שער האהבה

יש שם מישהו בחוץ, לפחות עוד
אחד, שדופק על שער האהבה. מבקש
לפתוח אותו בשביל כל האנשים
הבודדים שרוצים להרגיש אהובים.
אלוקים, תעשה שזה יקרה.
 
 
כבר מימי הנערות הרגשתי שיש לי 'אוזן לשירים', שזמרים שרו 'בשבילי' על החיים שלי. באנגליה, בה נולדתי וגדלתי, אהבתי לשמוע את להקת קווין, ג'ורג' מייקל, ואלאניס מוריסט. מודה ומתוודה, עשר שנים, יום אחרי יום, שמעתי את השירים שלה…
 
ולא עוד. את כל הדיסקים האלה פשוט זרקתי לפח לפני כמה שנים ובזה נחתם פרק המוסיקה הלא יהודית בביתי, בלי להסתכל לאחור. להעריך את המוסיקה העברית הייתי צריכה זמן. לא בגלל שלא אהבתי וגם לא בגלל שהיא לא 'דיברה אלי'. הדבר היחיד שהפריע לי להתחבר אליה הייתה העברית המקרטעת וחוסר הבנת השפה, השירים, ובכלל, על מה הזמרים האלה שרים. כי כדי ליהנות, צריך להבין מה אומרים, על שרים הזמרים. וכל זמן שלא הייתה ההבנה הזו, איך אפשר להעריך וליהנות?
 
בכל אופן, שעון הזמן לא עוצר, וברוך השם, היום אני כבר מבינה את השפה העברית. ועם ההבנה מגיעה התגלית המדהימה: המון זמרים יהודים שרים על החיים שלי.
 
הם שרים שירים על התפילה, על הצורך באמונה, על הניסיון להפיל את החומות הבלתי נראות שמקשות על האנשים בחייהם, על געגועים לעולם טוב יותר, עולם 'מתוקן', עולם מלא שמחה ואושר, עולם עם מודעות רוחנית וקרבה לאלוקים.
 
זה אני.
 
ובמקביל לתהליך המוסיקאלי המדהים שחוויתי, גילינו שקרובי משפחה מאנגליה התחילו לדבר עם אנשים עלינו, וטענו בפניהם שהם חושבים שאנחנו 'לא בריאים בנפשנו' ו… ו… וזה עצבן אותי. במשך שבועות זה עצבן אותי. כי לא רק שנעלבנו מכל העסק הזה, זה הרי חלק מהעניין, לא?
 
התעצבנתי בגלל שיש אנשים בעולם, במיוחד אם הם יהודים וקרובי משפחה גם אם הם לא הכי קרובים אליך, שחושבים שלדבר עם אלוקים זה סימן ברור לכך שאתה לא שפוי (תגידו את זה לרבי נחמן מברסלב…). או, אם בן אדם מאמין שיש לו נשמה אז זה עוד עניין הזוי לכל הדעות (מישהו מוכן להתווכח עם בורא עולם?) איך, ריבונו של עולם, זה הגיע למצב כזה, שיש אנשים שבאמת מאמינים שהשתגענו? כי אנחנו, אנחנו בסך הכל מנסים להאמין ולעשות את כל מה שיהודי צריך לעשות! אז איך זה יכול להיות?
 
במשך כמה שבועות הרגשתי מאוד לבד. כשאתה מגיע לנקודה בה אנשים מתחילים לתהות על השפיות שלך איך בכלל יהיה לך חשק או רצון לדבר על משהו, לנסות להסביר למה אתה עושה את מה שאתה עושה?
 
כל זה קרה בתקופה שבעלי פתח משרד של עורכי דין ואני החלטתי לעשות סדרות של תפילה אישית (התבודדות) בקברות צדיקים לצורך מסע פרסום (קודם כל בערוצים העליונים) ולהצלחת העסק החדש. באותו שבוע נסעתי לרבי מאיר בעל הנס בטבריה. אחרי שהתפללתי, כשיצאתי החוצה, ראיתי המון דוכנים שמכרו בהם תמונות של צדיקים, כיסויי ראש, שלגונים ודיסקים. עצרתי כדי לבדוק מה יש להם במלאי, ואת הבדיקה סיימתי כשבאמתחתי דיסק של הזמר גד אלבז.
 
את הדיסק שמעתי בדרך חזרה הביתה, ועד שהוא הסתיים להתנגן הרגשתי שאיכשהו חזרתי שוב למרוץ האנושי. זה היה מדהים לשמוע מישהו אחר שר על כל הדברים שאכפת לי מהם – כמו להוציא את הטוב ביותר מהחיים שניתנו לי, להאמין באלוקים, לרצות את הגאולה ואת המשיח.
 
השבוע, קיבלתי מאלוקים עוד מתנה מוסיקאלית. כשהייתי בבני ברק הגעתי לחנות מוסיקה יהודית בה מצאתי את האלבום האחרון של להקת עלמא שנקרא שער.
 
השיר הראשון היה על הבקשה מאלוקים ש'ייתן לי אמונה', ו'עזור לי לעמוד במבחן הזה'.

אהבתי.
 
שאר השירים באלבום גם היו טובים, אבל היה שיר אחד שממש תפס אותי, ממש 'העיף' אותי באוויר.
 
זה היה שיר על כל מיני שערים: שער האמת, שער הכעס, שער השמחה, שער הענווה, שער הגאווה… וזה הולך ככה: 'פתח לי שער. שער בלי שערים. שער של אהבה'…
 
את השיר שמעתי ברכב בדרך חזרה הביתה. וכשהבנתי מה הוא בעצם אומר, פשוט נפעמתי.
 
לאחרונה, הבנתי שגם אני דופקת על דלתות השער הזה כבר כמה שנים ואלוקים לא פתח אותו. זה כואב, כואב מאוד בלב. וכששמעתי מישהו אחר שר ומבקש ששערי האהבה, האמת והשמחה ייפתחו, הבנתי שאני לא לבד 'בעסק' הזה.
 
כן. יש שם מישהו בחוץ, לפחות עוד אחד, שמרגיש כמה אנחנו לבד ברגעים אלה, שאנחנו 'מחוברים' בצורה כל כך שטחית ורדודה. יש שם מישהו בחוץ, לפחות עוד אחד, שדופק על שער האהבה השמימי, מבקש מאלוקים שישפיע מאהבתו על העולם בשביל כל האנשים הבודדים, בשביל כל מי שמרגיש לא אהוב.
 
אני יודעת שאמרתי לכם את זה לא פעם, אבל כולנו שבורים מבפנים. לא מזמן גיליתי שחצי מתושבי הישוב בו אני גרה משתמשים בפרוזק. אתם מבינים? איך יכול להיות שכל כך הרבה אנשים כאן אומללים, שהם מוכנים להשתמש 'בסמים' כדי לנסות להרגיש טוב יותר? זה הימם אותי.
 
אבל, גם הראה לי באמת שהחיים 'המושלמים' שאנו חושבים שיש לאנשים אחרים זאת האשליה הכי גדולה מבית היוצר היצר הרע. ורבים וטובים מאיתנו הורגים את עצמם לשמור על האשליה הזו שמא היא תתנפץ להם בפנים, או אוכלים את הלב כזה קורה, והיא אכן מתפוצצת לנו בפנים. ובינתיים, בזמן שאנו נחבטים בקרקעית של הבפנים שלנו, כל השכנים והחברים שלנו חושבים שהחיים שלנו 'מושלמים'…
 
אלוקים, אנחנו צריכים את האהבה שלך בעולם הזה. הרבה אהבה. שום דבר אחר לא יתקן אותנו. שום דבר לא יגרום לכאבי הלב האלה להיעלם. שום דבר לא יעצור את כל ההשוואות המטופשות, את הקנאה, את הרגשת הריקנות והכישלון המדומים.
 
אז בבקשה, פתח את שער האהבה בשבילנו בלי שום תנאים מקדימים, ותן לאהבה שלך לשטוף אותנו.
 
אמן.