שלום ולא להתראות

עשר השנים שבין שנות ה-20 וה-30 של חיי, כלפי חוץ, נראו מדהימות ומוצלחות: הייתי באינספור מסיבות, מבחינה חברתית הייתי בטופ, עבדתי כמו חמור, הקמתי עסק והיו לי הרבה חברות וכסף.
 
עשר השנים שבין שנות ה-30 וה-40 של חיי, כלפי פנים, נראו כמו כישלון מוחץ: לא החזקתי מעמד בשום מקום עבודה, קשרים עם לא מעט אנשים נותקו, הייתי לבד, בבית, קוראת ומתפללת וחושבת. ובעיקר, חסרת אנרגיות.
 
ואז, אלוקים נתן לי מתנה: חליתי מאוד מאוד. 'חוסר האנרגיות' שהרגשתי בעשור האחרון הפכו ל'אין אנרגיות בכלל' בדיוק לפני אחד החגים הכי גדולים שלנו – פסח, ואני באמת הרגשתי שמשהו רציני קורה לי בגוף.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לב מסוכסך עם אלוקים
זה בגלל הרוח
רק רציתי לתת
 
המצב הזה הצית בי ניצוצות של תשובה וחשבון נפש נוקב, הוא גם הוביל אותי לטיפול אצל נטורופת שאמר לי שבמובנים מסוימים אני פשוט קמלה ברוחניות ובגשמיות.
 
הייתי חייבת להפסיק לחשוב, דבר שעשיתי ללא הפסקה, לאכול אצות ולעשות דברים משעשעים ומעניינים, כמו ללכת על חוף הים ולשחות קצת, לרקוד ולשיר שירים שמחים. במקביל, להעיף מתוכי ערימות של טינה וכעס שהיו לי על אנשים מסוימים, במודע ובתת המודע, כי רוב האנרגיות שלי פשוט 'הלכו' על עימותים חוזרים ונשנים, מלחמות דמיוניות שהתרוצצו לי במוח מול אנשים שלא כל כך אהבתי בלשון המעטה.
 
זו הייתה משימה קשה, אבל ידעתי שהכל מהשם והכל לטובה. התחלתי להבין שהייתי עקשנית ודבוקה בכל מיני רעיונות שליליים שלא רציתי להיפטר מהם בקלות, גם לגבי עצמי ולגם לגבי אחרים, ושהקב"ה עשה אותי חולה כדי לגרום לי לשנות כיוון מהדרך הלא נכונה בה צעדתי, להסב את תשומת ליבי לדרך הנכונה ולהבין את הדברים ממקום שונה ואחר.
 
אחד הדברים שהוא נתן לי להבין הוא שאני בדיוק כמו (רוב) האנשים, ושאני כאן כמו (רוב) האנשים. אחרי כמעט עשור של חיים כמו זאב בודד זה בהחלט היה גילוי מזעזע. בהמשך הוא נתן לי עוד נקודה מעניינת להבין: שהחיים שלי תמיד יהיו מעניינים. יכול מאוד להיות שהרעיון שאני אדם 'נורמאלי' מוצא חן בעיני מאוד, שאני אוהבת את הגילוי של לחיות חיים 'נורמאליים' ושקטים באיזשהו מקום 'נורמאלי', אבל זאת לא התוכנית שלו לגבי. כי רק הוא יודע מה זה 'נורמאלי' לגבי או לגבי כל אדם אחר.
 
בכל מקרה, אלוקים לא רצה שאהיה אשת עסקים מצליחה, עיתונאית מוכרת שמרוויחה טוב באנגליה, המקום בו גרתי לפני שעליתי לארץ, שאהיה אמא של בית, עורכת וכותבת, למרות שבכל התחומים האלה השקעתי המון מאמצים ולו רק כדי שיהיה לי תפקיד טוב ב-120 השנים הבאות…
 
לא משנה מה עשיתי, לא משנה מה קיוויתי שיביא לי את השקט והשלווה, שקט פנימי, הצלחה 'בריאה' שתעזור לי לשלם את המשכנתא ולחיות את חיי עם אלוקים, שום דבר לא הלך. שום כלום לא הצליח לי. תמיד הכל הסתבך, נהיה מלחיץ ודביק, ובעיקר קשה. ואם העניינים לא היו מגיעים מבחוץ – כלומר מאנשים מטורפים, מעברי דירה שנכפו עלינו, מצבים קשים, בעיות כלכליות, אז הם הגיעו מבפנים – פחד, בעיות עם הילדות, עם בעלי, דיכאון וחרדות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
פקק  תנועה
תודה , אבא!
במקום הכי נמוך
 
האסימון נפל השבוע. הקרבות שמצאתי את עצמי בהם היו רק בגלל שלא עשיתי את מה שהבורא רצה ממני, את המטרה, התכלית והיעד שלי בחיים. ולא רק, אלא גם את הדברים שאני אוהבת כמו לקרוא ספרים, להעשיר את הרוחניות שלי ולהתחזק בדבריו של רבי  נחמן מברסלב.
 
וזה כואב.
 
גליתי שלמצוא את הנישה שלי בחיים זו משימה מאוד קשה, כי תמיד הגעתי לשאלה 'מה אני צריכה לעשות בחיים, גם אם זה בצורה מאוד מוגבלת?' ואלוקים הראה לי בדרך שלא משתמעת לשתי פנים שהוא רוצה שאעבור לירושלים, שאתחיל לתת שיעורי אמונה לדוברות אנגלית (כי אני דוברת אנגלית) עם ההשקפה של ברסלב.
 
האמת, הוא נתן לי את הרעיון הזה לפני שנה בערך אבל התעלמתי ממנו. "אלוקים, אני טיפוס מופנם, תניח לי בבקשה! אלוקים, אני רק רוצה שקט בחיים שלי… לבנות קהילה כזו זאת עבודה קשה… אלוקים, אני רק רוצה לקרוא ספרים ולקנות בגדים, ולחלום בהקיץ על המשיח…"
 
אבל אלוקים הראה לי שאני טועה, ובגדול. הסיבה שנגמרו לי כל האנרגיות היא רק בגלל שלא עשיתי את מה שהוא תכנן בשבילי. בגלל שלא עשיתי את העבודה שהייתה תפורה עלי כמו חליפה בהזמנה מיוחדת מהחייט.
 
אני כל כך מפחדת לצאת מהאזור הנוח ולעשות את מה שאלוקים רוצה, למרות שאני מאוד אומללה שם כבר כמה שנים. החולי היה הקש ששבר את גב הגמל. כי אם אני לא משתמשת באנרגיות שלי, בכוח ובכישרונות שקיבלתי ממנו ושהוא נתן לי מהסיבות שלו, אז אלוקים כאילו אמר לי, 'רבקה, מה הטעם שהם יישארו אצלך?'
 
בסופו של דבר הבנתי שכל העבודה החיצונית והעניינים החברתיים לא היו רעים, ושכל ההתבוננויות הפנימיות, ההתבודדות והתפילות לא היו רעים, אני פשוט הייתי צריכה לעשות את שני הדברים האלה ביחד כדי להיות אדם שמח, כדי להיות 'אני' באמת. וברגע ש'אני' באמת אני פועלת לפי התוכנית שאלוקים תכנן לי, אני פשוט יודעת שכל תחום בחיי, כולל המשכנתא, יסתדר ויבוא על מקומו.
 
אז שלום ולא להתראות לך האזור הנוח, בתקווה שלא ניפגש יותר.