךְ לוֹ לְחַיִּים, וְלִכְאוֹרָה נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא לֹא קִשֵּׁר אֶת עִסּוּקוֹ כְּרוֹפֵא לָאֱמוּנָה כְּלָל, וְלֹא הִתְיַחֵס לְמִקְצוֹעוֹ כִּשְׁלִיחוּת וְיִעוּד לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם וְלִהְיוֹת שָׁלִיחַ לִרְפוּאָה וְרַחֲמִים, וְכָל עִסּוּקוֹ בְּמִקְצוֹעַ הָרְפוּאָה, הָיָה לְשֵׁם כָּבוֹד וְכֶסֶף בִּלְבַד, וְהוּא בֶּאֱמֶת תָּלָה הַכֹּל בְּעַצְמוֹ, וְלָכֵן הוּא נִשְׁבַּר מִמָּה שֶׁאוֹמְרִים הָעוֹלָם, כִּי לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁהוּא לֹא קִבֵּל אֶת הַכָּבוֹד הַנִּכְסָף, אֶלָּא גַּם פָּגְעוּ בִּכְבוֹדוֹ.

מִזֶּה יִלְמַד כָּל אָדָם, שֶׁאִם יַעֲשֶׂה אֶת מַעֲשָׂיו שֶׁלֹּא לִשְׁמָם, אֶלָּא לְמַטְּרַת כָּבוֹד וכד’, הוּא לְעוֹלָם לֹא יוּכַל לִשְׂמֹחַ בָּהֶם, כִּי תָּמִיד יִמְצָא אֵיזֶה אָדָם שֶׁחוֹלֵק עָלָיו, אוֹ לוֹעֵג לוֹ, אוֹ לֹא מַעֲרִיךְ אוֹתוֹ וכד’, וּמֵאַחַר וְכָל תַּכְלִית מַעֲשָׂיו לְשֵׁם כָּבוֹד, מִמֵּילָא יִהְיוּ לוֹ תָּמִיד יִסּוּרִים.

כָּל אֶחָד יָכוֹל לִבְחֹן זֹאת, בַּיַּחֲסִים שֶׁלּוֹ עִם הַבְּרִיּוֹת וּבִפְרָט עִם בְּנֵי בֵּיתוֹ: אִם כַּאֲשֶׁר הוּא מֵיטִיב אִתָּם וְהֵם אֵינָם מַעֲרִיכִים אֶת זֶה, זֶה גּוֹרֵם לוֹ לְיִסּוּרִים, סִימָן שֶׁהַהֲטָבָה שֶׁהֵיטִיב עִמָּם הָיְתָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ, וְאִם זֶה לֹא מַפְרִיעַ לוֹ שֶׁלֹּא מַכִּירִים לוֹ טוֹבָה, סִימָן שֶׁהֵיטִיב עִמָּם בְּכַוָּנָה טְהוֹרָה.