זאת הזדמנות שאסור לפספס

הגישה השלילית שהחברה המודרנית
מושכת את האדם אליה עושה יחסי
ציבור ופרסום שליליים לבורא עולם.
תשובה, היא זכייה גדולה יותר מהסכום
הכי גדול שמפעל הפיס מציע!
 
 
מי מאיתנו לא עושה טעויות מפעם לפעם? כולנו. גם הצדיקים הגדולים. זו הסיבה לכך ששלמה המלך ע"ה – החכם מכל אדם – מלמד אותנו (קהלת) שאין דבר כזה צדיק שנקי מכל חטא. ואם כך, אנו בהחלט יכולים לעודד את עצמנו כשנזכור שאת רחמיו וחסדיו האינסופיים של בורא עולם עלינו. בורא עולם לא מעניש אדם בגלל שעשה טעות, אלא מאפשר לאדם לטעות כדי שילמד ויבין שיש לו עוד הרבה מה לשפר ולתקן. מכאן אנו מגיעים למסקנה, שהיא אמנם פשוטה אבל מאוד מעודדת, אותה אומרים לנו חז"ל בצורה מפורשת: השם לא מעניש אדם בגלל שהוא טעה, הוא מבקש לדעת מה אנו עושים אחרי שעשינו את הטעות.
 
המסר של הפסקה לעיל מסיר אחת ולתמיד את הסטיגמה האיומה שאנשים נוהגים לטעון שוב ושוב – שהיהדות היא דת של דינים נוקשים וחומרות, אש וגופרית, השם ישמור. אלה שמלמדים, מטיפים ומתרגלים יהדות כזאת – רחוקים מהאמת כרחוק מזרח ממערב! אפילו התורה הקדושה מגדירה את המושג "הזדמנות שנייה" בדרך של שתי מצוות מתוקות וקלות – תשובה ופסח שני.
 
תשובה היא מצווה נפלאה ועצומה. אבל, משום מה, הרבה אנשים מתקשים להאמין שהיא אכן כזו. אני מקבל המון מיילים עם שאלות כמו: "האם השם באמת סולח לי, אפילו שעשיתי את מה שעשיתי?"… התשובה הפשוטה, שאין עליה עוררין בכלל, מצטלצלת ועולה לה באמפתיות: כן! זה לא משנה מה עשית או עד כמה התורה מסתכלת בחומרה על העבירות. כי לא רק שהשם סולח, הוא אוהב אותנו ומאמין בנו מספיק כדי לתת לנו הזדמנות שנייה.
 
תשובה היא מצווה פשוטה. ומידת הכנות, היא תנאי מקדים לתשובה של הנשמה. תשובה היא כמו ניתוח פלסטי. איך, אתם שואלים? ובכן, העבירות עושות צלקות בנשמתו של האדם ומדכאות את היכולות של הנשמה לקלוט הארות שמימיות. התשובה מסירה את הצלקות הללו, וכתוצאה מכך עוזרת לנשמה לחדש את היכולות שלה לקבל את אותן הארות שמימיות, וכתוצאה מכך להתקרב אל השם.
 
לא מאמינים?
 
אז תארו לכם את הסיטואציה הבאה:
 
מסתבר שלא שילמתם למס הכנסה במשך עשרים שנה, והסכום שאתם חייבים מגיע למיליון שקלים! אתם מגיעים לפגישה עם המנהל הבכיר שכל רצונו – אחרי ששמע את דבריך וראה אותם שחור על גבי לבן – הוא רק לזרוק לך על הראש את הספרים שלידו. אבל, הוא מגלה אדיבות, רגישות והבנה למצב בו אתה נמצא, ולמרבה הפלא, גם לכל מה שטענת להגנתך. ולמרות התירוצים שאתה מעלה על כך שלא שילמת מס הכנסה בשני העשורים האחרונים, אתה עדיין חייב את הכסף במלואו, או ש… הבנתם, נכון?
 
