לעשות מהלימון לימונדה
יכולתי להסתכל על הסבל שלי כעונש משמים, כמו לימון מר בפה, אבל במחשבה שנייה הייתה זו הזדמנות אדירה לעשות מהלימון המר הזה לימונדה טעימה!
מי מנוחות זה רגע של נעימות, שלווה, אחדות פנימית… עד שהטלפון מצלצל.
"היי, דב. שמעת? ג'ק חזר מנסיעת המכירות שלו באירופה. הוא סגר עם ארבעה לקוחות חדשים! חודש עבר מאז שהוא נסע… ןאת שלושת הימים שלו, כמו שאתה בטח יודע, הוא יעביר בלדבר על סיבוב הניצחון שלו…"
ג'ק הוא שחקן משחק סכום אפס. הדרך היחידה בשבילו לנצח היא רק על חשבון ההפסד של אחרים. והוא כל כך טוב במה שהוא עושה, עד שכל מי שהוא מחליט שיהיה ה"מישהו האחר" הזה יצטרך לשאת ולסבול את ההתנהגות הזאת.
אחרי שעה, הטלפון שוב מצלצל.
"היי דב, זה ג'ק. שמעתי על כל הדברים החדשים שעבדת עליהם כשהייתי באירופה וזה ממש נפלא שיש לך כזאת יוזמה, אבל תצטרך לחכות עם זה. יש לי ים של עבודה בשבילך. אתה תעבד ותעשה אפדייטים לכל דו"חות המכירות שלי. תתכונן!"
העבודה הזו נעשית בדרך כלל על ידי המזכירה שלו.
רתחתי. הוא שוב עשה לי את זה.
על כוס תה חם התחלתי לחשוב על כל הדברים שרציתי לעשות לו. וככל שחשבתי על זה יותר, ככה רתחתי וזעמתי עליו יותר. וככה, גם, המחשבות התעוותו והפכו אלימות יותר…
ואז זה קרה. אחרי עשרים דקות שהדברים המייסרים שרציתי לעשות לו רק החריפו, הבנתי שאני עובר על לא מעט עבירות ואפילו קשות:
עבודה זרה – עוון הכעס שווה ערך לעבודה זרה.
נקמה – "לא תיקום ולא תיטור", אין שום היתר להתנקם באף אדם.
התעלמות מהמצווה העיקרית – כל מה שקורה בעולם הזה – הכל מאת השם, לא מג'ק.
שנאת חינם – ג'ק לא יגרום לשום עיכוב במשכורת שלי. אני אפילו לא אסתבך בגלל שאעשה את מה שהוא ביקש. הרגשות שלי ללא ספק יצאו מכלל פרופורציה ושליטה לאור הבקשה שלו.
מאמרים נוספים בנושא:
'אשם!' פסקתי במשפט שעשיתי לעצמי. אלה חטאים שבין אדם למקום, כי רק הקב"ה ואני ידענו על זה, זה לא משהו שדיברתי עם מישהו עליו וגם לא ביצעתי שום כלום ממה שעלה בדעתי לעשות לו. וכדי לכפר, גזרתי על עצמי את הדין המתבקש: אמרתי לבורא עולם שבשבוע הקרוב אעשה כל מה שג'ק יבקש מבלי להתלונן. והשם, ברחמיו המרובים, קיבל את הדין. ואז, חמישה ניסים מקסימים התרחשו:
העונש הפך לגורם משחרר לחץ טוב – במשך שבועות סחבתי את הרגע הזה. לא ידעתי בדיוק מה ג'ק יעשה, אבל ידעתי שהוא יעשה משהו. התסריט הגרוע של העניין היה הפסד של שבוע עבודה בו אהיה העוזר האישי שלו. כל כך דאגתי מזה, עד שבקושי הצלחתי להתמיד בדיאטה שלי, להתעורר בזמן, וזה השפיע על הבריאות שלי. אבל ברגע שהענשתי את עצמי, על ידי שראיתי את עצמי במקרה הגרוע מכל – כבר לא היה לי ממה לדאוג יותר.
העונש הפך לגורם משחרר לחץ נפלא – מה שבאמת הלחיץ אותי היה חצי מההשפלות שאספוג מג'ק, וגם ממה שג'ק יוציא ממני. מה שהפך את זה לגרוע יותר, הייתה המחשבה שהוא יכריח אותי לעשות משהו לא יצירתי בעליל במשך שבוע. להגיע למשרד יהיה משהו חסר ערך כי לא אעשה כלום. זה היה משקל הכובד של הלחץ, ליבת הלחץ והזעם. ברגע שאפקט העונש עשה את שלו, זכיתי באותו שבוע לעשות תשובה נפלאה. ככל שהסיטואציה הייתה מעליבה, כך החרטה הייתה עוד יותר טובה. כל רגע שהקלדתי את נוסחאות הדו"חות של ג'ק, עוד ניצוץ של חרטה נרשם בשמים. העבודה הפכה לעבודה שמימית ושום רגע לא התבזבז.
הבוס תפס פיקוד – כל פעם שאני מתמקד במשהו שאני עושה, אני נופל למלכודת האיומה של אני שולט על העניינים. אם אני משקיע יותר מדי מאמצים כדי להשיג את המטרה, אני מרגיש כמו המאסטר, השליט היחיד ושוכח, בעצם, מי נתן לי את המטרה הזו, מי שם את המניעות בדרכי ומי קובע את ההצלחה. בעשיית משהו ש"מחזיר אותי למקומי", אבל מעורר חרטה כלפי מי שבאמת מחליט איך וכמה יתפרנס כל אדם, בורא עולם יושב על כיסא כבודו בחזרה. כל מה שקורה סביבי, מתגלה כזכות לעליית מדרגה רוחנית שאלוקים יצר כדי להציג את העבודה שלו.
האנשים הנכונים משתגעים – ג'ק יכול להעביר את ההוראות שלו אלי בצורה הכי תמימה שהוא רוצה. האמת היא, שיש לו אינסטינקט הישרדות גדול והוא ניצל אותו על הצד הטוב ביותר. ברגע שהוא נכנס למשרד שלי והחל לנחם אותי על מה שאני עושה בשבילו, אותו אינסטינקט שימש אותו כדי לרחרח בשטח ולגרום לי לכעוס ולהתנגד. אבל החיוך שהעליתי על פניי כשאמרתי לו שאני 'שוחה' עם הדו"חות קדימה ומאחל לו הצלחה במכירות, האינסטינקט הזה התהפך לגמרי. "למה הוא עושה את זה יותר מדי טוב?" עכשיו תורו להתהפך על משכבו בלילות.. הוא נועל את עצמו במצב שהוא כבר לא יכול לשלוט או לנבא כל מיני נבואות.
רגע ההזדמנות מגיע – המילה תצא מפיות הסובבים: 'ג'ק הנחית על דב עם מתקפת "הניירת המשעממת"…' אנשים במחלקה ידברו. הם יצחקו על מה שג'ק עשה. ואז מישהו יזכיר איך לקחתי את כל העניין הזה בקלילות ובשמחה. מישהו בטח יאמר, "הוא בטח השתגע! הוא כל הזמן חייך לג'ק!". רובם יעבירו את זה כאילו כלום לא קרה. מישהו, בטח עם אותו ותק כמו של ג'ק ואותם אינסטינקטים, יעשה את אותו דבר למישהו אחר, משהו שלא כתוב בספר החוקים של החברה. הוא או היא לא יעשו מזה עניין גדול, אבל יסחבו את המטען הזה בבטן שלהם. הם יאמרו לי 'היי, דב", דבר שלא עשו קודם לכן ויוסיפו אותי לרשימת האימיילים שלהם, שבדרך כלל הייתה סגורה לעוד חמישה אנשים. הם "יגששו" כשיאמרו, בדרך זו או אחרת, "עשית משהו ממש לא צפוי. מה עוד מעכב אותך?"… כן, הקב"ה בירך אותי עם חלון הזדמנויות רגעי כדי לענות לשאלה שלהם ולהפוך אותם לבעלי בריתי.
בכל שלב ומצב אנחנו יכולים לראות איך קיום המצוות של בורא עולם הוא המפתח להצלחה ושמחה בחיים. יכולתי להסתכל על הסבל שלי כעונש משמים, כמו לימון מר בפה, וזה מה שעשיתי בהתחלה, אבל במחשבה שנייה הייתה זו הזדמנות שמימית אדירה לצמיחה, לעשות מהלימון הזה לימונדה טעימה!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור