שתיקת האלף

מועדוני לילה, סלבס, כוכבי ספורט ודוגמניות – פעם היו לי חיים כמו של כוכב רוק. הייתה לי עבודה מגניבה באחד הפאבים המפורסמים בסקוטסדייל (מטרופולין של פינקס, אריזונה) עיר הנחשבת לאטרקציה תיירותית שמושכת אליה מפורסמים לא מעטים. כסף, מכונית ועוד הרבה דברים שכיף לעשות היו חלק מהחיים שלי כסטודנט צעיר בקולג'.

יום אחד, בעקבות לחץ חברתי, עשיתי משהו שאני ממש מצטער עליו. הרגשת ה"שמחה" שליוותה אותי באותה תקופה נעלמה לה באוויר כמו לא הייתה קיימת מעולם. בושה ומבוכה תפסו את מקומה, אבל גם מצד שני קרבו אותי יותר לתובנה שאני רחוק מכל דבר בעל משמעות וערך בחיים. ידעתי שאני לא בקשר טוב עם בורא עולם, בלשון המעטה. אבל גם לא ידעתי שאותה טעות איומה שעשיתי הייתה המפתח לשער של נשמתי, לשער שיוביל אותי לגלות את עצמי.

האשמה שליוותה אותי לכל מקום בו הייתי, הייתה כמו שרשרת ברזל ששוקלת 50 קילו סביב הצוואר שלי בעודי רץ (או מנסה לרוץ) במרתון המטורף הזה. המחשבות הלקו בי ללא הרף, החיים היו למטה והיה הרבה מאוד עצב בסביבה. אבל דווקא דרך החושך מצאתי את עצמי, גיליתי מי אני. עזבתי את העבודה של חיי הלילה הזוהרים והנוצצים והפסקתי לצאת. לא יצאתי, אבל גלשתי הרבה מאוד באינטרנט ובפייסבוק (וגם את זה הפסקתי עם הזמן, תודה לא-ל).

ההורים מתגרשים…

תשמעו, זאת מכה לא קטנה גם כשאתה בחור בקולג'. הרבה כאב, דמעות ועוד דמעות. 'ריבונו של עולם, מה המטרה שלנו בחיים האלה? איך אני יכול להיות אדם טוב יותר?…' היו המחשבות שהציפו לי את הראש. אבל בפעם הראשונה הגיעה לשכונה גם מחשבה חדשה: אני צריך את אלוקים! בשלב הזה זה נשמע לי כמו 'לכל הרוחות, מי אנחנו, העם היהודי? ולמה אנחנו צריכים לעשות את כל הדברים המוזרים האלה, כמו שמירת שבת, להתפלל כל הזמן, מה זה ישראל בכלל? ורגע, מה עם הקעקוע שלי?!?…'

מאמרים נוספים בנושא:

חלון יפה

ריפרש

לקפוץ לאש

ליהנות משני עולמות

בלי לדעת

להזיז סלעים

פקק תנועה

הכתובת היחידה

במקום הכי נמוך

את התשובות קיבלתי מהרב שליווה אותנו בקמפוס, אדם נחמד ומעניין מאוד שעזר לי בתקופה הקשה שעברתי באותם ימים. וכן, אני יודע את זה היטב, אם לא אותה חשיכה שעטפה אות חיי פתאום, עוד הייתי מסתובב במסיבות של מפורסמים וכל המי ומי, ובעיקר, בחיים הריקניים שהיו לי, עמוס וגדוש ב'חברים' שאוהבים אותי (עם האגודל) בפייסבוק. רק בזכות אותה נפילה הקשבתי לאותה קריאה פנימית. אבל למה להקדים את המאוחר, זה משהו שהבנתי אחרי הרבה זמן. כי אתם מבינים איך זה עובד, נכון? ברגעים החשוכים לא היו לי כלים שלימדו אותי שהכל לטובה והכל מהשם ולכל דבר יש מסר ומטרה. באותם רגעים הייתי פשוט בחושך מנסה להוסיף קצת אור לחיים שכל כך התביישתי בהם.

