אל תישאר מאחור

האם יש משהו שאתם מאוד רוצים
לעשות אבל מאוד מפחדים בגלל
שאינכם יודעים מה תהיה התוצאה?
אל תפחדו. תפעלו. אל תישארו מאחור.
 
 
הייתם רוצים להרגיש בטוחים בזמן שאתם מקבלים את ההחלטות הנכונות, הרבה לפני שאתם מוציאים אותן לפועל? האם יש משהו שאתם מאוד רוצים לעשות, אולם אינכם עושים אותו בגלל שאתם לא בטוחים מה תהיה התוצאה?
 
עוד לא ראיתי סקרים שמפנים שאלות אלו לציבור הרחב, אבל למעלה משלושה עשורים כפסיכותרפיסט פגשתי אלפי אנשים, אם לא יותר, שהרגישו עצורים מלפעול ולהשיג משהו שמאוד יקר להם.
 
למה?
 
מכיוון שאנחנו חיים בזמן בו התוכנית התרבותית הנהוגה בעולם היא לרצות וודאות ובהירות בעולם שחסר את הפרמטרים האלה.
 
אתן לכם דוגמה. אישה צעירה ובעלה מתלבטים במימוש דבר שהם רוצים לעשות מזה זמן רב – לעלות לארץ ישראל. שניהם מאוד רוצים לגור כאן. הם מתפללים על המהלך הזה זמן רב. לא מזמן העסקים שלהם קרסו, דבר שהשפיע על חייהם בצורה לא קלה, במיוחד על סגנון החיים אליו התרגלו. ושוב, הם מאוד מאוד רוצים לעלות לארץ ישראל, והנושא עלה שוב פעם על פני השטח, והפעם אפילו יותר חזק ועוצמתי מכל הפעמים שהם דיברו על זה. הם מאמינים שהכל, כולל העניין הזה, מבורא עולם, אבל גם מרגישים שהכל תקוע. למה? מכיוון שהם לא יודעים בבירור ובביטחון מה תהיה התוצאה של פעולה שכזו.
 
הרצון העז שקיים בנו לדעת, לראות דברים בוודאות ובבהירות – מתרוצץ חזק בתוכנו. חינכו אותנו להאמין שאנחנו חייבים לדעת מה יקרה לפני שנפעל, או לפחות לדעת שלהחלטות שלנו יש הזדמנות עם "משמעות סטטיסטית", שזה הדבר הנכון, שאנחנו צודקים. אולם, לאדם שהספקות מכרסמים בתוכו אפילו 99% סיכויים להצליח לא יספיקו. הוא ירגיש נרדף על ידי אותו אחוז בודד שינקר במוחו עם ההרגשה שמשהו "רע" עומד לקרות לו אם וכאשר.
 
הפסיכולוגיה המודרנית אומרת שהצורך להרגיש ודאות ובהירות, לצפות ולחזות את הדברים מראש, הוא צורך אנושי עמוק. על פי עמדת השקפה זו אנשים מתאווים ומשתוקקים לתחושה של 'אני על הקרקע' שהוודאות אמורה להעניק להם. חוף מבטחים מבטיח ומרגיע לחרדות שמבעבעות בתוכם כמו הר געש לפני התפרצות.
 
האם זה נכון שוודאות היא צורך פסיכולוגי שיושב עמוק בתוכנו? או שמא צורך זה הפך למשהו מוכר ומקובל, לחשוב שזה חלק מהעניין של החברה והתרבות של "לראות זה להאמין" – תרבות משוללת אמונה?
 
אדם של אמונה לא מוטרד מחוסר ודאות. נקודה. הוא יודע שהוא יכול למצוא ודאות אך ורך באמונה עצמה. וכמו שרבי נחמן מברסלב ניסח זאת בצורה פשוטה וברורה: "האמונה היא הבסיס והיסוד של כל דבר".
 
הפסיכולוגיה לא מבחינה בין התנהלות מוחו של אדם עם אמונה ובין זה ללא אמונה, מה שמוביל למסקנות שגויות לכל הדעות, מכיוון ששני המוחות הללו לא פועלים אותו דבר. הם לא דומים כלל. אדם של אמונה דווקא שואף לחוסר ודאות ובהירות, הוא מתאווה לדבר המסתורי והלא ידוע. בשבילו, חוסר הידיעה היא זו שממריצה ומעוררת אותו לפעול, היא זו שנותנת לחייו משמעות ותוכן. זה החופש שלו לבחור אמונה, לא "ודאות", שממלאת אותו עם החיוניות והרצון למשוך את עצמו קרוב יותר לבורא עולם.
 
האדם של האמונה מונע מתוכנית פנימית עמוקה שעובדת בגלל שהיא מסונכרנת עם הבריאה. הוא פוגש את ההשגחה הפרטית עם חיוך על הפנים. וכשעוברים עליו זמנים קשים, החסינות שלו מפני חוסר הוודאות רק גדלה ומתעצמת. הוא חי בשלום עם המציאות – עם התוכנית של בורא עולם. האנשים מהעולם שבחוץ חושבים שהוא השתגע, אך בו זמנית מקנאים בשלווה והשקט הפנימיים שלו, ביכולת שלו להיות שמח גם כשקשה לו.
 
המקום היחיד בו יש ודאות ובהירות היא רק בממדים העליונים, הרוחניים. בעולם הרוח אין צורך באמונה – הכל ידוע, מובן וברור. אין שאלות וגם לא ספקות. בורא עולם גלוי.
 
אבל לא כאן. כאן אלוקים נמצא בהסתרה. אז איך אנחנו יכולים לצמוח? אנחנו הולכים בחשיכה הנוראה הזו רק עם האמונה שמנחה אותנו, כמו מקל ביד העיוור, וכל צעד שאנו עושים רק מקרב אותנו אל האמת. לא בגלל המוח או החשיבה אנחנו מוצאים את מה שנכון, את האמת, אלא עם הרצון, עם הגעגועים שיש לנו בלב לבורא עולם – להיות איתו במחשבה, דיבור ומעשה.
 
פשוט, להשליך את השכל ולהתחיל מהמקום בו אתה נמצא. היה אמיתי וכנה עם ערכי האמונה שלך – זה הטבע האותנטי שלך. כשאתה מפעיל את הטבע שלך, הנשמה שלך זורחת כמו השמש. כך תאיר את הדרך שלך ואת דרכם של אחרים. אתה הרבה יותר חזק ממה שאתה חושב. אל תישאר מאחור.
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום למעלה מ-32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שמטפל גם על פי משנתו של רבי נחמן מברסלב, אותה הוא שואב מבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א. אתם מוזמנים לבקר בבלוג החדש של ד"ר בלן.