עשיר אמיתי?

החכמה הגדולה היא לדעת איך
לאמץ את ההנהגות של "העניים
הקדושים" ו"העשירים הקדושים".
אתם יודעים מה זה אומר?
 
 
להיות עשיר, זו משימה לא קלה. בעצם, העשירות היא הניסיון הכי גדול שיש לאדם בעולם הזה. והכוונה היא לא רק להיות עשירים גדולים או אילי הון. לפעמים, העשירות, אפילו המעטה בה אנו זוכים, כל שכן זו הרוחנית, מצריכה מאיתנו משנה זהירות ומחשבה כפולה בטרם נפזר אותה לכל עבר.
 
יעקב אבינו ידע להעריך היטב את השפע שבורא עולם נתן לו. ושלא תחשבו שזה בא לו בקלות למרות שגדל בבית בו היה שפע, ולמרות היותו נכדו של אברהם אבינו שהיה עשיר גדול. על כל מה שזכה בחייו, יעקב אבינו עבד קשה להשיגו. במשך שנים הוא עבד אצל חמיו, לבן הארמי, עבור נשותיו – לאה ורחל, על הפרנסה שלו ועל הרכוש בו זכה כשיצא משם, שהרי כך אמר ללבן: "זה לי עשרים שנה בביתך עבדתיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך ותחלף את משכורתי עשרת מונים. לולי אלוקי אבי אלוקי אברהם ופחד יצחק היה לי עתה ריקם שלחתני את עניי ואת יגיע כפי ראה אלוקים ויוכח אמש".
 
שיהיה לכם ברור, זה לא רק שהשפע שלו בא אחרי עבודה קשה, מדבריו של יעקב עולה גם שחמיו רימה אותו אינספור פעמים, והוא לא אמר דבר. לא כעס ולא רטן, רק סמך על אלוקי אביו ואלוקי סבו שהוא לא ייצא בידיים ריקות מביתו של לבן אחרי כל השנים הללו. לא נראה לי שמישהו בדורנו היה סובל את החיים בביתו של לבן אפילו שנייה אחת. תארו לכם אילו מידות נפלאות ועצומות, איזה ביטול לבורא עולם אדם צריך. וליעקב אבינו היה את זה.
 
אחד הדברים החשובים שמאפיינים את יעקב אבינו הוא התודה וההודאה שלו לבורא עולם. הוא לא הפסיק להודות לבורא עולם, קיבל את הכל באהבה, וסמך על הבורא שהוא בידיים שלו ולא של שום בשר ודם. "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות" – יעקב פונה לבורא עולם ומודה לו על מה שיש לו אחרי שיצא בחזרה לארצו מבית חמיו, שהרי לשם הגיע רק עם מקלו וזהו. היום, כשהוא חוזר הביתה כבר יש לו שני מחנות – נשים, ילדים ורכוש רב.
 
הכסף מעולם לא השפיע עליו, בטח לא על מידות הנפש שלו. לא סתם הוא נקרא "בחיר האבות" – ולא רק מפני שבו התקיימה ההבטחה של השם לאברהם אבינו, על ידי שהוליד את י"ב השבטים הקדושים. אלא, גם בגלל הענווה והקדושה העצומה שהיו בו. וכידוע, אדם שהכסף מכתיב לו איך להתנהג רחוק מאוד ממידות יקרות אלה.
 
הצדיקים מעריכים את השפע שאדם זוכה בו ביושר ועם עבודה קשה. הם זהירים מאוד עם הכסף שלהם. יעקב, למרות עושרו הרב, חזר לקחת פכים קטנים, כפי שאומר רש"י, כאשר חצה את נהר יבק. שום דבר לא היה זניח בעיניו, כל מה שהוא קיבל מהבורא – העריך, גם אם היה זה משהו פשוט וחסר חשיבות כמו פכים. ההנהגה הזו מלמדת שגם אם אדם עשיר גדול הוא צריך להשתמש בשפע שקיבל בצורה חכמה ונכונה, ולא להיות פזרן וחסר זהירות.
 
רבי נחמן מברסלב היה נאנח מצער לא פעם כאשר פנו אליו אנשים ואמרו לו שאיבדו את כספם, או שבזבזו אותו בלי מחשבה מקדימה. "כמה צרות, טרחה, עמל ויזע אדם משקיע בעבודה קשה עד שהוא מקבל את מעט הכסף הזה, כדי שיוכל לעבוד את השם בלי דאגות, ובסוף מאבד אותו?!?"
 
חסכנות הולכת עם צניעות וענווה. אדם שמעריך את מה שיש לו, את כל מה שיש לו, לעולם לא חושב שמגיע לו משהו, או שהבורא חלילה חייב לו. ההוצאות שלו נעשות בצורה מחושבת. בכסף הוא משתמש לצרכים קיומיים ולא כדי להתרברב או למותרות.
 
ענווה מובילה למה שאנו מכנים "עושר קדוש". רבי נתן מברסלב כותב (בליקוטי הלכות) שלצדיקים יש עושר קדוש, כי גם אם יש להם כסף הם רואים אותו כמתנת חינם מבורא עולם. הכסף לא גורם להם להתגאות, גם אם הם עשירים עצומים הם נוהגים בענווה גדולה ויודעים שהכל שייך לבורא עולם (דוגמה לכך היא רבי יהודה הנשיא שלא השתמש בעושרו לעצמו, אלא לזיכוי הרבים).
 
ישנם אנשים עשירים שחיים את חייהם בענווה ובפשטות. הם לובשים בגדים פשוטים, לא מותגים. הם חיים בבתים פשוטים, לא מנקרי עיניים. הם אוכלים בבית, לא במסעדות נחשבות. הם לא מבזבזים את הכסף שלהם, אלא מעדיפים לעשות איתו מצוות, צדקות, וזיכוי הרבים. ושלא תטעו ותחשבו שמדובר בקמצנים. ממש לא. ידם רחבה לכל מי שמבקש צדקה.
 
העושר, כמו שכולנו יודעים, מוביל לאגו נפוח. אדם מרגיש חשיבות ועוצמה בגלל הכסף שברשותו. הנביא ירמיה אומר שהאדם החכם לא יתגאה בחכמתו, והחזק לא יתגאה בחוזקו, והעשיר לא יתגאה בעושרו.
 
החכמה הגדולה שכולנו צריכים לאמץ היא את ההנהגות של "העניים הקדושים" ו"העשירים הקדושים". אנשים עניים קדושים הם אלה שלא רודפים אחרי לוקסוס, מותרות ומנעמי החיים. הם שמחים בחלקם ומכל מה שהבורא משפיע להם, וכמובן – מודים לבורא על הכל, כולל כל מה שחלקם מכיל. השפע והעושר שהם מעניקים לילדיהם הוא חום, אהבה, תפילות, תשומת לב, זמן איכות ועוד.
 
אנשים עשירים קדושים הם אלה שבאמת עשירים, אך מתנהגים בענווה למרות העושר הגדול בו זכו.
 
זה מסר חשוב לכולם בלי יוצא מן הכלל. השאיפות שלנו לא צריכות להיות לגדול בעושר גשמי. לפעמים הרצון הזה מוביל את האדם לקחת הלוואות כדי להשקיע, אבל בסוף זה לא עולה בידו והוא נופל עמוק יותר לבור החובות האיום שלא מאפשר לו לחיות את חייו בכבוד. במקום להפנות את כל כוחו ומרצו איך לעשות כסף ואיך להיות עשיר, עליו להתמקד בדברים העיקריים – בתפקיד ובתכלית שלנו כאן, במצוות, בתורה, בעשיית חסדים, לתקן את המידות והתאוות. אפשר בהחלט להסתפק בפרנסה שמכבדת את בעליה ולא להפוך לאדם מלא גאווה. אלה הן המידות שהילדים רואים בהוריהם ומתחקים אחריהם.
 
כסף הוא אליל, אל תסגדו לו.