אני נכנע/ת! – הכנה רוחנית לכבוד חג השבועות – חלק א

כתרים על ראשנו

במתן תורה זכה כל אחד מישראל לשני כתרים כנגד נעשה ונשמע. גם כיום הכתרים הללו נמצאים על ראשנו, אבל הבה נשאל את עצמנו האם אנו ראויים לכתרים אלו, ומה אנחנו עושים בעבורם, כדי לזכות שיהיו מונחים על ראשנו כלאחר כבוד ואדרבא שהודם יאיר עלינו?  

נעשה ונשמע – חתיכת הכנעה

‘נעשה’ קדם ‘לנשמע’. איך אתה יכול לעשות משהו אם טרם שמעת מה אתה צריך לעשות? איך אתה אומר נעשה אם אינך יודע מה אתה הולך לשמוע? תמוה לא? אז זהו שלא! שהרי אף על פי כן ‘נעשה’ קדם ‘לנשמע’. אז למה הכוונה?

הווה אומר, אנחנו קודם כל נעשה, כלומר נכנע בלב (עם המידות הרעות והגאווה) ורק אחר כך נשמע. כלומר ההכנעה והביצוע קדם למה שאתה הולך לשמוע. אני מוכן לעשות ולהתחייב עוד טרם שמעתי במה מדובר – זוהי כנעה שלמה בפני בורא העולם. הלוואי שנזכה אף אנחנו. 

ממה נפשך?! כאשר חטאו בעגל ניטל מהם אורם של הכתרים, וזכה בהם משה רבנו. וכך זיו השכינה שהיה לישראל נטל משה עד שלא יכלו להסתכל בפניו מהאור הגדול שהיה לו, ואור זה השביע אותו עד שלא הוצרך לאכול 40 יום ו40 לילה לא אכל ולא שתה. עלינו להבין יסוד חשוב על ידי לימוד תורה ותפילה שובעת נפש האדם. 

רבי נחמן וחג שבועות

אצל רבנו הקדוש היו נוהגים להתקבץ שלוש פעמים בשנה: ראש השנה, שבת חנוכה וחג השבועות. 

1. שבועות הוא חג שבו ניתן לעשות תיקון לפגם תאוות הניאוף (פגם הברית), לכן יש הכרח גדול ביותר ללכת לטבול במקווה (הכוונה לגברים) ככתוב “טבילת המקווה בשבועות הוא חסד עליון, ורחמים גדולים, ודעת נפלא מאד; כי שבועות הוא שכל דק ועליון וגבוה מאד, שהוא חסדים ורחמים גדולים מאד, כי הרחמים הם כפי הדעת, כמו שמבואר במקום אחר. אשרי הזוכה לקבל קדושת שבועות, בפרט המקווה של שבועות, שהיא מקווה של שער החמישים, שמשם נמשך הקדושה והטהרה על ישראל אז. (ליקוטי מוהר”ן, תורה נו, ז)
2. בשבועות מקבלין את התורה, ואז יכולין לקבל חיות חדש, ולהמשיך רפואה להראה (ליקוטי מוהר”ן תורה רס”ז)