תזרקו את האמת!
הוא מציק לכם? מספר לכם כמה אתם לא מוצלחים? תעשו את הדבר הבא: תשליכו את האמת! תזרקו אותה! הרב שלום ארוש על הפעולה הכי מתבקשת.
כשהקדוש-ברוך-הוא רצה לברוא את האדם, כך מספר המדרש, נעשה ויכוח גדול בשמים בין המלאכים: האם לברוא את האדם או לא? מלאך החסד ומלאך הצדק היו בעד ואמרו שייבָּרא, כי האדם עושה צדקה וחסד. לעומתם, מלאך האמת ומלאך השלום התנגדו ואמרו שלא ייבָּרא כי כולו שקרים וקטטות. ויכוח שקול, שניים נגד שניים. מה עשה הקב"ה? השליך את מלאך האמת לארץ, וכך היו שני מלאכים בעד בריאת האדם מול מלאך אחד בלבד שהתנגד, ואז ברא הקב"ה את האדם. אומרים חכמים, שהמלאכים קטרגו על בריאת האדם וטענו בפני הבורא שהאדם עתיד לחטוא ולהרגיז אותו ואין הצדקה לבריאתו, לכן ענה להם הקב"ה: וכי לחינם נקראתי רחום וחנון וארך אפיים? גם אם האדם יחטא, הוא יחזור בתשובה ואני ארחם עליו ואסלח לו.
וכאן מתעוררות הקושיות ושהשאלות שלא מפסיקות לנקר בראש: מה פירוש הפעולה – שהקב"ה משליך את האמת שהיא, כידוע, חותמו? ובכלל, האם יכול להיות וויכוח בין מידת האמת לבין הקב"ה שכולו אמת? ותהיה עוד יותר קשה: האם המלאכים לא ידעו שהקב"ה רחום וחנון? האם הם לא ידעו שיש דבר כזה שנקרא מצוות התשובה? הרי התורה קדמה לעולם ובתורה עצמה כתוב שהבורא רחמן, וכתוב שגם מתוך שִׂיא גלות הנפש והגוף ומכל העבירות ניתן לשוב אליו ולשמוע בקולו?
בסופו של דבר, הקב"ה כן ברא את האדם. מה שאומר שהוא לא הסכים עם המלאכים שהתנגדו, שאחד מהם – האמת, הושלך ארצה. אלא, שהתורה מספרת לנו על מה שהיה צפוי מראש – מצד המלאכים המתנגדים, והאדם חטא וקלקל את הבריאה. בעקבות זאת, הקב"ה כביכול מצטער על בריאתו כמו שכתוב: "וירא ה' כי רבה רעת האדם… ויינחם ה' כי עשה את האדם… ויתעצב אל ליבו…" התוצאה? הבורא פונה אל נוח ואומר לו שהוא מתעתד למחות את כל הברואים, "כי ניחמתי כי עשיתים". אם כן, כביכול, הקב"ה יוצא 'מנוצח' ו'מפסיד' בוויכוח ומודה למקטרגים, כמובא ברש"י על הפסוק "ואני הנני מביא את המבול" – מה פירוש כפל הלשון 'ואני הנני'? ומסביר: "הנני מוכן להסכים עם אותם שזירזוני ואמרו לפני כבר 'מה אנוש כי תזכרנו'". כלומר, שכביכול הקב"ה מודה שהמלאכים שטענו שלא יברא את האדם אכן צדקו.
והשאלה מסתבכת עוד יותר וזועקת: אם בסופו של דבר הבורא מסכים עם המלאכים, מדוע ברא את האדם לכתחילה?
על מנת להבין תשובה לשאלות הללו נביא את הסברו של רבי נתן מברסלב: רבי נתן מסביר שיש שתי דרגות במידת האמת: האמת הרגילה והאמת לאמיתה. בורא עולם הוא האמת לאמיתה, ואפילו מלאכי האמת שהם בוודאי אמת בלי שום צד שקר, בכל זאת, לא משיגים את האמת הגבוהה והעמוקה של הבורא. האמת הרגילה היא האמת היבֵשה האומרת: "הנפש החוטאת היא תמות". כמו שמוכר לנו מתחום החוק והסדר: אדם שנתפס נוסע באור אדום מקבל שלילה וקנס, אין מקום לרחמים. המלאכים בוודאי משיגים ומבינים שהקב"ה רחמן, שהרי הוא ברא אותם ומרחם עליהם, אבל אין למלאכים אפשרות לחטוא ולכן הם לא יכולים להשיג את הרחמים שיש לו גם על מי שחטא והכעיס כנגדו ועבר על רצונו, לכן הם מקטרגים: אם האדם יחטא, אסור לברוא אותו!
