הגוי וארוחת ליל הסדר

סיפור לשולחן שבת: הגוי וארוחת ליל הסדר

פסח.. התקדש החג. כל העיירה לובשת לבן. ריחות של אביב באוויר עם לובן הניקיונות מרנין את הלב, כך גם יהודי העירייה התרגשו לקראת הרגע הגדול לו חיכו מזה זמן רב. כבר חודשים שהם מנקים ומקרצפים, עומלים וטורחים, קונים ומסדרים, אופים ומבשלים ורבות הן ההכנות לכבוד חג הפסח, ביגיעה רבה אבל בשמחה והתרגשות אדירה. 

רק בצד עומד לו הגוי ואינו מבין מהומה, על מה כל הרעש והצלצולים של היהודים ועל מה כה רבה שמחתם. החליט ללכת לבית הכנסת אולי שם יגלה את הסיבה. כל השאגות והשמחה של תפילת ערבית של ליל הסדר הקפיאה את דמו, הוא לא ציפה למחזה שכזה. ניגש אל אחד מן המתפללים וניסה לשאול לפשר השמחה. אך זה לא ענה. נגש לעוד מתפלל ואף הוא לא התייחס משראה שכך החליט לחכות לסוף התפילה ואז אזר שוב אומץ ושאל על מה ולמה. היהודי ענה לו בחום ואף הזמין אותו לסעודת החג הנפלאה והטעימה. “הנך מוזמן לארוחת גורמה ידידי היקר, בשרים משובחים ויין ממיטב הבוטיקים, אוכל כיד המלך בלי סוף”. עיניו של הגוי נפתחו לרווחה, מזה זמן רב שלא לפיו הכניס פת לחם. 

בשמחה התלווה למארחו היהודי. ליל הסדר התחיל ועימו הברכות וקריאת ההגדה, נטילת ידיים, קדש ורחץ, כרפס יחץ.. והוא אינו מבין על מה כל הרעש והמהומה. תפילות. ברכות. הגדה. טעימת קרקר לא מזוהה (המצה) שכמעט נתקע לו בגרון ושיא השיאים היה המרור עם הלימון שכמעט פרחה נשמתו “זו ארוחה או עינוי?!” חשב לעצמו, באחת קם מהכיסא הפריח לאוויר כמה ‘ברכות’ ויצא בטריקה מן הסלון.

למחרת בבוקר פגש את מארחו היהודי הפטיר לעומתו כמה מילות גנאי; “טיפש מטופש!” ענה לו היהודי, “לולא היית מבין מה זה פסח היית מחכה עוד קצת לשולחן עורך בסבלנות ואז אוכל מעדני עולם..” ככה זה גוי אינו מבין באורחותיהם של היהודים.. אשרינו שזכינו להיות יהודים!