איך נפלו חכמים?
אז איך נפלו חכמים? השאלה הזאת מאוד מעניינת והתשובה עליה עוד יותר. הרב שלום ארוש עם הסבר מאלף על מלכודת השלמות והחכמה שהפילה לא מעט אנשים.
איך נפלו חכמים?
שאלה מעניינת, והתשובה עליה עוד יותר.
ובכן, אותם חכמים גדולים חשבו שהם יודעים ומסוגלים להבין את החכמה האלוקית, את הסיבות האלוקיות של כל מצב. התוצאה, כמובן, הרבה יותר עגומה מכפי שזה נראה, כי ברגע שהפעולות האלוקיות נראו חסרות היגיון או לא תאמו לשלמות ולחכמתם הנשגבה, הם נפלו והפכו לאפיקורסים גדולים…
זה בדיוק מה שקרה לאלישע בן אבויה, המכונה "אחר", כפי שמספרת הגמרא: רבי חוצפית המתורגמן, שהיה אחד מעשרה הרוגי מלכות, נהרג על ידי הרומאים בציווי הקיסר בצורה איומה. אלישע בן אבויה ראה את לשונו זרוקה בפח האשפה, מראה מביש ומזעזע לכל הדעות. 'האם זה שכרו של גדול הדור השקול כרבי יונתן בן עוזיאל, עובד השם גדול?' שאל את עצמו. בפעם אחרת הוא ראה אב ובן מטפסים על עץ כדי לקיים מצוות שילוח הקן, ופתאום הבן נפל ומת. 'האם זהו שכרה של מצווה המבטיחה אריכות ימים?' הוא שוב שאל. הסתירה בין היכולת שלו להבין את עניין הסיבה והתוצאה ובין הרצון והשכל האלוקי, החלישו את האמונה שלו עד שהפך לאפיקורס ידוע. אותו דבר קרה לקורח, אבשלום ואחאב. כולם הקדימו את השכל לפני האמונה, וברגע שלא הצליחו להבין חשבונות שמים או את חכמת האלוקים, לא רק שהם איבדו את האמונה אלא נפלו ממדרגתם הרוחנית ומתו בצורה טראגית מאוד.
מאמרים נוספים בנושא:
אז זה העניין, אם אדם שם את השכל – כולל את השכל של התורה – לפני האמונה, הוא יעשה טעויות חמורות מאוד. זו הייתה הטעות הגדולה של המרגלים שהוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל וגרמו לטרגדיה שנמשכת עד עצם היום הזה. הם השתמשו ב"היגיון התורני" שלהם, בפרשנות שהם נתנו למצב כדי להישאר במדבר, לאכול את המן ולהמשיך ללמוד תורה, ולא להיכנס לארץ ישראל ולהתיישב בה.
למה הם עשו את זה? למה הם לא שאלו את משה רבינו מה הקב"ה רוצה? הם לא ראו שכל מה שמשה עשה – מאז יציאת מצרים ועד למעמד הר סיני הרם והנישא, היה אך ורק תוצאה של אמונה מובהקת בבורא? גם קורח התלונן – למה משה רבינו לא מנהיג את העם בצורה דמוקרטית? למה ההיררכיה הזו של כוהנים, לוויים וישראל?
השאלות הללו נובעות רק ממקום אחד – הגאווה, כאשר אדם מצפה שהעולם כולו יתפקד לפי ההיגיון שלו. זו הסיבה מדוע אנשים עושים טעויות גורליות כשהם מפרשים את המצב כפי שהם רוצים, כפי ההיגיון שלהם, ולא לפי האמונה או רצון השם. למשל, כפי שמספרת התורה, צלפחד חטב עצים בשבת כדי להראות את החומרה שיש בחילול השבת. אבל מי ביקש ממנו לעשות דבר כזה?! הייתה זו השבת השנייה אחרי שעם ישראל יצאו ממצרים, וכידוע, אם עם ישראל שומרים שתי שבתות רצופות מיד בא משיח והגאולה, ועם ישראל יכלו להיגאל כבר אז גאולת נצח אחרי אותה שבת… אבל צלפחד, בהיגיון שלו, הרס את זה, את הגאולה השלמה של עם ישראל והביא לנפילה גדולה לא רק שלו, אלא של אומה שלמה. זו התוצאה הטראגית של הקדמת השכל וההיגיון על פני האמונה!
זו סיבה מספיק טובה לנקוט במשנה זהירות – כי אם חכמים גדולים ואפילו צדיקים עשו טעויות מהסוג הזה, על אחת כמה וכמה אנחנו צריכים להישמר מזה. אדם שהשכל וההיגיון שלו מנותקים מהאמונה לא יכול לצפות ל'הפי אנד'…
מכאן אפשר להבין מדוע אמר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה, "אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר… ואל תרשע הרבה ואל תהי סכל, למה תמות בלא עיתך" (קהלת ז, טז). שלמה המלך אומר לכל אחד מאיתנו, אל תהיה חכם ותחשוב שאתה יכול להבין את הקב"ה, חשבונות שמים או את דרכי פעולתו, מכיוון שזה מוביל למקום נמוך מאוד, למקום של רשע ופריקת עול, כמו "אחר" שהפך לכופר כאשר לא מצא התאמה בין השכל האלוקי לבין זה שלו. שביל הזהב, שביל האמצע, הוא התפילה והאמונה. אין משהו אחר.
מי שחושב שהוא יכול להבין את השכל האלוקי, את הפעולות של בורא עולם, בשכלו שלו, רודף אחרי שביל הגאווה. גישה כזו מובילה לכמה אפשרויות: לחיות חיים של פריקת עול ולעשות מה שאני רוצה בכל זמן שאני רוצה. אדם שבוחר בדרך זו משליך את המוסר והאמת כדי לספק את היצרים שלו. זה, אגב, מה שקורה להרבה מאוד אנשים היום, שזווית הראיה שלהם על החיים נשלטת על ידי היצרים והחשקים שלהם שמעצבים את הדעות שלהם.
ויש אלה שנמצאים בדרגת חכמה גבוהה יותר, שהרצון והתאווה לידע הוא הדבר הגדול ביותר בחייהם. ולמרות זאת, היצרים שלהם עדיין נמוכים, אלה של הנפש הבהמית שלהם. זה, כמובן, הפיתוי של הנחש, היצר הרע: לתעתע באדם ללכת אחרי השכל שלו ולא אחרי השכל האלוקי, עד שאפילו דרגת השכל הגבוהה הזו יורדת פלאים והאדם נשאר עם חיי הוללות ופריקת עול.
אולי גם זה יעניין אתכם:
את התופעה הזו מסבירה הגמרא (מסכת סנהדרין סג, ב): מעשה עגל הזהב היה לאפשר לאנשים לפרוק עול בגלוי. האנשים בוודאי ידעו שעבודה זרה אסורה בתכלית האיסור, אבל הם היו צריכים לסתור את התורה שלא מאפשרת לרדוף אחרי יצרי הגוף. מכאן מובן, שהיצרים והתאוות מתגברים הן על השכל והן על האמת. וכך אומר הנביא: "לא יתנו את מעלליהם לשוב אל אלוקיהם, כי רוח זנונים בקרבם ואת ה' לא ידעו" (הושע ה, ד). אנשים מסרבים להשליך את דרכיהם הרעות רק בגלל פריקת העול בה הם חיים. נטיות כפרניות קשורות בתאוות הגוף. אנשים מחפשים סיבות לומר שהתורה, חלילה, אינה נכונה או אקטואלית היום, רק בגלל שהיא לא מאפשרת להם לעשות מה שהם רוצים לעשות. הם נכשלים ולא מבינים שהמשימה העיקרית שלהם עלי אדמות היא לתקן את מידות הנפש והתאוות שלהם, ולעקור את הרע מתוכם.
הימים האלה, וככל שאנו מתקרבים לשיא שלהם – יום תשעה באב, הם זמן עצום וחזק מאוד להתבונן לאן לקחו אותנו השכל וההיגיון שלנו. שני בתי המקדש נחרבו, ואם לא זכינו שבית המקדש ייבנה בדורנו, סימן הוא שלא תיקנו את הבעיה העיקרית והשורשית שהובילה לחורבן.
ועם דבריו של הרמח"ל, הנה שני דברים לחיזוק הנשמה: הראשון – יש להקדים את האמונה לשכל וההיגיון, והשני – ולדעת את האמת. מי שזכה ששני הפרמטרים הללו מתוקנים אצלו, זוכה לקרב את בניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור