פקק תנועה

לא מוכנים לסבול מעט? תסבלו הרבה. איך אני יודעת? בגלל שרבי נחמן מברסלב אומר, בגלל האישה עם השיער האדום, מקל ההליכה והגישה.

3 דק' קריאה

רבקה לוי

פורסם בתאריך 22.06.14

לפני כמה ימים הייתי צריכה לאסוף משהו מאחת החנויות בישוב. החנייה באזור היא משהו מטורף, אז המשכתי קדימה, למקום קצת יותר רחב ושלחתי את הילדה לחנות להביא את זה.
 
פתאום, משום מקום, הגיחה משאית גדולה מאיזה רחוב צדדי ולא יכלה לעבור. הייתי צריכה להתקדם עוד, דבר שעשיתי, אבל עכשיו הייתי בחלק של הכביש שהיה הרבה יותר צר מהקודם. עכשיו, זה היה יותר לחוץ לרכבים שהיו צריכים לעבור בכביש הצר הזה, אבל מכיוון שאני נוהגת במכונית קטנה זה איכשהו הסתדר. בכל אופן, התחלתי להרגיש לא נוח עם כל הסיטואציה הזו.
 
הדבר הבא. טורנאו כסופה גדולה ורחבה החליטה לעשות את מה שהמכונית הקטנה שלי עשתה, וניסתה לחנות ממש מאחורי. המכונית הגדולה הזו כאילו העירה את כל הצופרים שיש בעולם ורעש הצפירות החריש את האוזניים. הסתכלתי במראה, מחכה לילדה שתגיע כבר. איפה היא, ריבונו של עולם?
 
מאמרים נוספים בנושא:
הירוק הגואל
תודה, אבא!
החסד תמיד שם
 
התנועה ברחוב הזה די רגועה. 10 מכוניות זה הסטנדרט, לא יותר. אבל באותו יום נראה היה שאלוקים החליט לשלוח לכביש הקטן הזה 50 מכוניות בבת אחת, בדיוק כשחניתי בקטע הצר הזה. הטורנאו הכסופה ויתרה על התענוג של לחנות מאחורי ונסעה משם. אבל עכשיו אנשים כבר היו באמת עצבנים, שלושה נהגים שהיו צריכים להאט בגללי ולתמרן כדי להמשיך הלאה, בגלל שקצת חסמתי את הדרך, נעצו מבטים נוקבים שסיפרו לי הכל.
 
מה כבר יכולתי לעשות. משכתי בכתפיים, 'מצטערת' אמרתי לעצמי ולהם, כאילו שהם שמעו. אם אסע הבת שלי לא תדע איפה אני והיא בטח תדאג ותהיה בחרדה. והאמת? גם אני. אולי היא תתחיל לחפש אותי ואני אותה וכל זה יכול להימשך שעה או יותר?!…
 
היצר הרע שלי עבד עלי כמו שצריך באותו יום. הייתי משוכנעת במאת האחוזים שאין שום אפשרות אחרת אלא להישאר במקום בו אני נמצאת, לתקוע את התנועה, את הרכבים שצפרו בלי הרף, עד שהיא תחזור.
 
ואז אלוקים שלח את הגברת עם השיער האדום ומקל ההליכה והגישה (כן, קראתם נכון). אוי וי, היא הולכת לתת לי בראש כמו שצריך. היא הלכה לעבר המכונית ונעצרה מולי, אפילו חסמה את הכביש עוד יותר אבל לא משנה, ואז התחילה לצעוק בקולי קולות, "מי את חושבת שאת? מה, את לא רואה שאת חוסמת את התנועה? את כזאת חשובה שכל הכללים צריכים להשתנות בגללך? הכביש של אבא שלך?"
 
כעסתי. זה לא היה נעים. אבל הגבתי הכי רגוע שאפשר. הסברתי לה שהילדה שלי נמצאת בחנות ואם אסע מפה היא לא תדע איפה אני.
 
"אז מה?!?" היא צעקה, "תמצאי פתרון!"
 
"איזה פתרון?" שאלתי, חוסמת את הזעם שמאיים לפרוץ מתוכי החוצה.
 
"אני לא יודעת. תחני באיזה מקום ותחזרי לכאן!"
 
האסימון נפל. והבנתי שהיא בעצם צודקת ואני ראויה לכל חתיכת צעקה שהיא צעקה עלי.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אזמרה והנחש
לפני שמתלוננים
האגו יוצא מהכלים
 
אמרתי לה שהיא צודקת, ושאני טעיתי. היא לא ידעה מה לומר, לכן המשיכה הלאה. מצאתי מקום חנייה במרחק של 10 דקות הליכה מהחנות בדיוק בסיבוב, וחזרתי לכיוון החנות. הבת שלי בדיוק יצאה החוצה ובאה לקראתי. כל העניין הזה לא היה ביג דיל כמו שחשבתי.
 
אז למה היה לי כל כך קשה להודות שטעיתי?
 
טוב, נתחיל עם זה שלא עשיתי שום דבר בכוונה. לא התכוונתי לגרום אי נוחות לנהגים שהיו מאחורי. בסדר, סיבות לא צפויות (אלוקים) גרמו לכל העניין של החניה להיות מוזרה ומביכה. נו, באמת דאגתי לבת שלי ופחדתי לאבד אותה למרות שאנחנו לא גרים בעיר סואנת, למשל כמו ניו יורק…
 
למרות שלא תכננתי בכלל שזה יהיה כמו שזה היה, עדיין, אני זו שטעיתי. היה לי כל כך קשה לראות את זה, ועוד יותר – להודות בזה ולבקש סליחה. הכאב בטווח הקצר שבא בעקבות ההודאה – 'טעיתי', ולהכניע את עצמי בפני האישה עם השיער האדום, מקל ההליכה והגישה, בהתחלה היה מאוד לא נעים ואפילו מעליב עד שכמעט לא הצלחתי לעשות את זה.
 
מה, אני צריכה להודות שאני זו שלא בסדר?! ועוד להודות בפני האישה עם השיער האדום, מקל ההליכה והגישה שנהנתה לשטוף אותי ככה לעיני כולם? לא, ממש לא.
 
אבל פתאום נזכרתי שאני רוצה להיות אדם ירא שמים, ירא אלוקים. שאני מנסה להיות אדם שחי את חייו עם אמונה, עם האמונה שאלוקים מנהל את הכל כולל את כל הפרטים הכי קטנים בעולם, כולל את אלה שבחיי.
 
ברגע שהפסקתי לשמוע את מסע השכנועים העלובים של היצר הרע שלי, שגרם לי להתבצר בהצטדקות המעושה ובחשיבה הנוקשה שלי, מחשבת גאווה לשמה שאני צודקת וכל הזמן מנסה להצדיק את מה שאני עושה – הבנתי שאלוקים פשוט סידר אותי הפעם כהוגן. הוא שלח לי ניסיון, מבחן קטן בחיים כדי לראות אם אספוג אי נעימות בטווח הקצר שתעזור ותכפר על דברים גדולים יותר בטווח הארוך.
 
הציון שלי לא היה מי יודע מה.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו תמיד, שאותם אנשים שלא מוכנים לסבול מעט – יסבלו הרבה! את הדיבור הזה חוויתי על הבשר שלי, ואני יכולה לומר לכם שבהשוואה להיות חולים, מדוכאים או שבורים, כשאישה עם שיער אדום, מקל הליכה וגישה צועקת עליכם באמצע הרחוב זאת האפשרות הכי טובה וקלה. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

אחי היקר, אני בטוח שלא היית מתנגד לקבל טלפון מהרמטכ"ל לבוא לפגישה אישית. מצאת חן בעיניו. בא לו להיפגש איתך, והוא מודיע לך: "חייל, בהזדמנות חגיגית זו, כל הטפסים ברשותך, אתה יכול להחליט עכשיו כל החלטה, מה שתגיד קדוש. אתה קובע, אתה מחליט". שווה, לא?

Featured Products