בגן החכמה עמודים 309-310
הגן היומי בגן החכמה עמודים 309-310: וְהָיוּ הוֹלְכִים וְנוֹסְעִים עַד שֶׁכָּלָה מַה שֶּׁבְּיָדָם, וְהִתְחִילוּ לִמְכֹּר סוּס אֶחָד וְאַחַר-כָּךְ הַשֵּׁנִי...
וְהָיוּ הוֹלְכִים וְנוֹסְעִים עַד שֶׁכָּלָה מַה שֶּׁבְּיָדָם, וְהִתְחִילוּ לִמְכֹּר סוּס אֶחָד וְאַחַר-כָּךְ הַשֵּׁנִי, עַד שֶׁמָּכְרוּ כֻּלָּם, עַד שֶׁהֻכְרְחוּ לֵילֵךְ רַגְלִי, וְתָמִיד הָיוּ חוֹקְרִים הָעוֹלָם, וּמָצְאוּ שֶׁהָעוֹלָם בְּטָעוּת וְנַעֲשׂוּ עֲנִיִּים הוֹלְכֵי רַגְלִי, וְנִסְתַּלֵּק חֲשִׁיבוּתָם, וְלֹא הָיוּ נֶחֱשָׁבִים כְּלָל, כִּי לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם כְּלָל, עַל אֶבְיוֹנִים כְּמוֹתָם…
כָּל הַשֶּׁפַע בָּא מֵאֱמוּנָה. הֵן כִּפְשׁוּטוֹ – שֶׁמַּאֲמִין בַּהַשֵּׁם וּבוֹטֵחַ בּוֹ, וְעַל יְדֵי זֶה נִמְשֶׁכֶת לוֹ פַּרְנָסָה, וְהֵן מֵחֲמַת שֶׁהָאֱמוּנָה הִיא לְמַעֲשֶׂה חִבּוּר, וְכֵיוָן שֶׁהֵם הִתְנַתְּקוּ לְגַמְרֵי מֵהַמֶּלֶךְ, שֶׁמִּמֶּנּוּ כָּל הַשֶּׁפַע, לָכֵן יִפָּסֵק מֵהֵם כָּל הַשֶּׁפַע.
כְּכָל שֶׁהָאָדָם כּוֹפֵר בְּיוֹתֵר דְּבָרִים, הוּא מִתְנַתֵּק מֵהֵם וּמֵהַשֶּׁפַע הַגָּלוּם בָּהֶם, וְלָכֵן הַחֲכָמִים הָאֵלֶּה שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים לֵצָנוּת מִכָּל דָּבָר, נִתְּקוּ אֶת עַצְמָם מֵהַחַיּוּת שֶׁיֵּשׁ בַּבְּרִיאָה, עַד שֶׁאִבְּדוּ אֶת כָּל חֲשִׁיבוּתָם וְלֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם כְּלָל. כִּי הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא מַרְאָה, וּכְשֵׁם שֶׁאוֹתָם חֲכָמִים לֹא הִשְׁגִּיחוּ בְּשׁוּם דָּבָר, וְזִלְזְלוּ בְּכָל דָּבָר, אֲזַי מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, כְּבָר לֹא הָיוּ מַשְׁגִּיחִים עֲלֵיהֶם, וְזֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת. מִי שֶׁמְּכַבֵּד אֶת כֻּלָּם, אֲזַי כֻּלָּם מַחֲזִירִים לוֹ אֶת אוֹתוֹ הַיַּחַס, וּמְכַבְּדִים אוֹתוֹ. וּמִמֵּילָא נִלְמַד זֹאת לַצַּד הַשֵּׁנִי, שֶׁמִּי שֶׁמְּזַלְזֵל בְּכֻלָּם, כֻּלָּם מְזַלְזְלִים בּוֹ.
וְזֶה דָּבָר שֶׁרָאִינוּ בַּדּוֹרוֹת הָאַחֲרוֹנִים בְּעַיִן פְּשׁוּטָה, שֶׁכָּל אוֹתָן מְדִינוֹת קוֹמוּנִיסְטִיּוֹת שֶׁחָרְטוּ עַל דִּגְלָן אֶת הַכְּפִירָה בָּאֱמוּנָה, אִבְּדוּ אֶת כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁלָּהֶן. וְלַמְרוֹת כָּל אוֹצְרוֹת הַטֶּבַע, וְהַמַּשְׁאַבִּים הָעֲצוּמִים שֶׁעָמְדוּ לִרְשׁוּתָן, הֵן הָפְכוּ מִמְּדִינוֹת מְפֹאָרוֹת, בַּעֲלוּת תַּרְבּוּת עֲשִׁירָה וְהַשְׁפָּעָה כְּלָל עוֹלָמִית, לִמְדִינוֹת נֶחֱשָׁלוֹת, הַמְסַמְּלוֹת חַיֵּי דֹּחַק וְאַפְרוּרִיּוּת, שֶׁרֹב תּוֹשָׁבֵיהֶן חַיִּים מִתַּחַת לְקַו הָעֹנִי. כָּל הַשֶּׁפַע שֶׁלִּכְאוֹרָה אָמוּר הָיָה לִהְיוֹת לָהֶם מֵאוֹצְרוֹת הַטֶּבַע וכד’, לֹא בָּא לִידֵי בִּטּוּי, כִּי הֵם פָּשׁוּט אִבְּדוּ אֶת הַבְּרָכָה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב: אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת – רַק מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אֱמוּנָה יֵשׁ לוֹ בְּרָכָה. וּלְעֻמַּת זֹאת, מְדִינוֹת שֶׁכִּבְּדוּ אֶת הָאֱמוּנָה, וּבִפְרָט שֶׁכִּבְּדוּ אֶת עַם יִשְׂרָאֵל, פָּרְחוּ וְשִׂגְשְׂגוּ.
וְנִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר, וְהָיוּ הוֹלְכִים וְסוֹבְבִים, עַד שֶׁבָּאוּ אֶל הָעִיר שֶׁדָּר בָּהּ הַמִּינִיסְטֶר הַנַּ”ל (שֶׁהוּא הַתָּם, חֲבֵרוֹ שֶׁל הֶחָכָם הַנַּ”ל), וְשָׁם, בְּאוֹתָהּ הָעִיר, הָיָה בַּעַל-שֵׁם אֲמִתִּי, וְהָיָה חָשׁוּב מְאֹד, כִּי עָשָׂה דְּבָרִים נִפְלָאִים, וַאֲפִלּוּ בֵּין הַשָּׂרִים הָיָה חָשׁוּב וּמְפֻרְסָם, וְאֵלּוּ הַחֲכָמִים בָּאוּ לְאוֹתָהּ הָעִיר, וְהָלְכוּ וְסָבְבוּ וּבָאוּ לִפְנֵי בֵּית הַבַּעַל-שֵׁם, וְרָאוּ, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם כַּמָּה עֲגָלוֹת – אַרְבָּעִים וַחֲמִשִּׁים – עִם חוֹלִים. וְסָבַר הֶחָכָם, שֶׁשָּׁם דָּר דָּאקְטִיר, וְהָיָה רוֹצֶה לִכָּנֵס לְבֵיתוֹ מֵחֲמַת שֶׁגַּם הוּא הָיָה דָּאקְטִיר גָּדוֹל, וְרָצָה לִכָּנֵס לַעֲשׂוֹת הֶכֵּרוּת עִמּוֹ, וְשָׁאַל מִי דָּר בְּכָאן? הֵשִׁיבוּ: בַּעַל-שֵׁם. וַיִּמָּלֵא פִּיו שְׂחוֹק, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: זֶה הוּא שֶׁקֶר וְטָעוּת נִפְלָא מְאֹד, וְזֶה הוּא שְׁטוּת יוֹתֵר מִטָּעוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ. חֲבֵרִי! אֲסַפֵּר לְךָ הַשֶּׁקֶר הַזֶּה כַּמָּה וְכַמָּה הָעוֹלָם בְּטָעוּת בְּשֶׁקֶר כָּזֶה…
כָּאן הֶחָכָם הִגִּיעַ לִכְפִירָה קָשָׁה בְּיוֹתֵר – הַכְּפִירָה בַּצַּדִּיקִים. כְּפִירָה זוֹ, הִיא בְּכַמָּה אֳפָנִים יוֹתֵר גְּרוּעָה מֵהַכְּפִירָה בַּמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר עַתָּה בְּסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור