כיף או שמחה?

אז מה עושה לנו את זה באמת,
שזה כיף או שזו שמחה? מה ההבדל
בין השניים? הרב דוד חרלפ על
הדבר שכולנו רוצים – להיות שמחים
ומאושרים, על אמת!
 
 
אחת הדרישות הבלתי מתפשרות מאיתנו בחג הסוכות היא – להיות בשמחה! כמו שכתוב "ושמחת בחגך". וכמה ברי מזל הם אותם אנשים שהשמחה הזו אכן 'מדביקה' אותם. כי אני, פעמים לא מעטות, לא מצליח להיסחף למערבולת השמחה הסוחפת והמקסימה הזו של החג.
 
להיות בשמחה, זה לא דבר קל. ותאמינו לי שחשבתי על זה, והמון. הנה חלק מהמחשבות והתובנות שלי על איך לפתח את התכונה המיוחדת הזו ולא רק בחג הסוכות, אלא כל השנה כולה.
 
שאלה: מה יותר מהנה, ללכת לקונצרט או לנגן בו? ומה יותר מספק, לראות או להשתתף?
 
מאמרים נוספים בנושא:
איזוהי  שמחה?
שנים חיפשתי אותה
זה חיוך!
 
אני חושב שרוב האנשים נהנים להיות שותפים ומעורבים בעשייה עצמה, ולא להישאר פאסיביים. אלא שכאן עולה שאלה נוספת, מהותית ונוקבת יותר: אם אנחנו אוהבים את המעורבות והעשייה, אז למה הרבה אנשים אוהבים להיות "צופים" מאשר "משחקים"? ובהתבסס על ההעדפה שלנו, עוד שאלה – איך הוליווד וערוצי הספורט מצליחים להדביק אותנו למסך ולגרום לנו להיות ה"צופים" הטובים?
 
ישנו דפוס חוזר לכל ההישגים הגדולים שפועל בעזרת שלושה צעדים. יש את החוויה הראשונית, ההתחלתית, של ההתרגשות מהמטרה או החלום. למשל, להתחתן, להוליד ילדים, או אפילו לראות סרט עוצמתי. חוויה עצומה זו יוצרת מציאות חדשה. ישנה התרוממות הרוח והתעלות באותו רגע, מעין הארה בראש, הרגשה לא מהעולם הזה. אדם יקווה שהרגע הזה ימשך לנצח, אבל בשורה תחתונה זה אף פעם לא קורה. ויש סיבה טובה למה הרגע הזה לא נמשך לנצח.
 
בשלב הראשוני הזה, עד כמה שהחוויה יכולה להיראות או להיות מלחיצה, ההרגשה הזו לא נמשכת לנצח מכיוון שהיא מקורקעת. במילים פשוטות, חווינו משהו אך עדיין לא הרווחנו אותו. כדי להמשיך את החיוניות והעוצמה של הרגע, להפוך את זה למשהו מציאותי, נדרשים מאמצים כנים והשקעה אמיתית מאיתנו כדי להוציא את ההתרגשות ולהפוך אותה למציאות יומיומית. התהליך הזה יכול להימשך שנים עם עבודה קשה והרבה מאוד אתגרים.
 
עם עבודה, התמדה והרבה מאוד תפילות, אפשר לזכות בחוויה הראשונית הזו, בכוונה שלה, אך הפעם עם הרווח שלה. זה שלנו. אפשר לטעום את טעם הדם היזע והדמעות… אבל יש פה קבור הקאטצ'! זה לוקח מהאדם את כל היכולות לשמר במוחו את תמונת המטרה, פלוס לימוד ודבקות בכל מה שלמד על הדרך להגיע ולהשיג אותה. מצד שני, מה יותר מתוק – לצפות במישהו שמנצח ומשיג את מדליית הזהב או להיות הזוכה במדליה הזו?
 
אז כמו שכולנו יודעים, אין ערבות לשום דבר בלי השקעה. למשל, לחיי נישואין מוצלחים, לחינוך ילדים טוב 'על פי הספרים', להצלחה בעסק או כל עניין ותחום בחיים – ברוחניות ובגשמיות. בלי העבודה הנדרשת, הכישלונות מובטחים! למה? פשוט מאוד, כי אין שום קיצורי דרך בחיים. נקודה.
 
השחקנים/נגנים שאנו צופים בהם מפתחים במשך שנים את המיומנויות והיכולות שלהם, אנחנו נהנים לצפות בשלמות הזו. הם אלה שעושים את העבודה הקשה ואנחנו סתם הצופים שמתבוננים בהם. כן, יש לנו יש את התענוג ואפילו את הרצון לנוח וליהנות מהמצוינות של האחרים – בספורט, מוסיקה וכדומה, אבל זה לא מרשם לשמחה. וזה בדוק.
 
