סיפור: מכף רגל ועד ראש

לא צריך לקבל מכה מהשפיץ של החלון או כמעט לאבד אצבע בכף הרגל, כדי לדעת שידו של הבורא נמצאת בכל פרט בחיינו.

3 דק' קריאה

חיה עובדיה

פורסם בתאריך 05.04.21

לא צריך לקבל מכה מהשפיץ
של החלון או כמעט לאבד אצבע
בכף הרגל, כדי לדעת שידו של
הבורא נמצאת בכל פרט בחיינו.
 
 
במהלך שלושת השבועות האחרונים חוויתי על בשרי שני אירועים כואבים שהסבו את תשומת ליבי להתבונן לרבדים קצת יותר עמוקים בתוכי. והאור האדום דלק עוד יותר, מכיוון ששניהם קרו בדיוק בזמן ההכנות שלי לשבת, יום חמישי בערב.
 
האירוע הראשון, שבאופן תיאורטי גרוע הרבה יותר מהתוצאות בשטח, אבל עדיין נתן לי סיבה טובה לתהות על התובנות שחבויות בו: במטבח שלנו יש לנו חלון 'כנפיים'. אתם יודעים, אלה שנפתחים לתוך הבית, לא על מסילה. הוא ממוקם מעל אחד הארונות היותר שימושיים. התכופפתי להוציא מתוכו משהו וכשהרמתי את הראש קיבלתי מכה מאוד מאוד כואב מהקצה המחודד של החלון. כמה שזה כאב… אבל לא חשבתי על זה עד שהרגשתי את הדם שנזל על פניי כמו נהר. לקחתי מפית וניסיתי לעצור את הדם, אבל הוא זרם הרבה יותר מהר מהמפיות שהחלפתי כל רגע. הבת שלי הייתה בבית באותו זמן ושתינו קצת נלחצנו (כנראה מהדם), אלא שלא היה צורך. הפגיעה לא הייתה עמוקה, עוד קצת לחץ על הקרקפת וזרימת הדם פסקה. תודה לא-ל.
 
מכיוון שאני יודעת שלכל דבר שקורה יש סיבה והכל בהשגחה של בורא עולם, אמרתי לו יפה תודה על האפיזודה הזו וביקשתי ממנו, בתפילה, שיעזור לי להבין מה המסר שהוא העביר לי באותו ערב במטבח. למרות התפילות המרובות, לא קיבלתי תשובה.
 
שבועיים לאחר מכן, שוב בערב של חמישי, כשהכנתי את העוף המפורסם שלי לשבת. הנחתי את הסכין הגדולה שאני בדרך כלל משתמשת בה לחתוך את העוף, אלא שבהיסח הדעת הסתובבתי לאחור והסכין נפלה ישר על כף הרגל שלי עם הצד של הלהב. וגם זה מאוד כאב. אחרי ההלם הראשוני – אחרי הכל מדובר בסכין חדה מאוד – חלצתי את הנעל, הורדתי את הגרב וציפיתי לגרוע מכל. אחרי שבחנתי את הרגל לאורכה ולרוחבה בניסיון לגלות חתך מזעזע ומלא דם, נדהמתי לגלות ששום דבר מיוחד לא קרה, תודה לא-ל. כי אם כן, הבוהן כבר לא הייתה במקומה…. בפועל, רק חתכים קטנים באחת האצבעות, לא משהו רציני. הסכין פשוט ננעצה בנעל הקרוקס שנעלתי, בין האצבעות. נס גלוי ממש שלאחריו באו אינספור תודות לבורא עולם.
 
ושוב, שאלתי את עצמי מה הסיבה לניסיון שכזה, וגם אותה העברתי לבירור עם השם. וכמו במקרה הקודם, למרות התפילות המרובות לא קיבלתי תשובה.
 
ומכיוון שכך, 'תייקתי' את שני המקרים האלה היכנשהו בראשי והמשכתי הלאה, עד שהם החלו לאותת שוב על קיומם. ניסיתי לחשוב על משהו שיכול להסביר את מה שקרה, למצוא רמז למסר של בורא עולם אלי, למה שאני יכולה ללמוד, לתקן ולשפר.
 
האם יכול להיות שהמסר נוגע לתחום הצניעות? במבט ראשון על העניין, למרות שאני בדרך כלל מכסה את השיער בבית, לפעמים, אחרי המקלחת אני מניחה לשיער להתייבש קצת לפני שאני שמה את הכיסוי. זה קרה אחרי שהשיער התייבש והכיסוי היה על הראש. אם הייתי בלי הכיסוי אני מניחה שהפגיעה הישירה הייתה גורמת נזק גדול יותר.
 
אם לא הייתי גורבת גרביים, אפילו שהייתי בבית עם נעלי הקרוקס שלי, אולי התוצאה הייתה הרבה יותר גרועה וכואבת אחרי שהסכין חדרה לנעל. האם זו הייתה הישועה שלי? יכול להיות. אבל נראה לי שאני צריכה לחפש משהו בכיוון הרחב יותר, לאו דווקא להתבונן על העניין עם זכוכית מגדלת. התשובה הייתה כל כך פשוטה, אבל אתם יודעים איך זה, מרוב עצים כבר לא ראיתי את היער…
 
הפציעה הראשונה הייתה בחלק של הראש והשנייה בכף הרגל, יכול להיות שמדובר כאן במסר כולל? אולי בנשמה שלי? יש פה סיפור מכף רגל ועד ראש…
 
כל יום בחיינו עמוס בניסים ואנחנו, משום מה, כבר הפסקנו להעריך אותם. מקבלים אותם כמובן מאליו. דברים נפלאים ונשגבים הופכים לחלק מהשגרה שלנו. השם איתנו תמיד, הוא מדריך אותנו, עוזר לנו לאכול, לנשום, להתפרנס, לגדל את הילדים. יכול להיות שאנחנו כן מודים לו על זה, אבל עם יד על הלב – כמה אנחנו באמת מודעים לחסדים שהוא עושה איתנו? לרחמים שלו עלינו? מבחינתו, הוא תמיד לצידנו כשטוב או רע לנו, אבל מתי אנחנו פונים אליו, רק כשלא טוב לנו? כשדברים מסתבכים?
 
לא צריך לקבל מכה מהשפיץ של החלון או כמעט לאבד אצבע בכף הרגל, כדי לדעת שידו של הבורא נמצאת בכל פרט בחיינו. הוא מסתכל עלינו ורואה כל מחשבה דיבור ומעשה שלנו. בין אם זה בלשטוף את הכלים, לפנות את האשפה מהבית, או ללדת את הילדים שהוא נותן לנו – אבא שלנו שבשמים רואה הכל, אפילו את הפרטים הכי קטנים.
 
מה שהיה ברור לי מאותן תקריות, ושווה כמה שורות במאמר הזה, הוא העובדה שבשני המקרים הייתי בעיצומן של ההכנות לשבת. מה היה קורה אם לא הייתי עסוקה במצווה? אני אפילו לא מעיזה לחשוב על זה. השם עשה לי ניסים גלויים בשני המקרים (שיכלו להסתיים באסון לא קטן) ואני בהחלט מתכוונת להכיר לו טובה על זה. כי החסד של השם הוא בלי גבול, עד בלי די, ועדיין, לנו אין את היכולת להבין למה קורים לנו דברים מסוימים, מה ההסבר שעומד מאחורי כל מה שאנו חווים בחיים. הוא ייתן לנו להיפגע (מכה בראש) או יגן עלינו בהשגחה הפרטית שלו (סכין שכמעט הורידה לי אצבע…) בין אם אנו מכירים אותו וקרובים אליו, או לא. אין תנאים לאהבה שלו אלינו! ובעוד אנו מגלים כפיות טובה ומצפים ממנו שייתן לנו עוד ועוד מתנות חינם, הוא רק אוהב אותנו, אבא מלא רחמים שרוצה לעזור לנו כל הזמן. הוא פשוט רוצה שנכיר אותו ונתקרב אליו. זהו. והוא יוצר תקריות כאלו כדי לעזור לנו להשיג את המטרה הזו.
 
זה המסר. רבי נחמן מברסלב אמר את זה בצורה תמציתית וקולעות: "כי עיקר האור הוא הקב"ה, והקב"ה הוא עצם האמת ומשתוקק מלמעלה לשכון אצלך, וכשישכון אצלך הוא יאיר לך".
 
הקב"ה הוא האמת היחידה והנצחית, ככל שנתקרב אליו כך נהיה מוגנים יותר על ידי האמת. ככל שנחזק את המחויבות שלנו לאמת וליושר – לגבי עצמנו והעולם כולו, נהיה כלים גדולים יותר לקבל ולהכיל את האור שלו בתוכנו.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה