גם לכם, כמו שאתם

בעוד כמה ימים זה יקרה! אין יוצאים מן הכלל, כולם מוזמנים לקבל את המתנה היקרה. לכולם ניתנת ההזדמנות להיות שותפים בה. כן, גם לכם בדיוק כמו שאתם!

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 05.06.16

בעוד כמה ימים זה יקרה. האיחוד הגדול של עם ישראל, הכלה, עם בורא עולם, החתן.

 

זה קורה כל יום, אבל ביום המיוחד, ביום חופתו, זה באופן רשמי – היום בו הוא נתן לכלה את הכתובה, התורה הקדושה, במעמד הכי נשגב שהתרחש אי פעם בתולדות האנושות – מעמד הר סיני, יום קבלת התורה, שחל בחג השבועות.

 

ולא, זה לא עוד יום בלוח השנה, לא עוד ציון לאירוע היסטורי שקרה אי שם בעבר הרחוק, שפעם לפני הרבה שנים הקב"ה בחר בנו ונתן לנו את התורה במדבר. ממש לא. בכל פעם, בכל שנה, בכל חג השבועות מתעוררת ומתחדשת בדיוק אותה הארה שהאירה באותו זמן, אותו יום שקיבלנו את התורה בפעם הראשונה. וביום הזה, מאותו יום ועד עצם היום וזה ועד סוף כל הדורות – בחג השבועות הקב"ה נותן – בלשון הווה, את התורה מחדש לכל עם ישראל, היום שבו מתחדשת ההארה של מעמד הר סיני ומתן תורה, ולא רק לכלל עם ישראל אלא גם בפרטיות – לכל אחד ואחת.

 

"בכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים" אומרים חז"ל. כלומר, שכל אחד צריך להמשיך על עצמו את קבלת התורה מדי יום, וכל שכן בחג השבועות היום שבו אפשר לזכות בקבלתה מחדש. כלומר, לקבל חשק חדש ללימוד ולידיעת התורה, לזכירתה ולזכות שהיא תאיר לנו את אורה המיוחד. והעיקר, שנזכה לקבל את חלקנו המיוחד – כל אחד והחלק שלו בתורה – להאיר וללמד את החלק הזה לכל עם ישראל כפי שאומר רבי נתן מברסלב: "כי בכל שנה ושנה צריך כל אחד מישראל להמשיך על עצמו קדושת קבלת התורה בשבועות".

 

התורה (פרשת במדבר) מלמדת אותנו שההכנה לכך היא מניין בני ישראל. וכאן נשאלת השאלה – למה? רש"י אומר, שהמניין מבטא אהבה מיוחדת של הקב"ה לעם ישראל וזו לשונו: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאם, וכשנפלו בעגל מנאם לידע מניין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהם מנאם. באחד בניסן הוקם המשכן, ובאחד באייר מנאם". על פי דברים אלה אומר רבי משה פיינשטיין זצ"ל, שההכנה הגדולה ביותר למתן תורה היא הידיעה שהקב"ה אוהב כל אחד ואחד מבני ישראל ורוצה לתת את התורה לכל אחד ואחד מעם ישראל. מדוע? כי יתכן שהיצר הרע יכניס באדם ענווה פסולה ויגרום לו לחשוב בליבו: 'הרי אני רואה את המציאות שלי ואת החושך בו אני נמצא – מי אני ומה חיי שהקב"ה ייתן לי את תורתו הקדושה? מה כל העניין של מתן תורה שייך אלי בכלל?' ולכן אדם ניגש לעניין של חג השבועות בלי שום התרגשות מיוחדת, אלא כמצוות אנשים מלומדה. הוא רק רוצה לשמור את החג, "להעביר אותו" כמו שאומרים, לאכול עוגת גבינה ולהמשיך הלאה. הוא לא תולה תקוות מיוחדות, הוא לא מגיע לחג בגעגועים גדולים ועצומים שהוא באמת יזכה לקבל את התורה הקדושה והמתוקה, אין לו את התלהבות הלב לצפות ולייחל למתן תורה כראוי. הכל רחוק ממנו. למה? בגלל אותה ענווה פסולה הגורמת לו לחשוב שמתן תורה וההשגות הנוראות של שעת מתן תורה – הם לא דברים הנוגעים לאדם כמותו ואז הוא מתייאש לגמרי. זו הסיבה שצריך לקרוא את מניין בני ישראל, מכיוון שהמניין מראה את החיבה המיוחדת של בורא עולם לעם ישראל ולכל יהודי ויהודי, שכולם שווים בפניו – מהגדול שבגדולים ועד לקטן שבקטנים, כי במניין כולם שווים לגמרי ואין לאף אחד עדיפות על השני. כשמונים את עם ישראל אין הבדל בין משה רבינו וראשי הסנהדראות לבין פשוטי העם. גם ליהודי הגרוע ביותר והרחוק ביותר יש חלק בתורה הקדושה.

 

מאמרים נוספים בנושא:

הנשיקה של אלוקים

איך אתם ישנים?

אהבה תמורת אהבה

חכמת סיני

השילוב המצנח – רפואה מסוג אחר!

זה היום שלנו

בשביל מה מקבלים את התורה

קבלו אותה באהבה

הברית מהר סיני

 

כן, גם לכם כמו שאתם, לכולנו, הקב"ה ורצה לתת את התורה, לתת לנו מתנות גדולות מאוד בחג הנפלא הזה. גם לכם בדיוק כמו שאתם – יש חלק בתורה שאין לאף אחד, "כי יש בכל אחד מישראל, דבר יקר שהוא בחינת נקודה, מה שאין בחבֵרוֹ" (רבי נחמן מברסלב, לק"מ לד). לכל אחד מעם ישראל יש דברים נפלאים שהו איכול להאיר לעם כולו. כן, גם אם הוא יהודי פשוט וגם אם רחוק – יש בו נקודה בה הוא מיוחד והוא יכול להיות ממש "חד בדרא" – אחד בדור שאין כמותו!

 

ובדברי החת"ם סופר (דרשות לחג השבועות) מובאים דברים נפלאים ומעוררים בנושא זה: "שלא יצויר שתהיה כתר התורה ניטל ממשפחה אחת מישראל מעתה ועד עולם ח"ו, ועל כן שמחת כל ישראל שווים בחג השבועות… ומשום כן ניתנה התורה במעמד הנבחר והנפלא הזה בתחילת צאתנו מעבודת מצרים ולא היינו כדאיים לזה, להורות כי אין מעצור ולא יתייאש אדם מחלקו בתורה אפילו אם יהיה בשפל המדרגה מכל מקום כמוהו כמו הגדול שבגדוליםואם לא תאמין שיהיה כן בכוחך כפי מיעוט ערכך בעיני עצמך 'וזכרת כי עבד היית במצרים' והיא מדרגה יותר פחותה מאשר אתה בה עכשיו, ואפילו הכי 'ושמרת ועשית את החוקים האלה' כי אז בעבדותך ושפלותך קיבלת התורה ונתקרבת לפני הר סיני על כן גם עתה לא תמנעך לשמוח בה'".

 

כל אחד מאיתנו קיבל הזמנה אישית ומיוחדת ממלך מלכי המלכים בחג השבועות הקרוב לקבל את התורה מחדש! לקבל חשק חדש, אהבת תורה חדשה, את החלק המיוחד לנו, חלק שאין לאף אחד בעולם! ובמה זה תלוי? ברצון שלנו, בהשתוקקות, בציפייה, שהרי קבלת התורה תלויה בספירת העומר, שהיא בחינת הכנה וכיסופים וגעגועים. ואם עד עכשיו הספירה לא הייתה מי יודע מה, לא התעוררנו מספיק ורצינו, אף פעם לא מאוחר! הנה לנו ימים נפלאים לפני שהחג פורש כנפיו ולהתחזק ברצונות, תפילות וגעגועים. למהר להתחזק, להתחדש ולתפוס את הרכבת בזמן. רק לא להתייאש. רק לא לחשוב שזה לא נאמר עלי ועליך. רק לדעת שכמו שאנחנו יש לקב"ה בחג הזה אוצרות עצומים לתת לנו.

 

זה הזמן והמקום לבער את הענווה הפסולה שעוצרת אותנו מלהאמין בעצמנו, בכוח שלנו, בכוח של בורא עולם, ברצון שלו לתת לנו, ולדעת נאמנה שהקב"ה בוחר בנו לתת לנו את התורה ממקום של שמחה והתפארות בנו כמו שאנחנו, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב (שם יז): "כי יש בכל אחד ואחד מישראל התפארות בפרטיות, שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות, ואפילו בפָּחוּת שבישראל, אפילו פושעי ישראל, כל זמן ששֵׁם ישראל נקרא עליו, כי נקרא 'פושעי ישראל', יש בו התפארות פרטי, שהשם יתברך מתפאר עמו בפרטיות. וכן בפרטי פרטיות, כי יש בכל איבר ואיבר ובכל תנועה ותנועה של ישראל התפארות אחר".

 

ולמרות שהתנאי לקבלת התורה הוא ענווה, שהרי התורה משולה למים המרמזים לענווה, ומשום שהמים יורדים מהמקום הגבוה למקום הנמוך – אין הכוונה לענווה שאדם יחשוב שהוא לא שווה כלום ושהוא לא ראוי לקבל את התורה חלילה. זאת ענווה פסולה! אלא, שתהיה לנו ענווה בדרך של לימוד התורה – ענווה כלפי גדולים מאיתנו, כלפי מי שמלמד אותנו את דרך התורה, כלפי הדרך המסורה שהלכו בה אבותינו ורבותינו ולא יחדש דברים עקומים מדעתו. ענווה כלפי חבריו, שיקשיב לדבריהם ויקבל את האמת ואת הנקודות המיוחדות שיש בהם. ענווה כלפי כל יהודי ויהודי, שיהיה בחינת "איזהו חכם הלומד מכל אדם" – זו הענווה האמתית שהיא יסוד כל המידות הטובות ויסוד האחדות בעם ישראל, כמובא באיגרת הרמב"ן – "וכאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מידת הענווה שהיא מידה טובה מכל המידות טובות".

 

אולם, כלפי קבלת התורה ולימוד התורה, אדם צריך דווקא בחינה של גאווה טובה הנקראת "ויגבה לבו בדרכי ה'" (ראו הרחבה בליקוטי מוהר"ן חלק ב, קכה). כלומר, שאדם יודע שהקב"ה בחר בו ומתפאר בו ונותן לו חלק מיוחד בתורה. וזו לא גאווה, אלא זו מציאות שהשם בחר בעם ישראל ושלכל אחד מישראל יש חלק בתורה. ובדבר הזה צריך להשתמש במידת הגאווה ולדעת ש'גם לי הקב"ה נתן את התורה והוא רוצה שגם אני אזכה לקבל אותה, כי יש לי חלק בתורה ובורא עולם רוצה לתת לי את החלק שלי וכו'…' הגאווה משולה לאש וכך גם התורה. האדם צריך ללמוד בהתלהבות גדולה כאש, דבר שלא סותר כלל את דרכי הענווה כפי שביארנו, מכיוון שהתורה משולה לאש ומים שהם גאווה וענווה, וכדי לזכות לתורה צריכים לדעת איך להשתמש נכון במידת הענווה ובמידת הגאווה.

 

עם ישראל היקרים, הרימו ראש! התורה הקדושה מכינה אותנו לקבלת התורה ואומר, "שאו את ראש בני ישראל". אל תיתנו למחשבות של 'אני לא שווה' לעצור אתכם, אלא דעו נאמנה שהקב"ה בחר בכם להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש, הוא נותן לנו חמדה גנוזה ויקרה. יש לכל אחד מאיתנו חלק בתורה ובורא עולם רוצה שנתעורר לרצות אותו, שנתגעגע לחג הקדוש, ליום מתן תורה, שנכין את עצמנו כראוי ומן השמים ירחמו עלינו ונזכה לקבלה מחדש, את העצות והדרכים לקבל ולקיים ולחיות את התורה באמת, את החלק שלנו בתורה, כל אחד לפי שורש נשמתו, ונזכה להיטיב עם אחרים כל אחד עם החלק שהוא קיבל, הנקודה המיוחדת השייכת רק לו! אמן כן יהי רצון!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

שלום כאן שוב רפי, היועץ הזוגי. לפי הכותרת, הבנתם נכון. אתם יודעים, כבר אין עבודה בתחום הטיפול הזוגי...

Featured Products