המוכר מהפיצוצייה

ארקדי עזב את מרכז הקליטה והלך לעבוד בתור פועל במכולת. הוא היה בן 38 עם אישה ושני ילדים. בקייב הוא היה רופא ילדים, אבל את העברית עוד לא הצליח ללמוד, ואת המשפחה צריך לפרנס, אז הוא עבד בתור פועל והרוויח 4,500 שקל בחודש. אחרי כמה שבועות הציע לבעל המכולת לקבל הזמנות בטלפון ולבצע את השליחויות בסוף המשמרת שלו. "אתה תרוויח ואולי אני אקבל קצת טיפים". אברהם, בעל המכולת הסכים, וארקדי הרוויח עוד 300 שקל בחודש בטיפים.
 
החיים לא היו קלים בארץ, אבל ארקדי לא התלונן. העיקר שיהיה לילדים גג ואוכל, הוא היה מגמגם בעברית רצוצה. המכולת שגשגה בזכותו. הוא סידר אותה מחדש ופינה מקום למוצרים חדשים, והעסקים של אברהם פרחו. גם הלקוחות למדו להכיר תודה לארקדי, שהכיר כל אחד ואחד מהם, ולמד גם לעזור ללקוחות הקשישות לסדר את הקניות בארונות המטבח. הטיפים צמחו ל-600 שקל בחודש.
 
אחרי שנתיים החליט בעל הפיצוצייה הסמוכה למכולת לסגור את העסק. ארקדי החרוץ לא היסס: הוא קושש מעט כסף שהצליח לחסוך, ושכר את הפיצוצייה בעצמו. תחת ידיו, העסק הפך מקיוסק ישן ומוזנח לפיצוצייה מהודרת. הוא גיוון את הסחורה, הביא עוד ועוד ממתקים ושתייה יוקרתית, ואחרי שנים אחדות פתח פיצוצייה נוספת ועשה חיל.
 
למרות זאת, הוא נותר קרוב ללקוחות ובילה בחנויותיו שעות ארוכות, משוחח עם הלקוחות. העברית השתפרה, אבל הוא הפסיק להתגעגע לקליניקה שלו בקייב. החיים חייכו אליו, והוא הודה לאלוקים ושמח בדרכו החדשה.
 
עוד מאמרים בנושא:
יש אלוקים? אז למה הם מוגבלים?
סמוך על סחבק, נעשה מיליונים
חברים, זה לא הולך ברגל
לדוג את האמת
 
יום אחד נכנסה אם צעירה לחנות וביקשה לקנות מעט פיצוחים. בנה בן הארבע ביקש ממנה שתקנה גם לו ממתק, אבל האם סירבה. "כבר אכלת שוקולד היום", אמרה לו. העולל התעקש והחל ליילל, ולבסוף נעתרה האם ונתנה לו מעט בוטנים. הילד, מרוצה, נטל בוטן בפיו, וכעבור שניות החל להכחיל.
 
האם לא נבהלה. היא דפקה כמה פעמים על גבו של הילד, אבל הילד המשיך לא לנשום. לאט לאט החלה האם מחווירה ומכה אותו בגבו ביתר שאת. "תנשום, רמי, תנשום!" צעקה.
 
ארקדי מיהר מעבר לדלפק. הוא נטל את הילד בידיו, הוריד את ראשו וטפח קלות על גבו. אחרי כמה טפיחות, הילד השתעל, וארקדי הכניס בזריזות שתי אצבעות לפיו ושלף משם בוטן שלם. "אסור לו לאכול בוטנים", הסביר לאם. "הוא עדיין קטן מדי בשביל זה".
 
האם חיבקה את ארקדי. "תודה. תודה רבה! שאלוקים יברך אותך! איך עשית את זה בכזו קלות? הילד כמעט הלך לי!"
 
"אה, זה שום דבר", ענה לה ארקדי.
 
"אבל נראה כאילו אתה יודע מה אתה עושה", היא הקשתה.
 
"כן," הוא ענה לה. "פעם, באוקראינה, הייתי רופא של ילדים".
 
"ועכשיו אתה מוכר בפיצוצייה? אתה משוגע? בבית החולים משוועים לאנשים כמוך".
 
"יש לי שתי פיצוציות", אמר לה. "אני מרוצה, ברוך השם".
 
אבל האם התעקשה. היא הייתה בתו של מנהל מרכז רפואי במרכז הארץ, ושמעה מאביה שוב ושוב כמה קשה לו להשיג רופאים טובים לבית החולים. היא לקחה מארקדי את מספר הטלפון שלו, ועוד באותו ערב התקשר אליו הסב להודות לו.
 
"אולי תבוא להיפגש אתי ונראה אם אתה יכול כבר לעבור את הבחינות? הבת שלי אומרת שהעברית שלך בסדר גמור", אמר לו המנהל.
 
ארקדי החסיר פעימה. אחרי כל השנים האלה לחזור להיות רופא!
 
ואכן, הוא נפגש עם המנהל, וניגש לבחינה לקבלת רישיון רופא ישראלי ועבר אותה בקלות. כשהמנהל הציע לו לעבוד בבית החולים, ארקדי פרץ בבכי. אחרי חודשים אחדים במחלקה הוא גם פתח קליניקה משלו בבת-ים, ומאז מכיר אותו כל ילד בעיר.
 
והפיצוציות? העסק עבר לידי אשתו של ארקדי, ומאז גדל ומתפתח, והיום יש להם רשת שלמה של חנויות בגוש דן.
 
ואברהם, האיש שהעסיק אותו כשרק הגיע לארץ, מרכל עם לקוחותיו ונזכר בשליח החרוץ שלא ידע מילה בעברית, אבל שיפר את חייהם של כל הסובבים אותו. "דברים טובים קורים לאנשים טובים", הוא אומר. "כל מה שצריך בשביל זה, זה לב טוב ונפש חרוצה ומעשים טובים. ואם יש בן אדם שמגיע לו להצליח בחיים האלה, זה ארקדי".