בגן החכמה עמודים 379-380

וּמוּבָן, שֶׁכָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁבָּאָה לוֹ מֵאָחוֹר, דְּהַיְנוּ מֵהֶעָבָר, מִיָּד הוּא דּוֹחֶה אוֹתָהּ. וְזֶה קַל לוֹ וּבָרוּר לוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ לִדְחוֹת אוֹתָהּ, מֵאַחַר וְהוּא חַי עַל הַמַּסְלוּל קָדִימָה, וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁמָּה שֶׁכְּבָר עָבַר, לֹא שַׁיָּךְ כְּלָל לַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ, וְאִם יִסְתַּכֵּל אֲחוֹרָה הוּא יֵרֵד מֵהַפַּסִּים.

כָּל הַיֵּאוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לִבְנֵי אָדָם, וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְהָעַצְבוּת וכו’ וכו’, הַכֹּל בָּא מִמָּה שֶׁמִּסְתַּכְּלִים עַל הֶעָבָר. לְדֻגְמָא: אָדָם שֶׁקָּם מְאֻחָר, הוּא כְּבָר שָׁבוּר, וְהוּא לֹא מַפְסִיק לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ עַל שֶׁקָּם מְאֻחָר, וּמִמֵּילָא הוּא כְּבָר לֹא עוֹשֶׂה כְּלוּם כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהָעַצְבוּת וְהַיֵּאוּשׁ מִשְׁתַּלְּטִים עָלָיו. וְזֶה נִקְרָא, שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה לְאָחוֹר, הוֹרִידָה אוֹתוֹ מֵהַפַּסִּים, שֶׁהֲרֵי הוּא אֵינוֹ מִתְרַכֵּז עַל מַה שֶּׁקָּדִימָה, אֶלָּא אָחוּז בְּמָה שֶׁאֲחוֹרָה. אוֹ אָדָם שֶׁעָשָׂה עֲבֵרָה, לֹא מַפְסִיק לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ, וְהוּא חוֹשֵׁב רַק עַל הֶעָבָר, וְהַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת מוֹרִידָה אוֹתוֹ מֵהַפַּסִּים, כִּי הוּא כְּבָר לֹא מִסְתַּכֵּל קָדִימָה.

וְאִם הָיָה חַי עַל פִּי מְשַׁל הַמְּסִלָּה, הוּא הָיָה יוֹדֵעַ: קַמְתִּי מְאֻחָר? עָשִׂיתִי עֲבֵרָה? זֶה שַׁיָּךְ לֶעָבָר! עַכְשָׁו אֲנִי מִסְתַּכֵּל קָדִימָה! וּבְשָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, אֲנִי אֶעֱשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְאֶתְפַּלֵּל עַל הַקִּימָה, וְאֶעֱשֶׂה תְּשׁוּבָה.

כִּי הָעֵצָה שֶׁל חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, יֵשׁ לַעֲשׂוֹתָהּ שָׁעָה אַחַת בְּיוֹם בִּלְבַד, וְלֹא כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אֲבָל רֹב הָאֲנָשִׁים טוֹעִים, וְהֵם עוֹסְקִים כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ בְּאֵיזֶה “חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ” עָקֹם שֶׁכָּזֶה, שֶׁהוּא לְמַעֲשֶׂה לֹא חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, כִּי הוּא לֹא נַעֲשֶׂה בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, אֶלָּא בִּרְדִיפָה עַצְמִית מְטֹרֶפֶת. וּלְמַעֲשֶׂה, רַק שָׁעָה אַחַת יֶשְׁנָהּ עַל הַמַּסְלוּל הַיּוֹמִי, שֶׁבָּהּ מֻתָּר לְהִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת, וְלַחֲזֹר לַמַּסְלוּל! דְּהַיְנוּ, לְתַקֵּן אֶת הֶעָבָר עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה, וּלְהָכִין אֶת הֶעָתִיד עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים.

לְתַקֵּן אֶת הֶעָבָר – פֵּרוּשׁוֹ, לָקַחַת אֶת כָּל הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן וְלַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, וּלְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁלֹּא הָיָה כִּרְצוֹן הַשֵּׁם,  וְאַחֲרֵי זֶה – יוֹתֵר לֹא יַחֲשֹׁב עַל הֶעָבָר כְּלָל! פָּשׁוּט חֲבָל עַל הַזְּמַן שֶׁמְּבַלֶּה בְּחִטּוּט הֶעָבָר, בַּזְּמַן שֶׁיָּכוֹל לְהִתְקַדֵּם קָדִימָה. וּכְמוֹ שֶׁהֵעִיד רַבֵּינוּ עַל עָצְמוּ, שֶׁמִּיָּד שֶׁעָבַר הַדָּבָר, הָיָה מַעֲבִיר אוֹתוֹ מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי וְיוֹתֵר לֹא הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתּוֹ לְעוֹלָם! וְזוֹ עֵצָה נִצְרֶכֶת מְאֹד, שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חָזָק בָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה רָגִיל לְהַעֲבִיר אֶת הַדְּבָרִים מִדַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי. 

