ספגטי על הקיר
"אז אתה אומר שזה בסדר שאדם לומד מהר ובשטחיות, כי אתה יודע, זה כמו ספגטי שזורקים על הקיר, חלק ממנו יידבק בקיר וחלק לא"... פיני וולמן עם תובנות בנוסח איטלקי.
בוקר אחד, אחרי שחזרתי ממשמרת לילה, הגעתי לבית הכנסת לתפילת שחרית. הציבור כבר היה לקראת סיום התפילה, אך אני התחלתי להתפלל יחידי. באמצע התפילה שלי, והודות לאקוסטיקה הנפלאה בבית הכנסת, דעתי הוסחה בגלל שני גברים שהתווכחו על סוגיה מסוימת בקול רם. לא שרציתי לשמוע, מה גם שהייתי באמצע תפילה ורציתי כל כולי להיות שקוע בה, אבל מה לעשות שאנשים מדברים בקול רם?
אחרי דין ודברים עם עצמי, הגעתי למסקנה שעדיף לי לא לפנות אליהם, בעדינות, ולומר להם שהוויכוח שלהם ממש מפריע לי. בסופו של דבר, היצר הרע שלי הצליח לשכנע אותי 'שזה בסדר גמור. את הדגש תשים על כך שזה מקשה עליך להתרכז, לא יותר…'
פניתי אל שני הגברים בנימוס ואמרתי להם שקשה לי להתרכז, ואם לא אכפת להם לצאת החוצה ולהמשיך לדון בסוגיה. הראשון, מיד התנצל. אבל השני? השני, התעצבן עלי. "לך לפינה רחוקה יותר, אם אני מפריע לך!" הוא צעק.
הבנתי שהיצר הרע עבד עלי, שוב. אז פשוט פיניתי לפינה אחרת והמשכתי להתפלל. אחרי שסיימתי להתפלל החלטתי ליישר הדורים עם השניים. האיש שהתעצבן עדיין היה בבית המדרש ובצורה נחמדה קיבל את ההתנצלות שלי.
יצאתי החוצה, למסדרון לפני דלת הכניסה הראשית, וראיתי את האיש שהתנצל בפניי. החלטתי שגם בפניו אתנצל בגלל הביקורת שהעזתי להוציא מפי. הוא קיבל את ההתנצלות ואז החל לשאול אותי מה אני הולך לעשות בזמן הקרוב.
וכאן התחילה הצרה.
הראיתי לו את הספר שאחזתי ביד, גמרא, והסברתי לו שאני לומד כל יום קצת. את זה הוא לא אהב בכלל. הוא שאל אותי משהו מדף שלמדתי לפני כמה חודשים, וכמובן שאני לא ידעתי את התשובה.
זו הייתה סיבה מספיק טובה מצדו לפתוח עלי במתקפת ביקורת קולנית על הלימוד שלי, לומר לי שראוי ללמוד דף אחד כמו שצריך עם פירוש רש"י, תוספות וכן הלאה, במקום סתם לעוף עם הדפים קדימה ועוד ללמוד את זה עם תרגום בשפה האנגלית, שפת האם שלי, ועוד כמה מפרשים להבנת החומר הנלמד. אמרתי את שלי והוא את שלו וכך נוצר ויכוח שנמשך זמן מה. בנקודה מסוימת זה אפילו זה הוציא אותי מדעתי. לא יכולתי להאמין שהוא מבקר אותי על דרך לימוד תורת השם.
אחרי שעה וחצי, בערך, הבנתי שכל האירוע הזה היה מתוזמן היטב על ידי היצר הרע שלי כדי למנוע ממני ללמוד. בסופו של דבר, עם ההבנה שקיבלתי, חזרתי פנימה והתיישבתי ללמוד את מה שאצליח להעלות בחכתי בזמן שנותר לי.
מאמרים נוספים בנושא:
מלא נקודות טובות
תסתכל, תראה טוב
במחשבה עם אמונה על העניין, החלטתי לנתח את האירועים ולראות איפה טעיתי ומה אפשר לשנות להבא. וגם, רציתי להבין איזה מסר בורא עולם העביר לי בכל הבלגאן הזה.
דבר ראשון – לעולם לא לבקר אף אדם, אפילו בצורה עקיפה.
דבר שני – לא להתנצל יותר ממה שצריך.
דבר שלישי – ללמוד לברוח מוויכוח.
אבל אחרי הוויכוח המוזר הזה חשבתי על מה שהוא אמר. האם הלימוד שלי בסדר בעיני בורא עולם? אולי הוויכוח הזה הוא הדרך של הקב"ה לומר לי שאני צריך ללמוד יותר לעומק? האמת, לא הייתי בטוח. (ועדיין לא למדתי שרבי נחמן מברסלב והתלמידים שלו בעצם ממליצים על הדרך בה אני לומד). הספקות הללו המשיכו להטריד אותי במשך כמה ימים.
עכשיו תראו איך הקב"ה הראה לי את רחמיו המתוקים עלי…
יום שני בערב, למדתי את הלימוד היומי שלי. פרשת יתרו. הגמרא מסבירה את הדיבר "לא תגנוב": ישנה דרך אחת לגנוב והיא כשרה – "לגנוב תורה". מותר להקשיב לאנשים שלומדים תורה בקול רם אפילו מבלי שהם ידעו ו"ללקט/לגנוב" תורה לעצמך.
יום שלישי בבוקר, למחרת. אני באותו לו"ז של שבוע שעבר. מאחר לתפילת שחרית, מתפלל לבד, הפעם שותק ולא אומר מילה לאנשים שדיברו בקול רם. אחרי התפילה, מצאתי לי פינה שקטה ללמוד והקשבתי לחבר'ה שלמדו לידי ו"גנבתי" מהם קצת תורה לעצמי. אחרי כמה דקות הם סיימו ועזבו. התמקדתי במה ששמעתי וניסיתי "ללקט" עוד תורה מסביבי. מאחורי, יכולתי לשמוע שני גברים לומדים והטיתי את אוזניי למה שאחד מהם בדיוק סיכם וחברו הגיב לדבריו.
"אז אתה אומר שזה בסדר אם אדם לומד מהר ובשטחיות, כי אתה יודע, זה כמו ספגטי שזורקים על הקיר – חלק מהספגטי יידבק בקיר וחלק לא".
וואו! האדם הזה פשוט נתן תוקף לדרך בה אני לומד את הלימוד היומי שלי. הקב"ה סידר לי לימוד מקסים ערב קודם לכן – "לגנוב תורה" כדי שאוכל להקשיב ולהתיר את הספקות שהיו לי בעניין הלימוד. תודה רבה לך, בורא עולם!
אולי עכשיו היצר הרע שלכם אומר לכם, 'בטח, צירוף מקרים נחמד. על מה כל הרעש?'… טוב, אז אני שמח ששאלתם. אחרי ששמעתי את הדוגמה על הספגטי, החלטתי להסתובב לאחור ולראות אם אני מכיר אותם או מישהו מהם. האיש שדיבר על הספגטי הוא… אותו אדם שהתווכח איתי על הדרך בה אני לומד. אתם מבינים? הקב"ה נתן לי לשמוע ממנו – ממי שעורר בי את הספקות לכתחילה!
כשהבנתי את זה רעד עבר בגופי ודמעות זלגו על לחיי. זה כאילו שהקב"ה בכבודו ובעצמו חיבק אותי ואמר לי, 'פיני, אתה עושה עבודה נפלאה. אתה פשוט נפלא! תמשיך ככה!'…
בפעמים בהן הספקות מנקרים בכם, תדעו שיש אל מי לפנות, לבקש עזרה להתיר אותם. יש כתובת נפלאה לקבל תשובה ברורה. צריך רק להקשיב, להטות אוזן ואולי גם "לגנוב" לעצמכם תורה, את המסר שהוכן בדיוק בשבילכם!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור