עובד בלי אחריות

משפט חכם אומר: “איננו יכולים לקבוע את כיוון הרוח, אך אנו יכולים להתאים את המפרשים”.

מנת משכל וכישרון הם רק “כלי-יכולת” בכדי שהתלמיד יוכל ללמוד-כמובן אם רק ירצה,

אך כדי “להצליח בלימודים” צריך התלמיד לרכוש ולפתח מספר מיומנויות בסיסיות שיעזרו לו ללמוד, אפילו אם הוא אינו התלמיד הכישרוני.

מיומנויות אלו הם “המפרשים” שבעזרתם הוא יוכל בע”ה לשוט ביתר קלות לכוון ההצלחה בלימודים.

רוב המחקרים שעוסקים ב”מיומנויות למידה” מציינים את חמש המיומנויות הבאות כחשובות ביותר לתהליך הלמידה: סדר וארגון, ניהול זמן, התמקדות, ריכוז ומוטיבציה.

במיומנויות חשובות אלו, נעסוק בע”ה במאמרים הבאים.

עובד בלי אחריות

אך לפני שנתחיל בעבודה על חמשת מיומנויות אלו, עלינו לבדוק מהי רמת “האחריות” של הילד להצליח ללמוד.

ראיינתי פעם עובד שאמר לי: “אני עובד טוב, אבל בלי אחריות” מה דעתכם, הייתם מעסיקים עובד ללא אחריות?! הרי בוודאי שלא.

כדי שהילד יוכל להגיע להישגים בכל תחום ובפרט בתחום הלימודי, עליו להתאמץ ולהשקיע.

בכדי שתהיה לילד מוטיבציה ראשונית להתאמץ ולהשקיע, עלינו ליצור לו מערכת של “מחויבות”.

או במילים אחרות: לא מספיק שהילד יספר שהוא רוצה להצליח, הוא גם צריך להרגיש שהוא חייב להצליח, ומי שמרגיש מחויב לעשות איזושהי פעולה- יש לו “אחריות” לעשותה.

אחריות אישית

אי אפשר להצליח ללא אחריות, רק השאלה היא: על מי מוטלת האחריות?!

וכאן בדיוק נמצאת חלק מהבעיה “מדוע הילד אינו מצליח”: כי חסרה לו האחריות האישית.

פעמים רבות, אנו שוגים ובמקום לבנות לילד את האחריות האישית ולהניע אותו להצלחה, אנו-ההורים לוקחים את האחריות שאמורה להיות לילד-על עצמינו.

כן בדיוק כך, פעמים והמורה מקבל את שעורי הבית של התלמיד- בכתב יד ההורים, מה דעתכם?!

פעמים ויש ילד שמאחר בבוקר לכיתה בקביעות, וברור לנו שהבעיה יכולה להיפתר ע”י הילד- כי הוא אינו מתאמץ לקום ולהתארגן בזמן- ובמקום לעזור לילד להיות אחראי, הוריו כותבים לו בפתק “בננו מאחר באחריותנו”.

לילד יש בעיה רצינית

תופעות אלו קורות: כי האמא בטוחה שעליה מוטלת האחריות להכין את שעורי הבית של הילד וכאשר בנה אינו מספיק להכין או מתרשל בהכנתם- היא מכינה אותם בעבורו.

אותו הדבר באחריות הילד לזמני השינה וזמני הקימה, מקלחת, צחצוח שיניים, הכנת הכריך, התלבשות, חזרה מהפעילות בזמן שנקבע, לימוד וחזרה למבחנים וכו’ וכו’

כמובן, חלק מהאחריות היא של ההורים ובפרט בגיל הרך, אך “מלא האחריות” להיות ילד או תלמיד, צריכה להיות של הילד בעצמו.

“אבל אם אני לא אלחץ עליו להכנס להתקלח הוא פשוט לא יתקלח…הוא גם לא יצחצח שיניים ולא ילמד למבחנים…”

נכון, אתה צודק, וזה בדיוק מבהיר לנו שיש לילד בעיה רצינית עם “אחריות”.

מה עושים? נפגשים עם איש מקצוע בצורה מסודרת, מאבחנים תחומים נוספים ועובדים עם ההורים והילד עד להצלחה.

כי כדי לגרום לילד לבצע פעולה, צריך לבדוק את רמת המחויבות והאחריות שיש לו בחיים בכלל, ובפרט בנושא הרלוונטי.

צריך לאבחן ולנטרל בעיות נלוות, לעבוד על מוטיבציה כללית, להציב קביים מקצועיות זמניות ולהתאמן ביחד לקראת ביצוע עצמאי. וכל זה תלוי גם בקביעות המפגשים עם המטפל ובמשך זמן האימון.

כאשר הילד יפנים את העובדה כי: האחריות ללמוד ולהצלחתו בלימודים מוטלת עליו ולא על אף אחד אחר, הוא אכן “יניע” את עצמו “בסיוע” ההורים והמורים להצלחה.

שיטת העבודה על חמשת המיומנויות

חשיבות וחינוך לאחריות, הוא נושא חשוב בפני עצמו ונרחיב עליו בע”ה ובל”נ בהזדמנות אחרת, השבוע נתמקד במיומנות הראשונה מתוך חמשת המיומנויות והיא: הסדר והארגון.

עלינו לזכור שבכדי להוביל את הילד להצלחה בלימודים, עלינו להקנות לו מיומנויות בסיס, שיהוו לו “כלים” לצמיחה לימודית, כי על מנת שהילד יוכל להתפתח ולצמוח מבחינה לימודית, נדרש מאיתנו-ההורים ליצור לו את התנאים המיטביים להצלחתו כפי שהבאנו בפרקים הקודמים.

1. סדר וארגון:

כאשר אנו מדברים על סדר וארגון, אין הכוונה לסידור החדר, הילקוט או הקלמר, אלא ליכולת הרבה יותר בסיסית ומהותית שמתבטאת ב”יכולת לארגן דברים בסדר נכון מתוך הבנה ומודעות”, וזה לא רק פעולה פיזית או תכונה מנטאלית עמומה, אלא הכוונה על סדר וארגון פנימי, עמוק ותודעתי יותר- שכמובן ישפיע בסופו של דבר על התנהלות המחשבה ועל מכלול הפעולות הלימודיות וההתנהגותיות.

 קראו וחשבו, מה דעתכם על דני?!

דני, הוא תלמיד בינוני הלומד בכיתה ד’. דני אינו מקשיב ומשתתף בשיעורים- כי החומר לא תמיד מעניין אותו. ממוצע המבחנים שלו מגרד את ה-70% כי הוא אינו מתכונן למבחנים ברצינות. דני שוכח לפעמים מחברות וספרים כי הוא שוכח להכין מערכת. דני מאחר להיכנס לכיתה מההפסקה- כי רק בסיום הצלצול הוא נזכר שעדיין לא הספיק לשתות, הוא צריך גם לשירותים או ששכח את הכדורגל במגרש.

אם נשאל את דני מה מידת הצלחתו בלימודים, סביר להניח שהוא יטען שהוא מאוד רוצה להצליח והוא אפילו קצת מצליח, אך האמת היא שדני כלל אינו מתקרב להצלחה, אינו מתאמץ ללמוד וכאילו הוא מגיע בכל בוקר ל”קייטנה”.

דני לא לוקח את הלימודים ברצינות ולא בגלל שהוא אינו רוצה, אלא בגלל שהתפיסה שלו “מה תפקידו בבית הספר” מעט מעוות, לדני יש חוסר סדר וארגון בתפיסה שלו את החיים שמחלחל למציאות שהוא רואה ויוצר ולפעולותיו בשטח.

מה עושים? ההמשך בע”ה בפרק הבא