שנה עברה ומצאתי את עצמי על טיסה לישראל לתקופת זמן לא מוגבלת. בדקתי כמה ישיבות, רציתי לנקות את עצמי לחלוטין מבלי להבין אפילו מה זה אומר באמת.

באחת השבתות נכנסתי לבית כנסת בשעת צהריים. בית הכנסת היה ריק ממתפללים. ישבתי על כיסא שלידו היה מונח ספרון כיס קטן. אומץ – אין שום ייאוש בעולם כלל היה שמו. פתחתי את הספר והתחלתי לדפדף בו. באחד הדפים תפס אותי מסר אדיר ששינה את חיי, כמה שורות נפלאות המתארות איך רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע"א מסביר, שהמילה "חטא" מורכבת משלוש אותיות, אולם האות השלישית – א', לא נשמעת. היא שקטה. הבעל שם טוב מלמד אותנו שהאות הזו מייצגת שני דברים – א – אחדות, א – אינסוף. וזה אומר, שהמעשים הלא טובים שלנו הם טובים אך מעורבבים ברע, אך ברגע שאנו מתחרטים עליהם, וממשיכים לעבוד על מידות הנפש שלנו, אנחנו מבטלים את הרע רטרואקטיבית ורק הטוב נשאר. ממש כמו שחז"ל מלמדים אותנו, שכאשר אדם עושה תשובה כל העוונות שלו הופכים לזכויות…

באותה תקופה (קצת לפני שהגעתי לישראל) הכרתי את משנתו של רבי נחמן מברסלב, וכמובן את הדבר בהא הידיעה עליו הוא שם את הדגש – התפילה, בעיקר התפילה האישית (ההתבודדות, כפי שהוא מכנה אותה). המפגש הזה הוביל גם למפגש מרתק לא פחות עם הספרים והדיסקים של הרב שלום ארוש, ובעיקר עם הספרים בגן האמונה, בשדי יער, שעריו בתודה. ההתבודדות אכן הובילה אותי לכיוון אחר וטוב, לקשר נפלא עם בורא עולם. החשיכה עדיין הייתה שם בתוך נשמתי כשקיבלתי הארה מקסימה באחת ההתבודדויות שלי: דוד, תהיה מי שאתה – עכשיו! היום! שמח, מחובר לבורא עולם, לומד תורה, נשוי, אבא לילדה מקסימה ואתה גר בארץ ישראל! וזכור היטב, בלי אותה טעות שהחשיכה לך את החיים באותם ימים לא היית מגיע לאן שהגעת היום. תקליט את המסר הזה ותשמיע אותו לעצמך 24/7 בלי הפסקה!'

וזהו!

גם אתם מרגישים ששמיכת החשיכה עוטפת אתכם? צריכים שהשמש תזרח דחוף בחיים שלכם? אל תדאגו. כולנו עושים טעויות, כמו ששמעתי פעם מהרב אליעזר רפאל ברוידא על דברי שלמה המלך ע"ה, "אדם לא יכול להיקרא צדיק אלא אם כן הוא נופל, כמו שאומר החכם באדם, "שבע יפול צדיק וקם"…"

נפלתם? בסדר. מרגישים אשמה? גם כן בסדר. אבל לכמה זמן? מה הלאה? זה הרגע שאתם צריכים לשבור ימינה עם ההגה ולעלות על המסלול שמוביל אתכם פנימה, אל אוצר הנקודות הטובות שיש בכם, לשמוח ולהמשיך הלאה. למקום אחר, למקום של שינוי. ולא, אל תסתכלו לאחור, אלא רק קדימה. פנקו את עצמכם עם דברי מוסר וחיזוק (אני עשיתי את זה עם ספרי הרב שלום ארוש).

ואז?

אז תראו איזה חיוך ענק יכבוש את הפנים שלכם ובאמת תאמינו שהכל, כולל הכל, רק לטובה. מובטח לכם.