האתגר של הלל

מה קורה כשהמשקל הכבד של החיים
מסתער עלינו בלי הודעה מוקדמת?
כשהאכזבות הכי גדולות מגלות
את פרצופן? באתגר של הלל המניות
רק עולות. איפה אתם אוחזים?
 
 
'אני לא יכול לסבול אותו. אני נמצא שם כל יום. אני רואה את האנשים האלה כל הזמן. אני מתפלל איתם כבר שנה וחצי. באותו יום, כשהתפללתי, הייתה שם סעודת ברית מילה. אני מזהה כאן הרבה אנשים. כן, זו ממש סעודה ראוותנית. אה, ואם אני כל כך 'ברוך הבא' כמו שהם אומרים לי תמיד, אז למה לא הזמינו אותי? זאת קהילה קטנה, למה לא הזמינו את המשפחה שלי? חכו חכו, כשלי יהיה איזה אירוע, איזה רגע של חגיגה, איך שאני אחזיר לכם… אני אפילו אעשה את זה יותר ראוותני. אזמין חמישים חברים מחוץ לישוב ואביא שומרים שיוודאו שרק מי שהוזמן ייכנס. נראה איך הם ירגישו כשיסתכלו על המסיבה שלי דרך החלונות…'
 
זה מה שהצדיק הגדול – הלל הזקן, מי שהיה ראש הסנהדרין, כנראה שמע מאנשים שהתלוננו בפניו, מה שהוביל אותו להכריז את אותה אמרה אגדתית מפורסמת: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך! זו (תמצית) כל התורה והשאר פירוש הוא, לך ללומדו.
 
החלק הקשה באתגר של הלל הוא, שהוא אומר לנו לא לעשות לחברינו את מה ששנוא עלינו, את מה שעשו לנו. עם הציווי הזה אנו מתמודדים בדיוק כאשר חושבים איך להחזיר לזולת על מה שעוללו לנו.
 
האתגר של הלל הוא מבחן האמונה הנצחי.
 
ברגעים הכי קשים של חיינו, קשה לזכור שגם זה מבורא עולם. ברגע שאנו מקבלים עובדה זו, הזעם והכעס מתאדים באוויר כמו ערפל שהתפזר והופך לשלווה ושלום. לא היה זה אדם חסר רחמים שפגע בנו, זה היה בורא עולם. זו לא הייתה פעולה אקראית שקרתה סתם כך, אלא משהו שעוצב בדיוק ובמיוחד בשבילנו ולמטרה מסוימת. זה היה ממש בשבילנו. והמשימה החשובה ביותר היא לזהות את האלוקות הטמונה בתוך אותו רגע וקושי, ולגלות מה השם מנסה להעביר לנו, מהו המסר ומה הוא מעודד אותנו לעשות.
 
אבל מה קורה כשהמבחן נעשה קשה יותר? מה קורה כשדברים בכלל לא טובים קורים לנו על ידי אנשים שאנו מכירים? מה קורה כשהאכזבות הכי גדולות מגלות את פרצופן?
 
אה, זה משהו שאפילו עוד יותר קשה לראות – את אותו אדם מהווה מקל של השם. ולא רק, הוא בסך הכל אמור לסייע לנו להשיג משהו שחשוב לרוחניות שלנו.
 
כשדברים קשים קורים לנו, ובעיקר מהאנשים הקרובים לנו, קשה לנו להתנחם מהידיעה שיש כאן טובה כלשהי עבורנו. כי אם נחזיר, אז גם הם יחזירו. אם הכל יתפרק במידה כנגד מידה, רוב הסיכויים שאנו עומדים להפסיד חבר טוב, או קשר עם מישהו מהמשפחה ואולי גרוע מזה…. אתם מבינים, באתגר של הלל המניות רק עולות ועולות.
 
