זוקף את הכפופים

שום דבר לא חסר תקווה בחיינו.
לא משנה כמה אירועי היום נראים
מעוותים או המצב בו אנו נמצאים,
כל יום אנו זוכרים שאלוקים משחרר
אותנו מהבלגאן שלנו.
 
 
"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, זוקף כפופים" (ברכות השחר).
 
בכל בוקר אנו מודים לבורא עולם על שהוא מיישר אותנו, הכפופים. אם עמוד השדרה שלנו לא היה מתפקד כראוי, אוי, רק אלוקים יודע כמה משימות שאנו עושים כל יום, אלה שנראות לנו כדבר מובן מאליו, היו הופכות לאתגרים עצומים, לא פחות מלטפס על האברסט! כי איך אפשר לשרוך את השרוכים במצב כזה? ההרגשה אחרי פעולה כזו הייתה כמו אחרי מרתון של חמישה קילומטרים לפחות.
 
הרב שלום ארוש מלמד אותנו שזה חשוב מאוד, וזה אפילו עניין מהותי – להודות לבורא עולם על כל מה שהוא מזכה אותנו לעשות – ברוחניות ובגשמיות. על כל מה שהוא מאפשר לנו לעשות כל יום. רבינו בחיי אבן פקודה בספרו "חובות הלבבות" מתאר כיצד מתפקדת מערכת העצבים שלנו, מסביר גם על מערכת העיכול שמסוגלת לעכל משהו אכיל ולהפוך אותו לאנרגיות, על המוח שמסוגל להשתמש בעשרה טריליוני מחברים חשמליים כדי לאפשר לנו… לחשוב!
 
לכולם יש מוח, לב, כבד. אבל לא כל אדם סובל מבעיות בגב. אז למה אנחנו צריכים לברך את ברכת "זוקף כפופים" בכל בוקר אם הגב שלנו בסדר? זו ברכה שהוכנסה לרשימת הברכות שאנו מברכים בבוקר על ידי חכמי התלמוד. למה? משום שכולנו מכופפים במידה מסוימת, ובורא עולם מיישר אותנו באותו רגע ממש.
 
ההלכות – הן הליכה על השביל, על נתיב חיינו. נוהלי ההתנהגות של האדם נקראים ביהדות דרך ארץ. לישראל אנו קוראים ישר-אל – ישרים עם אלוקים.
 
להיות כפופים משמע הדבר שנטינו מהדרך.
 
"זוקף כפופים" – היא ההבנה שאלוקים מעודד אותנו לחזור אליו בכל רגע בחיינו. כל מה שקורה לנו הוא בעצם תמריץ שבורא עולם שולח לנו כדי שנמשיך לצעוד על המסלול, או שנחזור אליו. וזה הופך כל דבר בחיים, נעים או לא נעים, לטוב אמיתי.
 
בכל האתגרים שאנו מתמודדים יש מטרה אלוקית. כל סיבה שאנו מרגישים 'דאון', בין אם בגלל משהו שקרה לנו לאחרונה, ובין אם בגלל משהו שמכביד עלינו כבר שנים, או אפילו תכונה שגורמת לנו להרגיש קושי מסוים – כל אלה נשלחים אלינו בהשגחה המדויקת להפליא של בורא עולם עלינו, להדריך אותנו לכיוון הנכון.
 
שום דבר לא חסר תקווה בחיינו. לא משנה כמה אירועי היום נראים מעוותים או המצב בו אנו נמצאים, כל יום אנו זוכרים שאלוקים משחרר אותנו מהבלגאן שלנו.
 
אפילו אותם מצבים בחיים שאנו מרגישים שהם מעבר לשליטתנו – הם באמת חלק אינטגראלי מהמשימה שלנו כאן. אין שום אקראיות ברגעי חיינו. כל הרגעים האלה מגיעים מהמסע שיועד לנו על ידי בורא עולם.
 
היעד הוא גן עדן.
הנווט הוא אלוקים.
 
הרמח"ל, בספרו "מסילת ישרים", לא מבזבז זמן ומסביר הכי ברור, שאין עונג גדול יותר בעולם כולו מלהיות בקשר עם בורא עולם. בפרק א' הוא אומר את הדברים הבאים: "יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא, שיתברר ויתאמת אצל האדם מהי חובתו בעולמו ולמהצריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חז"ל הוא, שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם וליהנות מזיו שכינתו, שזהו התענוגהאמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולםהבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה הוא זה העולם..."
 
בורא עולם שולח לנו את כל סוגי הניסיונות והמניעות כדי לעזור לנו בהמשך הדרך, להגיע בבטחה אל היעד.
 
אבל למה לעשות את זה כך, עם סבל וקשיים?
 
כדי שנחזיק מעמד, חייבים לעמוד בדרכינו מחסומים, דילמות פיזיות או רוחניות שיגנו עלינו ממידת השאננות. אמונה בתהליך שכזה הופכת את הסבל לאוצר שמימי. היא הופכת למקור של שמחה ואושר. כמו דוד המלך, גם אנו מודים לבורא עולם על הדרך מלאת הסבל, אבל גם ברווחים ובשכר העצום שהוא מכוון אותנו אליהם.
 
גם אם איננו מנצלים את ההזדמנות לתקן ולשפר, אנו בהחלט יכולים לחגוג מעצם העובדה שהסבל עצמו הוא חרטה גדולה. וכוח הסבל הזה מצעיד אותנו קדימה, לעבר המטרה.
 
נכון, לסבול זה לא משהו נוח (בלשון המעטה). אף אחד לא רוצה לסבול. אנחנו עובדים קשה יותר כדי לתקן מצב לא טוב וכדי להקדים את הטוב על פני הרע. בורא עולם יודע את זה. זו הסיבה שהוא שולח לנו את שיטת ההכנה הטובה ביותר שנרוויח את השכר האדיר שהוא מייעד לנו.
 
ברכה היא ידיעה. "ברוך" – הוא פועל פסיבי שאומר: אתה מבורך. אלוקים רוצה את הברכות שלנו, אבל הוא לא זקוק להן. אנחנו זקוקים להן. ההצהרות היומיות בכל בוקר שאלוקים משפר את חיינו בצורה פעילה, על ידי שמיישר אותנו, מהוות תזכורת תמידית לאהבה שלו אלינו. זו הקבלה והיכולת להבין שלא קורים לנו דברים רעים. כי השאלה היא לא אם משהו היה או לא היה רע. אלא – איזה טוב הקיים בתוכנו אלוקים רוצה שנגלה היום?