מאמרים נוספים בנושא:
רק הצדיקים שיש להם יצר הרע ומלחמה גדולה בעולם הזה, והם עובדים ומתייגעים ונלחמים עד שמכניעים ושוברים ומנצחים את היצר הרע שלהם לגמרי – רק הם משיגים את הרחמים הגדולים של הקב"ה, שזו האמת לאמיתה. והצדיקים הללו יודעים לעורר את רחמי הבורא על האדם למרות החטאים והעוונות והפשעים, ולבטל את כל הגזרות. הם מלמדים כל מי שמקורב אליהם ומחזקים ומעוררים אותו להאמין ברחמים העצומים של הבורא שהם משיגים, ועל ידי זה מלמדים אותנו שתמיד אפשר לשוב בתשובה ולהתקרב לאבינו שבשמים ותמיד אפשר לתקן!
הקב"ה לא הסכים עם המלאכים, לכן הוא ברא את האדם. הוא ידע כי למרות חטאיו של האדם הוא לא יתייאש ממנו לעולם והאדם תמיד יוכל לחזור בתשובה. אם כן, מדוע הביא השם יתברך את המבול?
מבאר הזוהר הקדוש שנֹח היה צדיק גדול, אבל לא השיג את הרחמים הגדולים של הבורא. הוא הגיע לדרגה של המלאכים שקטרגו על בריאת האדם, לכן כאשר הקב"ה אמר לו שהוא מאבד את כל העולם במבול, נח הבין שזו האמת ושהעולם צריך להיאבד, לכן לא ניסה לבטל את הגזירה. אומר הזוהר הקדוש, שכאשר נח יצא מהתיבה וראה את החורבן, אמר להשם יתברך: "ריבונו של עולם, נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך" ענה לו השם: "רועה שוטה, עכשיו אתה אומר את זה?! היית צריך לומר את זה קודם. כשאמרתי לך שאני מביא מבול על הארץ, אז היית צריך להבין שאני רחמן ובוודאי איני רוצה בהשחתת העולם והיית צריך לבקש רחמים". אם נח היה טוען כך לפני המבול, היה בכוחו לבטל את הגזרה. נמצא שהשם יתברך לא חזר בו מרצונו לברוא את האדם, הוא לא באמת רצה לאבד את העולם, הוא רצה שהצדיקים שבדור ישיגו את רחמיו האמתיים ויעוררו אותם ויתפללו לבטל את הגזרה.
נח לא הבין את זה, אבל משה רבינו זכה להשיג את הרחמים של הקב"ה בשלמות, לכן אומר הזוהר, שאם משה רבינו היה בזמן המבול – לא היה מבול! כי גם משה רבינו ידע את האמת – שמי שחוטא צריך למות, וידע שמי שעובד עבודה זרה ועושה עגל מגיע לו גזר דין מוות, אבל הוא השיג את הרחמים הגדולים של הבורא – שיאריך אף עם בני ישראל וימחל להם גם על העוון החמור ביותר. ולכן למרות שהשם אמר לו אחרי חטא העגל שהוא רוצה לכלות את עם ישראל, בכל זאת, משה ידע שלפי האמת לאמיתה זה לא רצון הבורא והוא התפלל עד שביטל את הגזרה.
כאמור, הקב"ה לא חזר בו חלילה ולא הסכים עם המלאכים, רק שנח לא הבין את תפקידו לכן קורא לו הזוהר הקדוש 'רועה שוטה'. אבל משה הבין את תפקידו, והשליך את האמת ארצה, שבר את הלוחות, עמד בתפילה ובתחנונים לגלות את הרחמים הגדולים והעצומים של ה', לכן הוא נקרא בזוהר 'הרועה הנאמן' ועל ידי זה זכה לגלות את שלוש-עשרה מידות הרחמים שכתוב בהן, שיש רחמים על האדם קודם שיחטא אבל יש רחמים נוראים ועצומים על האדם גם אחרי שיחטא, וכל בריאת האדם היא דווקא לגלות את הרחמים הגדולים והעצומים שיש להשם יתברך על הנפש החוטאת.
לרחם בכל מצב!
מכאן אפשר להבין מדוע לאחר המבול הקב"ה נשבע שלא יביא יותר מבול לעולם, שהרי קשה מאוד, אם זה נכון להביא מבול וזו שורת הדין והצדק – מדוע הקב"ה נשבע שלא ינהג לפי הדין? ואם זה לא צודק להביא מבול – מדוע צריך להישבע? לפי מה שהוסבר, זה מובן וברור משום שהמבול נבע מקטרוג המלאכים ומהאמת שלהם, וזו לא האמת לאמיתה של הבורא! אלא, האמת לאמיתה היא שהצדיקים יגלו את הרחמים הגדולים שיש לבורא על האדם בכל מצב ולכן נשבע ומגלה שמהיום ינהיג את העולם על פי האמת המושלמת והמוחלטת. ולמרות שגלוי וידוע לפניו יתברך שכל הדורות בהמשך יהיו מכעיסים ובאים, הקב"ה נשבע שיגלה את האריכות האפיים שלו וימתין לצדיקים שיגלו את הרחמים שלו בעולם. לכן אומרת המשנה באבות, שכל הדורות שמאדם ועד נֹח הם רק להודיע כמה ארך אפיים לפניו. אמנם נֹח לא השיג את זה, אבל הסיפור של המבול וחטאי הקדמונים מלמדים אותנו לדורות כמה הקב"ה רחמן ושהוא באמת לא רוצה את האמת של המלאכים, אלא את האמת לאמיתה היחידה שהיא: לרחם על האדם בכל מצב.
אולי גם זה יעניין אתכם:
גם דוד המלך השיג את הרחמים העצומים של הקב"ה, לכן טען כלפי הבורא וביקש שיסלח לו "למען תצדק בדוברך". ורבי נתן מברסלב מסביר ואומר שדוד ביקש כך: 'תסלח לי כדי שאתה תהיה צודק ותנצח את המלאכים בוויכוח, וכך יתגלו הרחמים האמתיים שלך. שהרי אם לא תסלח לי, אתה למעשה מסכים עם המלאכים שאין תקווה ואין תקנה, אם כן מדוע בכלל בראת את האדם? אלא, ודאי שבראת את האדם למרות שידעת שיחטא, כי אתה רחמן ואתה סולח ומוחל תמיד בכל מצב ולכן אתה מוכרח לסלוח לי!'
אתם מבינים? יש כאן מסר חזק ועצום לכל אדם: להתחזק ולהאמין ברחמיו של הבורא תמיד, לדעת שהקב"ה תמיד מחוכה לתשובתו ורוצה בה. שהרי, פעמים רבות האדם מתעורר ברוחניות, מהרהר ומתחרט על מעשיו אבל מיד מתייאש וחושב, 'הרי זה לא יועיל לי, אחרי כל מה שעשיתי, שקלקלתי, שאני בעצמי הגברתי על עצמי את היצר הרע… והנה, כמה רע ושקר יש בי – איך אוכל לחזור בתשובה? איך אכפר על מעשיי? אין לי תקנה…' ועוד מחשבות כאלה ואחרות.
מה זה אומר? שהאמת של האדם מקטרגת, מרחיקה ומונעת ממנו לתקן את מעשיו, להשתפר, לקיים את המצווה היקרה – מצוות התשובה, כי כל מה שיאמר ויטען זו האמת של המלאכים. אך בכל זאת, האמת של הבורא הרבה יותר גבוהה ועמוקה! והמדרש אומר שהוא צריך לעשות את מה שעשה הקב"ה: להשליך את האמת שמרחיקה אותו! כי כל אמת שמרחיקה אותנו – עלינו להשליך אותה, לזרוק אותה! כי לפי דעת האמת לאמיתה, יש לבורא עולם רחמים אינסופיים שבכוחם הוא מרחם על כל אדם. ואפילו הרשע ביותר שעבר על כל התורה כולה – הקב"ה מחכה ומצפה שרק ירצה לחזור בתשובה, ומיד הוא מתמלא עליו ברחמים ופושט את יד ימינו לקבלו ולקרבו, עוזר לו ומחבק אותו, והכי חשוב – אוהב אותו.
אל תאבדו את התקווה, כי תמיד היא שם. כי זה מה שאמר רבי נחמן מברסלב: אין שום ייאוש כלל בעולם! שהקב"ה מלא רחמים ולא מתייאש לעולם מאף אחד!
יהי רצון שנזכה להאמין בעצמנו ובחרטה על מעשינו, ובמצוות התשובה שנזכה לקיימה, כמו שהקב"ה מאמין בכל אחד מאיתנו ועל ידי נזכה לבטל את כל הגזרות ונזכה לגילוי מלכות הבורא בשלמות ולגאולה במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור