החלום המושלם

המאבקים שמתנהלים בתוכנו נגד מחשבות לא מוסריות הם ללא ספק אכזריים מאין כמותם. מדובר בחטאים שאף אחד לא יכול לתפוס אותנו עליהם כשאנו עושים אותם. שלא כמו שתייה ועישון מופרזים, אין שום עקבות פיזיות למחשבה אסורה…
 
והיצר הרע יודע את זה, לכן הוא משתמש בדמיון שלנו כנקודת תקיפה עיקרית.
 
תודה לא-ל, לא מזמן גיליתי שתי דרכים רבות-עוצמה לצמצם את הבעיה הזו, ובעזרת השם, אפילו לחסל עד תום את ההרגל השפל והבזוי הזה שמקונן במוחנו.
 
הראשונה – להפסיק לראות טלוויזיה. יש משהו רע בדבר הזה. מכל סיבה שלא תהיה, מה שאתה רואה מלווה אותך גם כשאתה מכבה אותה. דברים לא נקיים, בלשון המעטה, נצפים מהמסך הזה, וככל שאתה צופה בזה יותר כך זה חודר יותר לנשמה. כמו ארוחה לא טובה, זה לוקח קצת זמן עד שהמערכת מעכלת את האוכל הלא טוב ובסוף פולטת אותו החוצה. גם אם אדם רוצה לראות סרט/תוכנית שאינם מזיקים, משהו שלא תכננו לראות יצוץ על המסך במפתיע. אלה יכולות להיות מספר פרסומות שתוכננו במיוחד לתפוס את תשומת הלב שלנו, אולי סיפור חדש על משהו לא צנוע שמקבל במה מרכזית כדי להעלות את הרייטינג, או אפילו אחת מהתוכניות המשפחתיות בהן השחקנים הראשיים מציגים דברים מאוד לא משפחתיים, ומאוד לא ערכיים, רק כדי לתת "תמריץ" לתוכנית. התכוניות בסוף אמנם נגמרות אבל התמונות לא.
 
הדרך היחידה להרחיק את עצמנו מהדברים האלה היא להיגמל. זו לא דעתי – זה הניסיון שלי! נסו את זה במשך שבוע ותראו שתגיעו גם אתם למסקנה הזו.
 
השנייה – לבדוק את המחשבה (שלרוב מגיעה למחוזות הפנטזיה). כי מה היא באמת פנטזיה? היא חלום על משהו שחלק מתוכנו רוצה. ולחלום זה חלק מהחיים. זה המקום בו אנו שמים את הצעד הבא של המציאות שלנו. זה המקום בו המטרות לטווח הארוך שלנו מתפתחות. פנטזיה היא חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו.
 
אז מה קורה אם הגישה הטובה ביותר אומרת, פשוט, להמשיך לחלום, לחשוב על פנטזיה טובה יותר? האם יש בנמצא דבר שאפשר לבזבז עליו את 'הזמן המיותר' שלנו מבלי שחוסר מוסריות תתערב בו? מה הדבר שהכי היינו רוצים כרגע בחיים? מהו המצב האידיאלי שהיינו שואפים ורוצים להיות בו? מהי התפאורה הכי טובה לחלומות בהקיץ האישיים שלנו?
 
בשבילי, זה מצב כלכלי בו אני לא צריך לדאוג מהכסף – לנצח!
 
זו פנטזיה, נכון?
 
לכולנו יש "מספר" אידיאלי. חלקנו יודעים כבר לפני את סכום הנכסים שיש בידנו. יש לנו גם מספר למה שהיינו רוצים שיהיה לנו, ויש לנו גם מספר שנרגיש איתו "ממש בנוח". המספר האחרון נמצא, מן הסתם, בין המציאות המתקבלת על הדעת לבין פנטזיה. כי למה לא לחזות מציאות עם כל הסכום הזה? למה לא לחשוב על כל מה שאנחנו יכולים לעשות בשביל היקרים לנו, אם יהיה לנו את המספר הזה נגיש ובהישג יד? זה חלום שהופך למתוק יותר עם העובדה שהוא יכול לקרות ממש בזה הרגע, בזמן אמת כמו שאומרים.
 
ואם נוסיף לחלום שלנו חיים בלי חובות? או חיים בלי דאגות ועבודה? רגע, מה עם לחיות בבית הכי יפה בשכונה?
 
עכשיו, אחרי שסידרנו את התפאורה על הבמה כמו שאנחנו רוצים, אנחנו יכולים להבטיח לעצמנו שבכל רגע שנרגיש את הדחף למשהו לא מוסרי, נוכל באופן מידי להתחיל לדמיין את החיים האידיאלים וליצור את כל סוגי התסריטים בהם המשפחה, החברים, ואפילו חברים לעבודה, מקבלים תפקיד.
 
זה דבר מובטח. מי שיכול לומר שיש לו מאסטר באמונה כבר יודע שהוא לא דואג מכסף. הוא יודע שכל הדברים הלא הכרחיים בחיים מהווים מעין זרז לשיפור ותיקון נשמתו, למה שהשם מבקש ממנו לעשות באותו הרגע ממש. וכאשר הוא עושה זאת – כל האשליות של הפחדים מהעולם הזה נעלמות כלא היו.
 
אפילו המבחנים הכי גדולים שיש לנו באמונה מעורבים בזמנים של לחץ. הראש שלנו בעבודה בכל רגע. אנחנו מרגישים משהו כל הזמן. ברור שישנם רווחים בהם אנו צריכים הפסקה קלה לנשום אוויר צח, להניח להכל. וכאן המוח, באופן אינסטינקטיבי, בורח, ולרוב מגיע למחוזות שמדליקים את הנורות האדומות בתודעה לצורך בחופשה. בסדר. אנחנו יכולים לספק את הדחפים שלנו בהתעסקות עם הפנטזיה הזו, אבל במושגים שלנו – עם דברים לא מוסריים.
 
אם אנחנו יכולים לעצור את זה, זה נס. אנחנו לוקחים את החשיכה הגרועה ביותר שישנה בתוכנו והופכים אותה, באופן מידי, לשום דבר. התלמוד מלמד שאם אדם מתרחק מעשיית דבר רע, זה נחשב לו כאילו הוא קיים מצווה.
 
המאבק במחשבות הלא מוסריות הוא עבודת השם גדולה.
 
והרווחים? ענקיים! אנו מנקים את המוח שלנו ומאפשרים לעצמנו לחשוב בצורה נקייה וטובה. היכולת שלנו להתרכז במשהו נעשית חדה כתער. אנחנו משליכים פסולת בכמות גדולה מהנשמה שלנו. אנו מזנקים קדימה בקיום מצוות שמירת הברית, שהיא מצווה גדולה ועצומה שמעניקה לנו שפע רוחני וגשמי גדול!
 
יהי רצון שנזכה להוציא מתוכנו את כל הפסולת הרוחנית, שנהנה משמחה ואושר אמיתיים רק מעצם הקרבה לבורא עולם, ונחגוג חיים אמיתיים בהם החלומות הכי טובים ומועילים שלנו יתגשמו.