לא רוצים לישון!
חשבון פשוט יגלה לנו את הסוד שאנחנו לא אוהבים לגלות: אנחנו שורפים המון שנים מהחיים שלנו במיטה. הרב שלום ארוש עם עצות נפלאות לחיים עם עיניים פקוחות.
השינה, כידוע, תופסת לנו נתח נכבד מהחיים.
בואו נעשה חשבון פשוט: אדם שישן שש שעות ביממה, למעשה, ישן רבע מהחיים שלו. מי שחי שמונים שנה ישן עשרים שנה! וזה במקרה הטוב. ומכיוון שאנו עם ישראל נקראים עבדי השם, וכידוע, לעבד אין "שעות מנוחה" אלא כל חייו הם מקשה אחת של עבודת אדונו, אם כן, לא ייתכן לחשוב שאנו פטורים מעבודת הבורא כרבע מהזמן של חיינו. ואכן, ה"שולחן ערוך" פוסק להלכה שאדם חייב לישון לשם שמים, מתוך כוונה להחזיק את גופו לעבודתו יתברך ובלי שום כוונה להנאת עצמו (או"ח, רל"א).
וזו לא חסידות, זאת הלכה!
כנגד זה ברא הקב"ה לאדם תאוות שינה, שהיא אחת התאוות הקטלניות והמסוכנות ביותר. למה? מכיוון שקשה מאוד להישמר מפניה כי היא "מתלבשת במצוות" ומפתה את האדם לישון, בטענה שהוא 'חייב את זה בשביל הבריאות שלו' ועוד טענות כאלה ואחרות.
היא גם קטלנית מכיוון שהיא הורגת את האדם כפשוטו, וכבר בעולם הזה משלמים עליה במזומן. הישן – שורף את חייו בידיו. כל דקה מיותרת של שינה היא דקה פחות מהחיים שלו. השעות המיותרות שהוא שורף במיטה מצטברות לשנים ארוכות בהן הוא פשוט מת. כל שעה נוספת שהוא ישן מעבר להכרח – גורמת להפסד של שנים. אפילו שעה אחת נוספת ביום מצטברת בשמונים שנה לשלוש שנים ושליש! שעתיים מיותרות כבר עולות לאדם כמעט שבע שנים!
והלוואי שהנזק היה מסתכם רק בהפסד אותן שעות שהאדם ישן בפועל, שהרי ההפסד האמיתי הוא הרבה מעבר לזה. כאשר אדם הולך לישון מתוך תאווה – דבר ראשון, הוא קם עייף מאוד. דבר שני, גם בזמן שהוא ער הוא לא באמת ער מכיוון שהמחשבה שלו מעורפלת ומטושטשת, כפי שאומר מחבר ה"תפארת ישראל" (אבות ו): "דעל ידי ריבוי שינה לא לבד שיפסיד הזמן, אלא גם יתיישן שכלו ויאבד חריצותו". וכך אומר בחריפות גם הרמ"ד וואלי (תלמיד הרמח"ל): "האיש האוהב את השינה, יהיה כל היום משועמם ומטורף ולא יידע להתעסק בענייניו כהוגן וכשורה, כי הסתלקות המוחין הוא שגורם את טירוף דעתו, ומטירוף דעתו נמשך חסרונו בכל ענייניו".
בחשבון הסופי, לא רק שהאדם שרף את שעות השינה שלו אלא גם את כל החיים שלו…
אנשים חיים עם האמונה התפלה האומרת, שהשינה מעניקה להם חיים וכוחות. ברור שזה שקר מוחלט, חשיבה שגויה ולקויה מן היסוד. רק הקב"ה – חי החיים, נותן לאדם חיים וכוחות. נקודה. לכן מי שדבוק בבורא עולם זקוק למעט מאוד שינה. וגם בשינה שהוא זוכה בה – הוא לומד תורה ומתקן תיקונים גדולים, כפי שהתורה מעידה על בחיר האבות – יעקב אבינו ע"ה. לכן הצדיקים הדבקים בבורא עולם ישנים מעט מאוד. כך היה בכל הדורות וכך גם בדור שלנו ממש.
מאמרים נוספים בנושא:
למה אנחנו עייפים?
בדרך לפסגה
סוד ההתחדשות
אל תגיד שאתה זקן
השבוע מתחיל, מאוחר כרגיל
הרצון לישון נובע מניתוק ממקור כל הכוחות – בורא עולם. ורצון זה, משמעו, שאדם רוצה להשליך מעליו את כל עול עבודתו הרוחנית המוטלת עליו ואת כל הקשר שלו עם בורא עולם. ולא רק, רצון זה גם מעיד על כך שאין לו שום קשר עם האמונה והרוחניות והוא לא מרגיש שום טעם של קדושה אמיתית, שום טעם של מתיקות הצמיחה האישית והרוחנית שלו, וכמובן, בתפילה.
לכן אומר המדרש על הפסוק מן התורה: "וייקץ יעקב משנתו". אומר רבי יוחנן, "ממשנתו", דהיינו – מלימודו. ולכאורה קשה, מדוע היה צריך רבי יוחנן ללמוד פסוק זה בדרך הדרש? לא היה קל יותר לומר 'וייקץ יעקב משנתו'? אלא, על פי מה שהוסבר לעיל, בוודאי שיעקב אבינו לא ישן כפשוטו אלא קם ממשנתו – מלימודו.
וזה אומר שהגיע הזמן לקרוא לילד בשמו: שינה היא דבר רע! מוות ממש! לישון, שלא על מנת לחדש את כוחות הגוף והנפש זה אסון לאדם ברוחניות ובגשמיות. יצר הרע הוא מלאך המוות והשינה היא מוות, לכן היא מטמאת את האדם בטומאה קשה ונוראה.
אומנם אנחנו לא במדרגות נשגבות כאלה, אבל לפחות עלינו לשנות את הגישה שלנו בכל הקשור לנושא השינה – לישון רק מתוך כורח ואילוץ ולא מתוך תאווה ועונג, כפי שאומר החת"ם סופר: "בכל לילה שהנשמה חוזרת למעלה והגוף ישן על מיטתו, הרי הוא בגלות הרע והמר נחשב כמת. ואומנם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו לעבודת השם, נשכחו כל הצרות ועובדים השם בשמחה ובטוב לבב… ואמר 'בערב ילין בכי' – כשהנשמה הולכת למעלה וישן על מיטתו בלי תורה ומצוות הרי הוא בבכי בגלות המר כפגר מת, 'ולבוקר רינה' – שמחזיר נשמה לעבודתו חוזר לשמוח בעבודתו 'המחזיר נשמות לפגרים מתים'".
כשצריך לישון – כל אדם לפי מדרגתו – חייבים לעשות את זה עם ההכנה הראויה, והעיקר הוא עם קריאת שמע על המיטה כראוי ועם רצונות וכיסופים חזקים לבורא עולם.
לא מזמן בורא עולם זיכה אותי להרחיב בנושא חשוב זה בספר החדש שלי שיצא לא מזמן – אור חדש, בפרק האחרון העוסק בנושא השינה. פרק זה בפני עצמו הוא באמת אור חדש שמסכם את נושא השינה להלכה ולמעשה, לפרטי פרטים וכולל תפילות ארוכות ונפלאות על כל הנאמר שם. שמעתי מאנשים רבים שקראו את הספר, ובעיקר את הפרק הזה, שהחיים שלהם השתנו והם קיבלו זווית ראיה אחרת על השינה, שהרי כל החיים שלנו תלויים בעבודה על תאווה זו.
כאן גם המקום לציין, שמאמר זה בא רק לעורר את נקודה חשובה ויסודית זו,
ואין לקחת מסקנה למעשה ולהמעיט בשינה ב'כוחי ועוצם ידי'. אלא, המסקנה ממאמר זה היא ללמוד את הספר אור חדש וללמוד את הפרק של השינה בעיון ולהתפלל באריכות כפי שמוסבר שם.
מי שיזכה לקרוא וליישם את הדברים כהווייתם יקבל מתנה נפלאה – שנים נוספת בהן לא יישן את חייו. לכן אל תאמרו, 'יש מה ללמוד אבל אין לי זמן לקרוא עוד ספר', אלא קראו את הספר ותזכו לראות מקרוב את השינויים הנפלאים שחלים בחייכם. כי התוצאות, לא יאחרו לבוא. תיווכחו לגלות שיש לכם שפע של זמן נוסף בכל יום, כך תנצלו כראוי את החיים. וכמובן, מתוך שמחה.
על יעקב אבינו ע"ה אומרת התורה, "וישכב במקום ההוא". אומרים חז"ל במדרש, שהשכיבה הזו הינה דבר חד פעמי בשלושים וארבע שנה. ארבע עשרה שנה קודם לכן למד תורה בבית המדרש של עֵבֶר ולא שכב שם אפילו פעם אחת, ולאחר מכן עשרים שנה בביתו של לבן הארמי גם שם לא שכב, כפי שמעיד יעקב על עצמו בסוף הפרשה ואומר: "ותידד שנתי מעיני".
השינה, או יותר נכון חוסר השינה, מחזקת את העובדה שבאמת אין לנו שום הבנה בעבודתם של אבותינו הקדושים, כי אי אפשר להבין בשכל את עוצם מעלתם. אבל כל אחד מאיתנו ראוי שיאמר: "מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי", אל לנו לעשות לעצמנו שום הנחות והשאיפה שלנו צריכה להיות חד משמעית: ללכת בעקבי הצאן, בעקבות אבותינו הקדושים ולשאוף בכל כוחנו להגיע למעלתם, ועל ידי שנזכה לעבוד את בורא עולם בזמן השינה כראוי ולמעט בשינה לצמיחה הרוחנית שלנו – נזכה שהקב"ה יעורר אותנו ברחמים מהשינה הארוכה של הגלות, ונזכה לגאולת עולם במהרה בימינו, אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור