מה, רק להיות שמחים?
לא מבקשים מאיתנו הרבה? מסתבר שכן כי להיות בשמחה זו המצווה הכי קשה. מה עושים? הרב שלום ארוש עם העצה הקלה והפשוטה לזכות בשמחת "ושמחת בחגך"!
בחג סוכות, זמן שמחתנו, כבר אפשר ממש לגעת. הסוכות שרואים בכל מקום, ארבעת המינים והאווירה הקסומה והמיוחדת שיש בחודש המיוחד הזה – החודש של חגי תשרי, לא משאירים שום אופציה חוץ מ… לשמוח!
"ושמחת בחגך" – כפי שאומר הגאון מולינא, היא המצווה… הקשה ביותר בכל התורה כולה! "והיית אך שמח". כן, כל מה שמבקשים מאיתנו הוא "רק" לשמוח שמונה ימים ושמונה לילות. "רק" – משום שזו עבודה קשה, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב (שיחות הר"ן): "ואמר, כי לזכות לשמחה זה קשה וכבד להאדם לזכות לזה יותר משאר כל העבודות".
למה? מכיוון שהשמחה היא פועל יוצא של האמונה השלמה והמוחלטת שהכל לטובה! רק אז אדם יכול לשמוח באמת בשלמות בכל מידה ומידה שבה הקב"ה מודד לו.
שמחת החיים בכלל, ושמחת החג בפרט, תלויה באמונה שהכל לטובה. וכך כותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ד): "כל אחד מהימים הטובים מכריז וקורא ומגלה את הרצון, שהכל מתנהג רק על פי רצונו בלבד, בבחינת: 'מקרא קודש'… אך לא תמיד שומעין את קול הקריאה של יום טוב, שמגלה את הרצון כנ"ל, וזה ניכר בשמחת יום טוב, כי כל אחד לפי מה שמרגיש ושומע את קול הקריאה של יום טוב, שמכריז וקורא את הרצון, כמו כן יש לו שמחת יום טוב".
ומתי זה קורה? רק כאשר האדם לא מאשים את עצמו ואת הסובבים אותו, אלא יודע שהכל ברצונו יתברך והכל לטובה – רק אז הוא יכול להיות בשמחה אמיתית!
זו הסיבה שבורא עולם מזכה אותי לדבר לא מעט עם עם ישראל על עניין האמונה שכל לטובה, שצריך לומר תודה על הכל – כולל החסרונות ועל כל הבעיות, ולשמוח בהכל! כי באמת, זה העיקר ועל זה אפשר לדבר המון ולכתוב אינסוף מאמרים 
וספרים. הקב"ה הוא טוב והמטיב ועושה את הטוב ביותר עם כל אחד בכל דבר, עד שממש לא יכול להיות יותר טוב מזה. ועד שלא חיים את הנקודה הזו באמת, לאן באמת אפשר להתקדם? איך אפשר לבנות משהו בלי היסוד והבסיס החשוב הזה?
לא פעם, אחרי שיעורים והרצאות בנושא החשוב הזה, ניגשים אלי אנשים ושואלים את אותה שאלה – "אם הכל כל כך טוב כמו שאתה אומר, כבוד הרב, בשביל מה צריך להתפלל? איך אפשר להתפלל אם אני אומרת תודה ומרגיש שהכל טוב ומושלם?"
מאמרים נוספים בנושא:
לפני שנענה על שאלה זו ונסביר את היחס הנכון בין עבודת התודה לעבודת הרצון, ועל השימוש בעבודות אלו בדרך המדויקת, יש להגדיר תחילה את המושג של טוב ורע. מה נקרא טוב ומה נקרא רע?
המושגים של העולם הזה מאוד מבלבלים ומכאן נובעות כל השאלות. דוד המלך ע"ה מסביר לנו מהו הטוב היחיד בעולם: "ואני קרבת אלוקים לי טוב". רק הקרבה לבורא העולם והחיבור אליו הם הדבר הטוב האמיתי והמוחלט. לעומת זאת, ריחוק מהבורא זו הסכנה והצרה האמיתית בעולם הזה. רק זה הרע.
אם יש לאדם עושר והוא מתגאה ומתרחק מהבורא, גם אם בעיני העולם נראה שטוב לו, אולם על פי האמת רע לו מאוד והעושר שלו זה החיסרון שלו. לעומת זאת, אדם עני, אולם העניות שלו מקרבת אותו לבורא והוא זוכה לקיים את מצוות התשובה ולהודות לבורא – ה"צרות" שלו הן המתנה שלו.
כאשר יש לאדם כלים לקבל את השפע ולהישאר מחובר לבורא, להכיר לו טובה, להתחזק בתפילה ובאמונה – אזי השפע טוב עבורו. אך כאשר אין לו כלים לקבל את השפע ולהישאר מחובר לבורא – אזי החיסרון הוא הדבר הטוב ביותר עבורו. שהרי החיסרון קושר אותו עם האמונה והענווה ומעורר אותו לחפש את תכליתו.
ברור שהקב"ה רוצה להשפיע את כל הטוב שבעולם לכל אדם, וצריך להאמין בזה באמונה שלמה. אבל בורא עולם גם יודע מה טוב לאדם ומהי תכליתו והוא רוצה לקרב את האדם אליו. אולם, כשהוא רואה שאין לאדם את הכלים לקבל את השפע בצורה טובה, הוא חייב לעשות את הטוב ביותר עבורו ולתת לו דווקא את החיסרון. לכן, האדם צריך לומר תודה רבה מכל הלב לבורא על כל החסרונות שהיו לו עד לרגע זה, שהרי הכל לטובתו הנצחית כפי שהקב"ה יודע. ומכאן ואילך, עליו לבנות את הכלים לקבלת השפע מבלי שזה יזיק לו. ואיך זוכים לזה? על ידי תפילות, וכמו שאומר רבי נחמן: "ובמה יכולים להוריד השפע? על ידי התפילות, כי התיבות (המילים של התפילות) הם כלים לקבל השפע" (ליקוטי מוהר"ן, ק"ב).
ובחזרה לשאלה הנשאלת: איך אפשר להתפלל על החסרונות אם הכל לטובה? איך מסתדרת עבודת התודה וההודאה עם עבודת התפילה? ובכן, התודה היא על כל מה שהיה עם האדם עד לרגע הזה, עד לשנייה זו: בין אם הוא חולה חלילה, או שלא מצא את החצי השני שלו, או שאין לו ילדים או שחסרה לו פרנסה ועוד – זה רק בגלל שהקב"ה יודע שזה מה שהכי טוב בשבילו. לא יכול להיות יותר טוב מזה. אחרי שהוא מבין את זה באמת ומודה על כך, כלומר שהוא חי באמונה שלמה, העבודה שלו עכשיו היא לבנות כלים כדי שיוכל לקבל את השפע וזה יהיה לו הטוב ביותר משום שכך יזכה לקרבת הבורא ולהתחבר אליו.
אם עד היום לא הצלחתם לעשות את הדבר שאתם רוצים מאוד – זה הכי טוב בשבילכם. כי אם הייתם מצליחים במה שאתם רוצים – הייתם נופלים לגאווה. למה? כי הכלים לקבלת השפע (הדבר אותו האדם רוצה) עדיין לא מוכנים, לכן הקב"ה מונע אותו מכם. אבל עכשיו, כשאתם יודעים שצריך להודות על הכל – ואתם מודים לבורא מכל הלב על כל מה שהיה עד עתה, וזוכים להבין שאינכם יכולים להתגבר על היצר הרע שלכם בלי עזרתו של הבורא וחיים המציאות הזו – שאתם בשר ודם עם יצר הרע – עכשיו ממש אתם מתחזקים ברצונות וכיסופים ובונים את הכלים שיכילו את השפע, את הדבר שאתם רוצים מאוד. כך, תתקרבו לבורא עולם ולא תתרחקו ממנו חלילה.
אחרי שהבנו את היחס הנפלא בין שתי העבודות היסודיות של התודה והרצון, נבין כיצד משתמשים בהן.
חשוב לדעת ששתי העבודות הללו – התודה על מה שנראה כרע ועבודת הרצון – הן למעשה שני הנשקים החזקים ביותר של האדם לעבור איתם את העולם הזה בשלום, לכן חשוב מאוד לדעת להשתמש בהם ובצורה הנכונה, כפי שנרמז בדברי רבי נחמן: "כי התפילה הוא פי שניים. "שניים" שיש בהם שבחו של מקום ושאלת צרכיו. והוא בחינת "וחרב פיפיות בידם", בחינת שתי פיות" (שם, תורה ב). כלומר, התפילה שהיא עיקר כלי הנשק של איש הישראלי, עומדת על שני יסודות.: ההודאה והשבח לבורא העולם והבקשות, שהן הרצונות והכיסופים (געגועים לדבר אותו הוא רוצה).
כאשר אדם מבקש לעתיד בלי לומר תודה מכל הלב, יש בזה חיסרון גדול באמונה. לכן חייבים תמיד להתחיל בתודה והודאה ושבח לבורא. וזו באמת הדרך האידיאלית שאדם צריך להתחיל בה את התפילה, ההתבודדות או כל מעשה חסד צדקה ותשובה שהוא עושה – עם תודה: על כל מה שעבר עליו, על כל מה שחסר לו, על מה שהוא מרגיש וכדומה, עד שיגיע לשמחה אמיתית ולשלמות האמונה – שהוא מאמין שהכל לטובה, בלי לנסות להפעיל את השכל ובלי לנסות להבין איך ולמה זה לטובה. וכשמגיע לדעת הזו, רק אז יכול לבקש לבנות כלים בתפילה וברצונות, כי כל תפילה היא בעצם ביטוי של רצונות טובים.
אולם מתוך ניסיון עם אנשים שפונים אלי, וגם עם התלמידים שלי, נוכחתי לראות שפעמים רבות כאשר אדם נמצא במצבי נפש כאלה, למרות שהוא יודע שהוא צריך לומר תודה על הכל והוא מבין בשכל שהכל לטובה, אך אינו מסוגל לומר תודה בשמחה, לא מסוגל לשמוח במה שעובר עליו, אור האמונה לא מאיר בו ולא משפיע עליו. התבוננתי בזה רבות וביקשתי מבורא עולם שיאיר את עיניי להבין מה יעשה אדם במצב כזה, ומהי העצה הכי טובה?
אולי גם זה יעניין אתכם:
התשובה לא איחרה להגיע: בזמנים כאלה העצה היחידה והטובה ביותר היא עבודת הרצון!
כאשר אדם רואה שהוא לא מצליח להגיע לשמחה בעבודת האמונה והתודה, עליו להתחזק בעבודת הרצון, להאמין ולומר בקול 'אני רוצה להאמין שהכל לטובתי, שהכל ברצונך בורא עולם. לכן אני רוצה להודות לך מכל הלב, להיות בשמחה…' וכן הלאה. דברי התעוררות מלאים ברצונות טובים שצריך לבטא בקול כדי שישמע ויפנים. וכאשר אדם מבין שיש לו רצונות טובים הוא מתחזק, זה משמח אותו ונותן לו כוח להמשיך הלאה. כי כך מלמד אותו רבי נחמן – שעל ידי אמונה זוכים לבוא לרצון שהוא מעל החכמה. אך מובא בקדמה לספר המידות – שכאשר מידה משפיעה על מידה אחרת זה פועל גם בכיוון ההפוך. לכן, כמו שהאמונה מאירה לאדם את דרכו ומכוונת אותו לרצון אמיתי ולקרבת הבורא, כך גם עבודת הרצון מאירה בו את האמונה שיש בכוח להחזיר לאדם את השמחה.
פתחנו בדברי הגאון מוילנא שמצוות השמחה היא המצווה קשה ביותר, ואסיים בדיבור נפלא ששמעתי בשם הרב קנייבסקי שליט"א ששאל: אם שמחת החג היא המצווה הקשה ביותר, אם כן, מהי המצווה הקלה ביותר? התשובה הייתה מפתיעה מאוד אך מתאימה להפליא למה שלמדנו במאמר זה: מצוות התשובה היא המצווה קלה ביותר. למה? כי בהרהור תשובה אחד אדם זוכה לקיים את מצוות התשובה. וכידוע, כל העניין של הרהור תשובה הוא עניין הרצון, לכן על ידי הרצונות זוכים לשמחה.
הנה לנו עצה קלה ופשוטה כיצד לזכות על ידי המצווה הקלה ביותר ולהגיע לקיום המצווה הקשה ביותר – "ושמחת בחגך". ויהי רצון שנזכה לשאוב בימי חג הסוכות הבאים עלינו לטובה שפע של שמחה ואמונה לכל השנה כולה, אמן.
אני מזמין אתכם להילולא של רבי נחמן מברסלב ושמחת בית השואבה שתתקיים בסוכה הגדולה בישיבת "חוט של חסד", רחוב שמואל הנביא 13 בירושלים ביום רביעי – אור לי"ח תשרי 20/10/2016 למניינם ב-20:30 בערב, לשמוח ולרקוד ולקבל את המתנות הרוחניות שהצדיק מחלק ביום ההילולא לכל מי שבא לשמוח לכבודו.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור