המבצר

הסוכה, שהיא לכל הדעות מבנה
שברירי ועדין שלא מסוגל להוות
מקום מגורים הולם, היא מבצר ההגנה
הכי טוב שלנו. מה הופך אותה לכזו?
 
 
מבנה הסוכה בו אנו גרים במשך שבעת ימי חג הסוכות הוא לכל הדעות משכן ארעי. חז"ל מסבירים לנו, בבואנו להקימה, שבנייתה לגובה, למעלה מעשרה מטרים, הופך אותה לסוכה פסולה, משום שהיא כבר לא מהווה מבנה מגורים זמני. הסוכה, גוף רעוע – לרוב עשוי מבדים או קרשים, בעלת שלוש דפנות, ועדיין, מבנה רעוע זה מהווה מבצר המגן שלנו. וכמו שדוד המלך ע"ה אומר: "תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש תצפינם בסוכה מריב לשונות". למה שמבנה עדין ושברירי כזה, כמו הסוכה, יהווה דוגמה מובהקת לביטחון והגנה?
 
הסוכות של הכנסת הגדולה
 
כדי להבין טוב יותר את המטאפורה של הסוכה, עלינו לבחון את דברי התלמוד. בנחמיה (ח, יז) נאמר, שמימיו של יהושע בן נון עם ישראל לא שכן בסוכות, עד שהמצווה קוימה שוב אחרי חזרת היהודים מגלות בבל. ונשאלת השאלה, איך יכול להיות שמצווה כה יקרה נזנחה במשך מאות שנים?
 
התלמוד (ערכין לב, ב) מסביר, שעם ישראל תמיד קיימו את מצוות סוכה. אולם, הסוכות שנבנו בתקופה של הכנסת הגדולה היו סוכות מיוחדות – בעלות יכולת הגנה שלא הייתה כדוגמתה מאז ימות יהושע בן נון. על פי התלמוד, אלו לא היו אפילו סוכות פיזיות, אלא פעולה רוחנית מיוחדת של עזרה וחכמי הכנסת הגדולה: 'הם התפללו וביטלו את התאווה לעבודה זרה, וזכות זו הגנה עליהם בדיוק כמו הסוכה'.
 
המבצר הנצחי
 
ברור אם כן, שעניין ההגנה והביטחון שהסוכה מעניקה לנו הם במימד הרוחני. והאמת הנצחית היא שהסוכה – שלכל הדעות היא מבנה שברירי שלא מסוגל להוות מקום מגורים הולם – היא מבצר ההגנה שלנו מכל אויבינו. ושוב, מה הופך אותה לכזו? הרי לכל בר דעת ברור שלא מדובר במבנה או במרכיבים הפיזיים שלה. המדובר כאן במקור כוח פנימי עצום – המילה של בורא עולם.
 
הסוכה מגינה עלינו על פי דברי התורה שאומרים בצורה מפורשת שמבנה זה מהווה לנו מגן ומבצר במשך שבעת ימי הסוכות.
 
יש כאן מסר עצום לכל הדורות, במיוחד לבני דורנו.
 
אנחנו צריכים אומץ רב כדי לחזור לארץ אבותינו ולבנות את הבית הלאומי שלנו. היכן תמצאו את המוסר והפתרון הרוחני לעמוד מול האתגרים והקשיים שמערימים כל המתנגדים ולשובו של עם ישראל לאדמתו, מול כל אלה המכחישים את הזכות הקיומית מדורי דורות שלנו כאן בארץ ישראל? וכמו מבנה הסוכה, ביתנו הלאומי מבוסס על הכוח שבדבריו של בורא עולם אלינו. לא צריך להשתמש בנשק חזק כדי להפיל את הדפנות החלשות של הסוכה, אבל הוא לעולם לא יגבר על המבצר החזק והנצחי של דבריו של בורא עולם. כי זה מבצר הביטחון הנצחי שלנו: הבטחתו הנצחית של בורא עולם שהעם היהודי ישוב לאדמתו ובית ישראל ייבנה שוב מחדש.
 
הסוכה המגינה של הכנסת הגדולה הייתה הזכות שנבעה ממאמציהם הרוחניים לבטל את התאווה לעבודה זרה. הזכות שלנו על אדמת ישראל מבוססת אף היא, לא על הצבא היקר שלנו והנשק, אלא על מוסר וערכים מתוקנים של הברית הנצחית שלנו עם בורא עולם, וכן בזכות מצוות התורה.
 
להדר במצוות
 
אל לנו להסתפק רק בשמירת וקיום המינימום שאנו נדרשים על פי התורה. ירושלים נחרבה, וחז"ל מלמדים – שלא חרבה ירושלים על שדנו בה דין תורה. אולם, הדיינים של אז לא לקחו בחשבון את החלק הרוחני של חוקי התורה, להבין שמדובר גם במה שנקרא "לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל, ב). זה משהו שחשוב תמיד לעשות, לראות ולדון את הזולת לפנים משורת הדין, גם אם בדין הוא נמצא חייב.
 
מצוות הסוכה מבוססת על ציווי שמימי, אבל ישנו גם מנהג עתיק לקשט וליפות אותה עם קישוטים, בדים ואפילו רהיטים וכלים נאים. מה שמלמד אותנו, שעלינו תמיד לבקש ולרצות ליפות ולהדר במצוות התורה. עלינו לקיים את המוטל עלינו, אולם מעבר למינימום, מעבר לדרישה הבסיסית עד לדרגה הגבוהה של דבריו של בורא עולם, ואז נזכה ש"סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא) – המטאפורה של הנביא על עם ישראל – תקום במהרה בימינו, אמן.