איך העולם יהיה כשהוא יבוא?

זה יכול להיות? עולם בלי מריבות
ומלחמות? כולם מבינים את כולם
מפרגנים ואוהבים? עולם שלכל סיר
יש מכסה ולכל גרב בת זוג?
 
 
אתמול, כשסידרתי את ארון הבגדים (אחת מעבודות הבית השנואות עלי ביותר), בעוד אני נאנחת, הבעתי משאלה ילדותית בקול: "הלוואי והארון יישאר מסודר לנצח נצחים"….
 
ילדתי המתוקה שישבה לידי ענתה לי: "כשהמשיח יבוא הארון שלך תמיד יהיה מסודר"…
 
והשנייה, הקטנטנה, שאלה: "המשיח הוא בן אדם אמיתי? כמונו?" 
 
חייכתי בהקלה כשתקווה ממלאת את ליבי והמשכתי להרהר בעולם מושלם, כשעם כל מחשבה ליבי מתמלא בעוד ועוד שמחה.
 
הייתכן עולם שבו אין מריבות ולא מלחמות, כי כולם מבינים אחד את השני ורוצים רק בטובת האחר? אף אחד לא מתעצבן ולא כועס, כי כולם יודעים שהכל לטובה ואין צורך לפגוע אחד בשני? עולם בו אין מושגים כמו לרצוח, לקלל או לגנוב, ולשון הרע ורכילות אפילו לא יעלו על הדעת?!?
 
הייתכן?…
 
עולם בו אין עשירים ועניים. שלאף אחד לא חסר שום דבר, ומצד שני אף אחד לא רוצה יותר ממה שהוא צריך.
 
עולם שבו לכולם יש בית. בית אמיתי. כזה שלא חסר בו כלום והוא מותאם ממש לכל אדם ואדם לפי עניינו וצורכו. בית שמרגישים שהוא הבית שלך.
 
עולם שאין בו מחלות ולא כאבים, הילדים לא מנוזלים, לתינוקות אין גזים ולא כאבים של בקיעת שיניים. אפילו המבוגרים מרגישים בו טוב, יש להם מלוא המרץ ולא כואבות להם העצמות והם מלאים באנרגיה, ממש כמו לילדים…
 
עולם שבו כולם שמחים כל הזמן. אין עצב והדמעות נובעות מהתרגשות ואושר.
 
עולם שבו נהיה מחוברים להווה כל הזמן. העבר והעתיד לא יהיו רלוונטיים להתנהלות שלנו. כל רגע ורגע נהיה מחוברים למהות, ומזה נשאב הנאה גדולה מכל מעשה.
 
עולם של שירה ומוסיקה. אבל כזאת שירה שלא שמענו מעולם, כזו שאנחנו רק יכולים לדמיין אותה. שירה רוחנית וקדושה שגורמת להתעלות רוחנית ולחיבור של הגוף, הנפש ועולמות עליונים. כולם יודעים לשיר ולנגן ואין זיופים, אלא רק אחדות מאגדת.
 
עולם של אמת ברורה לכולם, גם בארץ וגם בעולם. מציאות שבה השם גלוי. כולם מקיימים מצוות בשמחה, וארץ ישראל השלמה היא אור לגויים כולם.
 
עולם שבו כולם מסכימים עם ההנהגה שלנו והדרך ברורה ומוסכמת. עולם שבו מתחברים בחזרה לטבע ולא הולכים נגדו. שומרים על הסביבה ושבים להתחבר לאדמה.
 
עולם שבו כולם מקבלים את כולם. כל הסודות של התורה גלויים ויש רק אחדות וכבוד אחד לשני. אפילו החיות מאוחדות. אין יותר שרשרת מזון. אף חיה לא רוצה לטרוף את רעותה וכולן חיות בשלום ובשמחה.
 
עולם שבו לכל סיר יש מכסה, לכל גרב יש את זוגתה, וכל אדם יודע מי הוא הזיווג האמיתי שלו בלי עיכובים ובלבולים.
 
עולם שבו לכולם יש ילדים ואין שום צער בהיריון ובלידה, לא כאבים ולא הפלות. בכל היריון נולדים כמה ילדים ותמיד יש מספיק חלב להניק את כולם. עולם שבו חינוך הילדים מדויק ברור וידוע, כזה שאין בו מניעים אישיים או השפעות חיצוניות ושליליות. כולם הורים טובים ומחנכים טובים שאוהבים ילדים.
 
עולם בו השליחות של כל אחד ואחד תהיה ברורה לו. כל אחד ינצל את כישרונותיו לעבודת השם לפי המתנה שהוא קיבל.
 
עולם שבו יש לנו לאן לפנות. אין בו פחד ואנחנו אף פעם לא לבד….
 
הייתכן?…
 
ובעוד אני ממשיכה לפנטז, אני שומעת פתאום את קולה של אמי אומרת: "את יודעת בתי, אני מרגשה שהגאולה ממש קרובה". ובתי, הרי היא נכדתה, מאששת את דבריה, כמו יודעות וחולקות איזה סוד שעדיין לא גילו לי: "כן סבתא, זה נכון, היא ממש כמעט כבר כאן".
 
ואני נאחזת בתחושה שאני סומכת על שתי הנשמות הללו. אחת שהסירה כמה קליפות ואחת שעדיין לא הספיקה להתעטף בהן, מקווה ורוצה כל כך להאמין שאזכה לראות בקרוב עולם שכזה.