כי נשבעת!

נתת לנו צ'ק אינסופי שניתן
למימוש בלי שום הגבלה, ולא
משנה באיזה מצב אנחנו נמצאים.
בורא עולם, נשבעת – תקיים!
 
 
אחרי רצף של ניסיונות שהתמשכו מגיל 3 ועד גיל 137 (וגם לאחר מכן), אחרי מסירות נפש בלתי מובנת, אמונה של באש ובמים, כשלאורך כל הדרך הוא לבד – הוא מצד אחד של העולם וכל השאר בצד השני – מגיעה הפסגה של כל הניסיונות, בעצם, בכל ספר בראשית ובתורה כולה, נקודת ציון היסטורית ששולחת קרני אור לכל דור ודור – עקידת יצחק.
 
בניסיון העקדה נדרש אברהם אבינו להתמודד עם ביטול מוחלט לדבר השם, נגד כל מה שהוא ידע וכל מה שהאמין בו, הוא נדרש לציית לבורא מתוך בלבול מוחלט, שהרי בורא עולם הבטיח לו זרע והבטיח לו שביצחק תתקיים ההבטחה, וכעת הוא מצווה לשחוט אותו. והוא לא שואל שאלות. אדרבה, מבטל את כל ההרגשות ומשליך את השכל האישי כשרק דבר אחד ממלא אותו: להתבטל לרצון השם ולקיימו במה שנאמר "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך", 'בכל עתידך ובנפש הבן היקר לך שזכית בו בגיל מאה שנים'. יותר משעקד אברהם את יצחק בנו, הוא עקד את עצמו ואת כל אישיותו הכבירה לכבודו של בורא עולם, וברגע שיא העצום הזה הוא זוכה לשבועה מבורא עולם, אותה שבועה, כפי שנראה בהמשך בעזרת השם, היא סוד קיומנו.
 
כל קיומו של עם ישראל לאורך כל הדורות, ועד עצם היום הזה, הוא אך ורק מכוח עקידתו של יצחק. כל שנה, בראש השנה, בורא עולם דן את עם ישראל לחיים, לברכה ולטובה אך ורק מכוח תקיעות השופר שמעלות את זכות עקידת יצחק לפני הבורא וסותמות את פי המסטינים והמקטרגים. בימי הסליחות נוהגים עם ישראל, כל אחד על פי עדתו, להעלות את עקידת ישראל על נס כדי לבקש רחמים, סליחה וכפרה. כמה מאמרי חז"ל נאמרו, כמה פיוטים נכתבו על ידי גדולי הדורות לאומרם בכל עת רצון כשבמרכזם ניסיון העקידה? רבים מאוד! חז"ל תיקנו לנו להתחיל את תפילת שחרית בכל יום בפרשת העקדה. זה האל"ף-בי"ת ביומו של יהודי, כך אנו פותחים את היום ואת עבודת הבורא, וכל קיבול התפילות הוא רק בזכות העקדה ובזכות המעשה הנורא של אברהם אבינו שכבש את רחמיו. אי אפשר להתבונן על פרשת העקידה בלי להרהר בתשובה. הצדיקים אומרים שהעקידה היא הכוח של עם ישראל למסור את נפשם לאורך כל הדורות, כמו שאמרה חנה ששבעת בניה נרצחו לעיניה: "בניי לכו ואמרו לאברהם אביכם, אתה עקדת מזבח אחד ואני עקדתי שבעה מזבחות".
 
כי נשבעת!
 
בורא עולם האיר בליבי נקודה חשובה ועיקרית שלא נתנו עליה דגש ראוי, נקודה בה צריכים להשתמש בתפילותינו ולהתבונן עליה היטב: שימו לב! יש כאן שבועה שבורא העולם נשבע לאברהם אבינו לדורי דורות, שבזרעו יתברכו כל גויי הארץ! וזה דבר השם לאברהם: "וַיֹּאמֶר: בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה', כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ, כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי". הקב"ה ברחמיו זיכה אותי להתבונן היטב במשמעות העמוקה של פשט הכתוב. יש כאן שבועה של הבורא. וכידוע, כוחה של שבועה כפול ומכופל מכוחה של הבטחה. ודאי שכל הבטחה שיצאה מפי הגבורה היא אמת ויציבה ותתקיים לטובה עלינו ועל כל עם ישראל. אבל שבועה, זו דרגה אחרת לגמרי. זה כבר חוק טבע בבריאה, כמו השבועה של בורא עולם לנח שלא יביא יותר מבול לעולם. הקב"ה נשבע, וזהו! זאת מציאות שלא יכולה להשתנות יותר לעולם. על זה 'סמכו' המצרים כשהשליכו את ילדי ישראל ליאור. שבועה לא ניתנת לשינוי, כמו שאומרת הגמרא (בר"ה), שיש הבדל בין גזר דין שיש עימו שבועה לגזר דין שאין עימו שבועה, לכן גם בעומק החושך של גלות מצרים למדנו בהגדה של פסח 'שהיו בני ישראל מצוינים שם', כלומר, שהיו בולטים ומוצלחים, ופרו ורבו למעלה מדרך הטבע.
 
הבדל נוסף וגדול מאוד בין שבועה להבטחה הוא, שעל הבטחה ניתן לקטרג ולטעון שעם ישראל עדיין לא ראויים, אבל שבועה אינה תלויה כלל במצב הרוחני של עם ישראל. כמו בעניין המבול, גם אם העולם יגיע, חלילה, לאותה השחתה של דור המבול – בורא עולם נשבע שלא יהיה יותר מבול ולא משנה מה מצב הדור, כל שכן בשבועה נוראה זו שהיא "יען אשר עשית את הדבר הזה… עקב אשר שמעת בקולי", זה בגלל עצם המעשה ודרגתו העצומה של אברהם אבינו, וזה לא קשור בכלל למצב של עם ישראל, גם אם יעברו על העבירות החמורות ביותר – יש כאן שבועה של בורא עולם: "והתברכו בזרעך כל גויי הארץ". זה חוק טבע וזאת מציאות קיימת. ראייה לכך, היא העובדה שעם ישראל אומנם מונה רק 0.2 אחוז מכלל העולם, אולם תרומתם בכל תחומי החיים למדע, לרפואה ולטכנולוגיה היא עצומה, אך יותר מזה, עיקר התרומה של עם ישראל לאנושות היא להאיר את העולם הזה באור המוסר, ברוחניות ובתורה הקדושה.
 
סוד הקיום שלנו!
 
שבועה זו היא סוד של עם ישראל, מכיוון שהיא עומדת לנו גם כאשר תמה זכות אבות, חלילה, וגם כאשר עם ישראל לא ראויים. לכן עלינו להשתמש בשבועה זו ולטעון לפני השם יתברך בתחנונים: 'ריבונו של עולם, נשבעת – תקיים! גם אם אנחנו לא ראויים, זה לא משנה. יש כאן שבועה שלך, ובכוח שבועה זו זכינו לעמוד ולהתקיים עד היום, ובכוח שבועה זו תביא לנו את הגאולה השלמה'. כמו שמובא (תוספתא במסכת מעשר שני) שכאשר אנו מבקשים מבורא עולם בוידוי המעשרות: "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו" – אנו צריכים זכות. ומהי הזכות? "כאשר נשבעת לאבותינו". אומרים חז"ל: "כאשר נשבעת" זו שבועה של אברהם, שנאמר "ויאמר בי נשבעתי נאום ה'", ורבי נחמן מברסלב  מלמד אותנו, שצריכים לטעון טענות ולנצח את בורא עולם, כביכול, וזו לשונו: "כְּשֶׁמְּדַבֵּר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא וּמְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בִּטְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת, רוֹצֶה לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך יֵשׁ לוֹ תַּעֲנוּג מִזֶּה, עַל כֵּן שׁוֹלֵחַ לוֹ דִּבּוּרִים שֶׁיּוּכַל לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל, כְּדֵי לְקַבֵּל הַתַּעֲנוּג, כִּי בְּלֹא זֶה בְּוַדַּאי לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְבָשָׂר וָדָם לְנַצֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא, אַך הַשֵּׁם יִתְבָּרַך עַצְמוֹ שׁוֹלֵחַ וּמַזְמִין לוֹ דִּבּוּרִים וּטְעָנוֹת לְנַצֵּחַ אוֹתוֹ כַּנַּ"ל". וברוך החונן לאדם דעת שהאיר את עיניי לשים לב היטב לטענה זו, שבה ניתן להעיז פנים בעזות דקדושה ולבקש מבורא עולם שיתברכו בנו כל גויי הארץ.
 
ומה הכוונה ש"יתברכו בזרעך כל גויי הארץ"? במי ניתן להתברך, באנשים חסרי דעה?! בודאי שרק באנשים נבונים ומצליחים באמת ניתן להתברך. ונכון שעם ישראל תמיד מיוחדים בכל תחום, ושארץ ישראל קטנה עד שבקושי רואים אותה על הגלובוס והיא תופסת את כל הכותרות שבכל העולם ומעסיקה את כל העולם כולו, ונכון שעם ישראל מוצלחים ומבורכים, אבל זה עדיין לא מספיק. בורא עולם לא בחר בנו כדי שנקבל פרס אוסקר, אלא כדי שנהיה אור לגויים. כדי שיתברכו בנו אנחנו צריכים לזכות לדעת נפלאה, שבאמת יראו את המיוחדות של עם ישראל מכוח קדושת הנשמה. והדעת הזו היא השורש למילוי כל החסרונות, כי כל חיסרון בחיים הוא רק בגלל חסרון הדעת. לכן, כל מי שסובל בחיים זה רק כי מפני שחסרה לו דעת האמונה, למי שאין שלום בית זה בגלל שחסרה לו דעת של ענווה, וכן על זו הדרך. וכדי לזכות לדעת צריכים לחזור לאור שיש לכל אחד ואחת בנשמה שלו – אור הדעת, כמו שנאמר "ונשמת ש-די תבינם".
 
זה אוצר, תשתמשו בו!
 
שבועה זו, אם כן, היא אוצר של ממש. בעזרתה אדם יכול להשיג דברים עצומים, ובעיקר – את הרוחניות שלו, את התשובה על מעשיו. לכן צריך לדעת היטב כיצד להשתמש באוצר העצום שהוריש לנו אברהם אבינו ע"ה. הוא נתן לו צ'ק אינסופי שניתן למימוש בלי שום הגבלה. אפשר לקשר את השבועה לכל נקודה או תחום בחיינו, לומר לבורא עולם: 'נשבעת לאברהם אבינו שיתברכו בזרעו כל גויי הארץ? אפשר להתברך בי כאשר אין לי זיווג ואני רק חצי בן אדם? אפשר להתברך בי כאשר אין לי שלום בית ואין לי דעת לחיות עם אשתי בשלום ואני סובל צער של גיהינום בבית? אפשר להתברך בי כאשר יש בי מידות רעות וחסרה לי דעת בסיסית של מידות ודרך ארץ?'…. אדם ללא ילדים יתפלל לפני בורא עולם ויאמר: 'נשבעת לאברהם אבינו "הרבה ארבה את זרעך ככובי השמים", נשבעת שתרבה את זרעו, תרבה את זרעי כי אני מזרעו של אברהם, זכה אותי שתרבה את זרעו של אברהם דרכי…' וכך יטען בכל עניין.
 
בורא עולם, נשבעת – תקיים!
 
ובטענה נפלאה זו צריך להשתמש בעיקר כאשר מתפללים על עם ישראל, לבקש מהבורא שנזכה כולנו לדעת נפלאה להתקרב אליו וללכת בדרך האמונה, שנזכה לחיים נפלאים, למידות, לשלום ולהצליח בכל, ואז באמת תתקיים השבועה של בורא עולם שיתברכו בנו כל גויי הארץ ונהיה אור לגויים, ונפיץ ונפרסם את האמונה לקרוא כולם בשם השם, כי כל הגאולה של עם ישראל תלויה בשבועה זו, אמן.