קל יותר לדבר על האתגר הזה מאשר לעשות, כלומר להתמודד ולהגיב בהתאם. מה קורה כשהמשקל הכבד של החיים מסתער עלינו בלי הודעה מוקדמת? מה קורה כאשר הקשיים וההתמודדויות נעשים קשים מתמיד? מה היה קורה אם היינו סומכים על משהו שיקרה, אבל לא רק שזה לא קרה אלא היינו מגלים שמישהו אחר תפס/לקח לנו את זה?
 
האמונה דורשת מאיתנו להבין ולדעת שהעולם טוב כי אלוקים ברא אותו. הצדק הוא מוחלט ושלם כי השם מנהל את העולם הזה.
 
כאשר מפעפעת בנו ההרגשה העקשנית והתמידית של מבוכה והשפלה, כי בטחנו במישהו שאכזב אותנו כמו שבחיים לא אכזבו אותנו – זה הזמן לרקוד מרוב שמחה!
 
למה?
 
כי אין דבר שמנקה לנו את הנשמה יותר מרגע כזה בחיים. לא יכולה להיות פעולה מושלמת יותר שתעזור לנו להתנקות, מאשר לסבול את המבוכה ולשחרר אותה בלי זעם, או לשפוך קיטונות של צרחות על הזולת. 'ישמע בזיונו, יידום וישתוק'. הניצחון האמיתי והנצחי של האתגר הזה הוא… לחייך לאותו אדם שממש הרגע הביך אותנו.
 
"על ידי הדמימה והשתיקה, ששותקין לחברו כשמבזין אותו", כך אומר רבי נחמן מברסלב, "על ידי זה זוכה לתשובה, שהיא בחינת כתר, כי סייג לחכמה שתיקה, כי צריכין להיזהר מאוד לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו החולקים עליו ומבזין אותו, צריך לדונם לכף זכות ולשתוק להם, ועל ידי זה נעשה בחינת כתר… וכל אחד מישראל הוא בחינת כתר להשם יתברך, וצריך להכניס בו כל מיני אבנים טובות שאפשר למצוא, דהיינו שצריכין להשתדל לחפש ולבקש אחר כל צד זכות ודבר טוב שאפשר למצוא בישראל…" (ליקוטי מוהר"ן ח"א, ו).
 
בורא עולם שולח לנו את ההזדמנויות היפות האלה. הוא כל כך מאמין בתהליך הרוחני שלנו, לכן הוא שולח לנו את הניסיונות הללו. בלא לעשות את "לא תעשה לחברך", אנו מבטאים את הכרת הטוב שלנו לבורא עולם על כך ששלח לנו קרש קפיצה אדיר לעלות עוד ועוד.
 
אנחנו יכולים להפנים את האמת הזו, אבל המבחן האמיתי הוא בהתמודדות שלנו עם המשפחה, בלימוד התורה, בעבודה, בביצוע מטלות מסוימות, בלדאוג או לא לדאוג ממה אתפרנס, מהילדים, מהאישה, במציאת החצי השני שלנו וכדומה – כשלא נוכל להתמקד רק בדבר אחד. זה הזמן בו תתגלה נקודה החולשה שלנו. וזה קורה בדיוק באותו רגע בו אנו מתמלאים בכעס וזעם מהסיטואציה בה אנו נמצאים, בה מתרחש המבחן. ואז נבחן את עצמנו – האם אנו פועלים מתוך דחף ואימפולסיביות, או שנעצור, ניקח כמה נשימות טובות לריאות, נתבונן בתוכנו ונבקש את התשובות? כי זה בדיוק המקום בו השארנו אותן.
 
זה האתגר של הלל הזקן.
 
ככל שהעולם מתקרב לתיקונו, הניסיונות והמבחנים נעשים קשים יותר. האתגר העיקרי של הדור שלנו הוא האמונה. גורל כל העולם כולו תלוי בסבלנות שלנו.
 
יהי רצון שנזכה כולנו להחזיק חזק ולהתמודד עם האתגרים שבחיים, כדי שנאמר להלל הזקן – כן, עשינו את זה!