ועם התמונה הזו, בואו נחזור לעיקרון אחד-שלוש. כמה צעדים צריך כדי שיהיה לנו כיף? להתרגש מהמסלול מחסיר הפעימה של רכבת ההרים, לצפות במשחק הכי טוב של השנה? תשובה: אחד! כמובן שלא גיליתי לכם את אמריקה, אבל כמה צעדים צריך כדי שנהיה בשמחה? ליהנות מחיים עם משמעות, חיי נישואין, קשרים בריאים עם הילדים שלנו, להיות מסופקים ממה שאנחנו עושים? תשובה: שלושה. הראשון, ההשראה הראשונית או ההתעלות מהדבר שאנו רוצים/חולמים. השני, מסע מייגע ומפרך להפוך את החלום למציאות. שלישי, ליהנות מהפירות של העבודה. וכולנו יודעים שעד כמה שכיף זה כיף, הוא לא מהווה תחליף בשום צורה או אופן לשמחה אמיתית ועמוקה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
זה סוד שחייבים לגלות
כנסו  לתמונה
איך נהיה שמחים?
 
ואם אינכם בטוחים אם אתם על מסלול "הכיף" או על מסלול "השמחה", המבחן הפשוט בעזרתו תוכלו לדעת הוא, לבדוק בפעולה פשוטה וקטנה אם הדבר גורם לכם כיף וזהו, או משהו עמוק ואמיתי – שמחה. וזה כמובן תלוי במאמצים שאתם צריכים להשקיע. ככל שמשקיעים יותר, כך שמח יותר, אמיתי יותר. בירה עם חברים? זה כיף, אבל אל תבנו על זה בתור שמחה. כיף הוא משהו שטחי וחיצוני ולטווח הקצר. שמחה, חודרת פנימה ונשארת הרבה זמן, אפילו לא לנצח.
 
האמת, הדברים האלה באמת פשוטים ומובנים לנו, אלא שנשאלת עוד שאלה – למה קשה לנו להשיג את זה? למה קשה לנו להפוך את זה למשהו מציאותי? למה קשה לנו להשיג את המטרות שאנחנו יודעים מראש שיגרמו לסיפוק אמיתי? יש הרבה סיבות לכך, אבל העיקרית היא בגלל שזה קשה. וגם בגלל החברה בת ימינו שמפציצה אותנו עם הרעיון ש"כיף" זה "שמחה". הסרט בו נראה הזוג חי באושר ובעושר הוא שקר אחד גדול, יפה רק על המסך. למה? כי כולם יודעים שזה שקר, אף אחד לא מתכחש לעובדה הזו. כך לגבי המשחק הכי טוב שראינו, הקנייה הכי טובה שעשינו וכן הלאה. זה יכול להיות כיף לאותו רגע, אבל לא שמחה אמיתית. לא משהו שמשאיר בנו רשמים עמוקים.
 
ואל תשכחו, עולם הפרסום רוצה שנישאר מכורים ל"כיף בצעד אחד", הוא גורם לחיים להיראות כביכול מרגשים, מהנים וקלים. אבל חיים אמיתיים, צמיחה אמיתית, אושר אמיתי – מצריכים עבודה, מאמצים והשקעה, דברים שעולם הפרסום והשקר לא יספר לכם לעולם, והוא יעשה הכל כדי שזה אפילו לא יגיע למחשבות שלכם.
 
בחג הסוכות אנחנו שמחים ונהנים מ"זמן שמחתנו". עבדנו קשה בחודש אלול, המשכנו עם העבודה הזו בראש  השנה ויום  כיפור, התפללנו, עשינו ועושים חשבון נפש, ואנחנו לא מפסיקים להתחייב לעצמנו שנשתנה (כן, גם אם זה עדיין לא קורה, אבל זה תמיד שם, זה רצון שאף פעם לא הולך לאיבוד). במבט רחב יותר, תהליך העבודה הקשה לקח הרבה מאוד שנים והשינוי התחיל כשחגגנו את החירות שלנו בפסח. ויותר מזה, המעגל הזה נמשך כבר אלפי שנים: עבדנו קשה מאוד בשנות הגלות, אבל כל העבודה הזו היא שגורמת לנו את התענוג העילאי של להיות מחוברים למקור החיים, בורא עולם, השם יתברך.
 
רשמו לעצמכם את "עיקרון אחד-שלוש", ובעזרת השם, המטרות יהיו ברורות, המסע יהיה קצת יותר קל, אבל בסוף החיים יהיו מלאים בשמחה אמיתית כל השנה!