עכשיו תארו לכם שאותו מנהל מציע לכם הצעה: 'טוב', הוא אומר, 'אני מוכן למחוק לך את החוב. אך כל מה שעליך לעשות מעתה הוא לשלם בזמן את המס המתבקש ממך. מסכים?'
 
הראש מסתחרר. מה? כזאת אדיבות? (ועוד במס הכנסה?) בודאי שאתם מסכימים. אתם חותמים על הדף עליו נכתב ההסכם ביניכם. בזה הרגע חסכתם לעצמכם מיליון שקלים (שמאיפה תביאו…) והרבה שנים מאחורי הסורגים…
 
דמיוני? אשליה? פנטזיה? ממש לא. כך פועלת מצוות התשובה. למעשה, זו הדרגה הנמוכה של התשובה – תשובה שבאה מיראה (של שכר ועונש). הגמרא אומרת לנו שכאשר אדם עושה תשובה מאהבה (שזו תשובה גבוהה יותר) העבירות שלו הופכות לזכויות. במילים פשוטות, במקום לשלם מיליון שקלים אתם מקבלים המחאה על הסכום הזה.
 
היצר הרע, הגישה השלילית שהחברה המודרנית מושכת את האדם אליה, עושים יחסי ציבור ופרסום שליליים לבורא עולם, לתורה ולמצוות. אבל התשובה היא זכייה גדולה יותר מהסכום הכי גדול שמפעל הפיס מציע…
 
ישנה הוכחה גדולה לכל הנאמר כאן בתורה עצמה. התורה מספרת לנו על מצווה הנקראת "פסח שני" (ביום י"ד באייר). בזמן שבית המקדש היה על מכונו, אדם שלא השתתף בהקרבת קרבן הפסח בתאריך הראשון (פסח שאנו חוגגים) נענש בעונש האיום והנורא – כרת, שמשמעו כריתת וניתוק נשמתו של אותו אדם החייב בעונש כזה מעם ישראל. אולם, לאדם שהיה רחוק מבית המקדש או במצב של טומאה, עד לזמן בו אנו מכינים את קרבן הפסח שנאכל בליל הסדר, ולא הספיק לקחת חלק בזה, ניתנת הזדמנות שנייה. השם מזמין את כל אלה שלא הספיקו להגיע או את אלה שהיו טמאים – חודש אחרי ליל הסדר להקרבת קרבן פסח – י"ד באייר, כדי לקיים את פסח שני – ההזדמנות השנייה הלאומית שלנו, ומוחל להם על כך שלא זכו להשתתף בפסח ראשון.
 
הרבה אנשים בגיל העמידה שמכנים עצמם "חילונים" (ולדעתי אין דבר כזה) אומרים לי, "איך אתה מצפה שאשנה את סגנון חיי בגילי? אם השם היה רוצה שאהיה אדם שומר תורה ומצוות, הוא לכתחילה היה שם אותי במקום המתאים. וחוץ מזה, אני אדם טוב כמו שאני, אני לא צריך לעשות תשובה". אין לך דבר יותר רחוק מהאמת מדיבורים כאלה. מדוע? כי בלי ללמוד מה התורה דורשת מאיתנו ובלי לעשות חשבון נפש על בסיס יומי, אדם עלול לעשות מאות טעויות ביום. למשל, דיבורי לשון הרע, גם אם הם אמת, הם עבירה חמורה מאוד. השם ישאל כל אחד מאיתנו ביום הדין: מדוע לא קיבלת את המתנה שנתתי לך – את ההזדמנות השנייה?
 
ההבדל בין אדם חכם לטיפש הוא דק מאוד: שניהם טועים, אבל החכם לומד מטעויותיו, לעומת הטיפש שמתעלם מהן.
 
בואו לא נהיה טיפשים. נסתכל סביבנו ונגלה שאפילו אדם עיוור או חירש מזהה את קריאות ההתעוררות של השם אלינו. בואו לא נהיה שאננים. בואו נקבל את ההזדמנות השנייה שהשם נותן לנו.