מיץ תפוחים

לפעמים אנחנו מרגישים כמו תפוחים
במסחטת מיצים, נמעכים ונסחטים עד…
שיוצא לנו המיץ. אבל אל תתבלבלו,
כי זה המיץ הכי טעים ששתינו בחיים,
הכי טהור ונקי.
 
 
עבודה עם ילדים היא זכות נפלאה שנופלת בחלקו של אדם. והזכות הזו נפלה בחלקי. אתם בודאי יודעים כמה שיעורים מאלפים אפשר ללמוד מהחיים, אבל ילדים יכולים לתת לכם את השיעורים הכי טהורים, נקיים ומתוקים, ובדרך הכי פשוטה שישנה. האהבה שיש לילד להוריו היא אינסופית ואינה תלויה בשום דבר. הם שמים כל מבטחם בהורים ויודעים, ללא צל של ספק, שאבא ואמא תמיד שם, ייתנו להם את כל מה שהם צריכים.
 
וילדים, כמו שאנו יודעים, מטבעם שמחים מכיוון שהם לא מפחדים משום דבר. יש להם אמונה פשוטה שתמיד מעלה להם על הפנים חיוך ענק וזוהר, כזה שתופס לך את העין ואינו מרפה.
 
באותו בוקר התלמידות הגיעו לכיתה. אחת הבנות ניגשה אלי כשחיוך זוהר על פניה ועם עיניים בורקות משמחה. "המורה, תנחשי מה?" היא שאלה והשיבה, "אבא שלי מגיע היום לבית הספר. אבא שלי יבוא לכאן היום". אכן, אבא שלה היה מתוכנן להגיע באותו יום לבית הספר לפעילות עם הבנות. אותה תלמידה סיפרה בשמחה לכל החברות בכיתה שאבא שלה יבוא היום. היא ממש קפצה משמחה והתרגשות. כל חמש דקות, בערך, היא ניגשה אלי ושאלה מתי היא תראה את אבא שלה. וככל שהזמן עבר, ההתרגשות גברה עוד יותר. חסרת סבלנות היא שאלה (שוב): "המורה, מתי אבא יבוא? מתי אראה אותו?"
 
אמרתי לה (אחרי שעניתי לה כבר עשר פעמים! את אותה תשובה) שאבא שלה כבר הגיע ואנחנו עומד כמה דקות נלך לכיתה בה הוא נמצא. כשנכנסו לכיתה בה אבא שלה חיכה לנו, היא רצה אליו. והוא, פרש את זרועותיו לצדדים, אסף אותה אליו ועטף אותה באהבה. הוא קיבל את פניה עם חיוך ענק. אפשר היה לראות את האהבה הטהורה שיש לו בעיניים לבתו, זו שהוא מחבק עכשיו וממנה נפרד לפני פחות משעתיים!…
 
אז מה המסר?
 
ובכן, כך צריך להיראות הקשר שלנו עם אבא שבשמים. אנחנו צריכים להרגיש את ההתרגשות המתוקה, כמו הילדה, כשאנחנו חוזרים אליו. כשאנחנו מתקרבים אליו בכל רגע בחיינו. לא צריך לחכות שבורא עולם יבוא לבית הספר, לבית או למשרד. למה לחכות עד אז כשהוא, בעצם, נמצא איתנו כל הזמן?! הוא היחיד שמחכה לנו עם אהבה כזו שנחזור 'הביתה', אליו.
 
דוד המלך ע"ה אומר (תהלים כג, ד): "…כי אתה עמדי". השם איתנו תמיד, בכל מקום שאנו הולכים. הוא תמיד מבקש אותנו, את הקרבה שלנו אליו. מבקש לדעת מתי הילדים היקרים שלו יחזרו הביתה, ירצו לדבר איתו, לספר לו מה עבר עליהם היום, כל כך רוצה לראות אותם שוב… הוא מחכה לנו עם זרועות פתוחות.
 
ילדים, כך הבנתי באותו יום יותר מתמיד, מלמדים אותנו התרגשות אמיתית מהי, במיוחד כשמחכים לאבא.
 
זה אפשרי. בהחלט ניתן להגיע לדרגה המתוקה, הפשוטה והטהורה הזו, כי גם אנחנו ילדים – הילדים של בורא עולם, ואין בעולם כמו אהבה של אבא שבשמים לילדיו. בכל פעם שאנו מקיימים מצווה, אומרים ברכה, עושים חסד או מדברים  עם השם בתפילה האישית (התבודדות) – אנחנו חוזרים אליו. אנחנו יכולים להיות מחוברים אליו כל רגע ממש.
 
באותו יום הרווחתי עוד מסר מדהים.
 
אביה של הילדה לימד את הילדות איך מכינים מיץ תפוחים. הוא הביא איתו מסחטת מיצים ואפשר לכל תלמידה להכניס כמה תפוחים למסחטה, בהמשך ללחוץ על הכפתור, ופעולת הסחיטה החלה. וכדי שזה יהיה סחוט כראוי, האבא לחץ שוב על הכפתור וסחט עוד יותר את התפוחים, ואז נשפך אל הכלי מיץ תפוחים טהור, נקי, וטעים.
 
לפעמים, אנחנו חייבים לעבור בחיים תקופות שנראות רעות, קשות ומאוד לא נעימות, כאלה שסוחטות מאיתנו המון כוחות, מלוות בכאב בלתי נסבל. כן, אנחנו מרגישים כמו התפוחים במסחטת המיצים, נמעכים ונסחטים בכל פעם מחדש. שום דבר לא נראה טוב, הכל חונק ונראה שכאילו הכל נופל עלינו בבת-אחת. כן, זו מסחטת המיצים של החיים. כל הניסיונות שאנו חווים נראים כדברים הכי גרועים שקרו לנו. בלי אמונה זה מוביל אותנו, לא פעם, לעצבות ודיכאון, מה שגורם לנו להרים ידיים ולהתייאש. וזה בהחלט לא מה שהשם רוצה מאיתנו.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שאסור, אבל ממש אסור, להתייאש! כי האתגרים האלה, כולם בלי יוצא מן הכלל, ניתנים לנו לטובתנו הנצחית. הניסיונות איתם אנו מתמודדים בחיים הם מתנות מתוקות ויקרות, רק שהן עטופות בנייר עטיפה מכוער – בניסיון או באתגר הקשה והכואב. זה רק מבחן מהשם, מבחן שבא מתוך אהבה עצומה ואינסופית, מתוך אהבה בלי שום תנאי. אבל אם נחזיק חזק באמונה כשהניסיון כבר בשטח, נזכה ב"ה לראות ולטעום את המתיקות שזורמת מהמסחטה הזו – את השמחה והברכה שיש באתגרי החיים. נטעם מהמיץ הכי טהור ששתינו אי פעם. כי עם אמונה ובלי להתייאש לעולם, כבר לא נטעה. זה ישנה לנו את הדרך בה נסתכל על דברים בחיים, על כל בעיה שמשנה לנו את הצבע של העדשות (שחור, ניחשתם נכון), וזה רק יחזק את הקשר שלנו עם אבא. זה יהיה קשר אמיץ, אוהב ומלא שמחה.