לְהִתְפַּלֵּל עַל הֶעָתִיד – פֵּרוּשׁוֹ, לְהִתְפַּלֵּל עַל כָּל פְּרָט וּפְרָט בַּחַיִּים, הֵן בְּשָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת, וְהֵן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, לִפְנֵי כָּל פְּעֻלָּה, יִתְפַּלֵּל וִיבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיִּהְיֶה בְּעֶזְרוֹ, וְיִתֵּן לוֹ אֶת הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה וכו’.  

לִהְיוֹת מְצִיאוּתִי  

עוֹד צְרִיכִים לָדַעַת דָּבָר חָשׁוּב, שֶׁגַּם אַחֲרֵי שֶׁהָאָדָם הָלַךְ כָּךְ, כְּפִי שֶׁלָּמַדְנוּ, וְלֹא הִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים כְּלָל, וְלֹא עַל הֶעָבָר, וְהוּא עָשָׂה הִתְבּוֹדְדוּת לַחֲזֹר לַפַּסִּים וכו’ וכו’, וְהוּא רוֹאֶה שֶׁבְּסִכּוּם הַיּוֹם יָצְאָה לוֹ נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת! הַכֹּל עָקֹם! וְהוּא בָּא בְּטַעֲנָה: הִנֵּה, עָשִׂיתִי מַה שֶּׁכָּתוּב. הָלַכְתִּי עַל הַפַּסִּים שֶׁלִּי. לָמָּה הַכֹּל עָקֹם? וְכָל שֶׁכֵּן, כְּשֶׁכְּבָר יָמִים וְשָׁנִים שֶׁהוֹלֵךְ עַל הַמַּסְלוּל, וְשׁוּב וְשׁוּב יוֹצֵאת לוֹ נַעַל עֲקֻמָּה. וְהוּא שׁוּב וְשׁוּב קָם מְאֻחָר. וְשׁוּב וְשׁוּב טוֹעֶה אֶת אוֹתָן טָעֻיּוֹת וְנוֹפֵל בְּאוֹתָן נְפִילוֹת וכו’ וכו’, וְהוּא שׁוֹאֵל: מַה לֹּא בְּסֵדֶר כָּאן? אֵלָיו אָנוּ אוֹמְרִים: הַכֹּל בְּסֵדֶר. תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת קָדִימָה! תַּמְשִׁיךְ לְהִסְתַּכֵּל קָדִימָה!

כִּי אָמְרוּ חֲזַ”ל: הַבָּא לְהִטָּהֵר אוֹמְרִים לוֹ: הַמְתֵּן! כָּל הַטָּהֳרָה שֶׁל הָאָדָם הִיא אוֹתָהּ הַהַמְתָּנָה, שֶׁבָּהּ הוּא עוֹבֵד וּמִשְׁתַּדֵּל וּמִתְפַּלֵּל וכו’ וכו’, וּבְקֹשִׁי יֵשׁ לוֹ זְמַן לִנְשֹׁךְ חֲתִיכַת לֶחֶם, וְאַחֲרֵי הַכֹּל יוֹצֵאת לוֹ נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְכָכָה זֶה נִמְשָׁךְ יָמִים וְשָׁנִים, וְהוּא צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ בַּעֲבוֹדָה שֶׁלּוֹ, וּמַמָּשׁ כְּמוֹ הַתָּם, לִרְקֹד עִם הַמִּנְעָל הַמְשֻׁלָּשׁ וְהֶעָקֹם שֶׁלּוֹ, וְלָדַעַת: רַק כְּשֶׁמִּשָּׁמַיִם יַחֲלִיטוּ לָתֵת לְךָ לְהִתְקַדֵּם וְלִרְאוֹת תּוֹצָאוֹת לַעֲבוֹדָתְךָ, רַק אָז זֶה יִקְרֶה. עַד שֶׁלֹּא יַחֲלִיטוּ עַל כָּךְ מִשָּׁמַיִם, תַּעֲשֶׂה מַה שֶּׁתַּעֲשֶׂה – תֵּצֵא לְךָ שׁוּב נַעַל מְשֻׁלֶּשֶׁת. לָכֵן, תֵּדַע אֶת הַמְּצִיאוּת הַזֹּאת, וְתַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלְּךָ בְּשִׂמְחָה.