להתייאש? לא בקלות!
אם אתם מאמינים שיכולים לקלקל, אז תאמינו שבהחלט אפשר לתקן! אבל מה קורה כשלא מאמינים בכלל הזהב הזה? מתייאשים? מרימים ידיים? לא בקלות!
"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל" אומר רבי נחמן מברסלב, "תאמין שיכולים לתקן!"
אבל מה קורה כאשר אנשים מאמינים שהם יכולים לקלקל אבל לא לתקן?!?
זה כבר סיפור אחר לגמרי, זה סיפור של ייאוש!
אבל רגע, לפני שאתם מתמסרים לזרועותיו של הייאוש, לפני שאתם מרימים ידיים – תקראו את השורות הבאות, אני בטוח שהכיוון שלכם יהיה שונה מזה שאתם חושבים לפנות אליו עכשיו.
אין לנו דוגמאות נפלאות יותר מאלה שהתורה נותנת לנו. כי כידוע, התורה היא ממש לא ספר היסטוריה, אלא מסרים אדירים של דברים שאומנם התרחשו לפני אלפי שנים אבל בהחלט מתאימים לנו בימינו, למה שקורה לנו ולהתמודדויות היומיומיות שלנו.
ספר בראשית, למשל, מלמד אותנו על הנפילות הגדולות של אדם הראשון וקין. המדרש מספר לנו, שכאשר אדם הראשון חטא, באותו רגע ממש ביקש ממנו בורא עולם שיחזור בתשובה ואמר לו, רק תתוודה ותבקש סליחה ומיד אני מוחל לך!: "בשעה שעבר אדם על ציוויו של הקדוש ברוך הוא ואכל מן האילן, ביקש הקדוש ברוך הוא שיעשה תשובה ופתח לו פתח, ולא ביקש אדם…" (במ"ר י"ג, ג). בורא עולם היה מוכן לסלוח על ה-כ-ל-!!! אם אדם היה רק חוזר בתשובה, כמו דוד המלך ע"ה שברגע שנתן הנביא אמר לו שחטא והוא בן מוות, מיד התוודה ואמר: "חטאתי לה'" ולא ניסה לתרץ או להצדיק את עצמו, לכן ברגע אחד אומר לו הנביא: "גם ה' העביר חטאתך לא תמות"!
רק מה, אנשים מקשים עורף. זה מה שקרה לאדם הראשון שהקשה את עורפו. הוא לא האמין בעצתו של הבורא, שבדבר כל כך קל ופשוט הוא יכול לתקן את העוון הנורא והחמור עם ההשלכות לדורות עד עצם ימינו אנו, כמו שאמר פעם רבי נחמן מברסלב לתלמידיו: "נדמה לכם שצריכין דווקא לומר לרפואתכם דברים כבדים, ואין אתם מאמינים שבדבר קל שאני מצווה לכם לעשות יהיה לכם רפואה שלמה רפואת הנפש באמת". ומוסיף רבי נתן מברסלב וכותב: "ודבר זה נצרך מאוד כמה פעמים, כי לפעמים אדם מונע עצמו מלעשות איזה דבר שבקדושה מחמת כבדות מחמת ריבוי המניעות שמונעים אותו מלעשותו והוא אינו מתגבר לשברם. ולפעמים להיפוך, שהוא נמנע מדבר שבקדושה מעוצם קלותו, שהדבר הזה קל בעיניו מאוד לעשותו ומחמת זה אינו מאמין שחיי נפשו יהיו תלויים בדבר קל כזה. ובאמת צריכין ליזהר במצווה קלה כבחמורה… כי עיקר הסתות ומניעות הבעל דבר (היצר הרע) הוא רק מניעות המוח, שלפעמים מכניס במוח האדם שכבד עליו מאוד לעשות הדבר ומחמת זה רוצה למנעו. ולפעמים להיפך, שמקל עליו ומקטין בעיניו אותו הדבר מאוד, עד שאינו עולה על לב האדם שחיי נפשו תלויים בזה, והכל כדי למנעו חס ושלום" (חיי מוהר"ן, תצ"ב).
מאמרים נוספים בנושא:
אדם הראשון, כמו הרבה אנשים שאני פוגש במהלך חיי, האמין שיכולים לקלקל אבל לא האמין שיכולים לתקן, לכן נפל לייאוש. וגם כשבורא עולם בכבודו בעצמו ביקש ממנו בצורה מפורשת ופתח לו פתח לתקן את מעשיו, לחזור בתשובה, הוא לא היה מסוגל להכניע את עצמו. ולא רק, אלא גם לאחר שגורש מגן עדן הקב"ה ניסה שוב להציע לו את אפשרות התשובה, ואמר לו (במדרש שם): "אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך", אך אדם הראשון בוחר שוב להקשות את ערפו ואומר לה': "אי אפשי" – 'אני לא יכול', דבר שמבטא את הייאוש המוחלט של אדם הראשון כתוצאה מהנפילות שלו.
בהמשך אנו מגיעים לעניין של קין והנפילות שלו. הקב"ה מקרב את קין ורומז לו שהוא יכול תמיד לחזור בתשובה – "הלוא אם תיטיב שאת…" אך קין בשלו, הוא לא מאמין בעצמו ונופל לעוון שפיכות דמים ומבצע את הרצח הראשון בעולם – רצח אחיו, הבל. ודווקא מתוך השפל הנורא הזה קין רואה גודל כוח התשובה ומיד כשאמר, "גדול עווני מנשוא"- בורא עולם המתיק מעליו את הדין, העונש. ואם היה ממשיך ורוצה לחזור בתשובה שלמה היה יכול לבטל את הגזרה לגמרי ולהגיע למעלות רמות. אבל קין מסתפק בהמתקת העונש ויוצא מלפני הבורא כגונב דעת העליונה, כאילו הצליח לרמות את בורא עולם כביכול…
ומספר המדרש (בר"ר כ"ב, י"ג), שקין סיפר לאדם הראשון מה נעשה בדינו ואמר לו: "עשיתי תשובה ונתפשרתי", רק אז הבין אדם כמה גדול כוח התשובה, "התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: 'כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע!' מיד עמד אדם הראשון ואמר "מזמור שיר ליום השבת", רק אז התעורר אדם להבין שבכמה דיבורים השם יתברך מוכן לקבל את האדם מכל הנפילות, אפילו החמורות ביותר, ואז הצטער על הייאוש הגדול שהיה שרוי בו במשך שנים רבות, ייאוש שמנע ממנו את התיקון והביא אותו לשנים ארוכות של פגמים נוראים.
וכזה הוא גם הסיפור של לוט, אחיינו של אברהם אבינו – שגדל בבית דודו אברהם אבינו ושרה אימנו – שם ספג קדושה, חסדים, קירוב רחוקים גיור גרים. הולך אחרי אברהם אבינו כחסיד כדי ללמוד את מעשיו, והרמב"ן אומר שזכות זו עמדה לו והצילה אותו מסדום. ללא ספק, היה יכול להיות ממשיך דרכו, יהיה גדול הדור… אלא שהוא החל להידרדר מן הפח אל הפחת. מסיבה של מה בכך הוא נפרד מדודו וברגע אחד הופך את עורו והולך לסדום, מקום של החטאים והאנשים הרעים ביותר. הולך מדחי אל דחי עד שמגיע לשפל שנסתם עליו הגולל, כי לא רק שהוא לא מתעורר אחרי הפכית סדום אלא שוקע עוד יותר בתאוותיו עד שמגיע לכיעור שאין דומה לו ומוליד את שני העמים שאין להם חלק ונחלה בישראל, קורע את עצמו לנצח מעם ישראל.
למה? איך יכול להיות?!?
התשובה ברורה: גם לוט משתמש בלשון של אדם הראשון ומחליט להיפרד מאברהם אבינו במילים: "אי אפשי לא באברם ולא באלוקיו" (רש"י יג, יא). כן, גם הוא מיואש ולכן מחליט להיפרד מרבו ואביו, מקדמונו של עולם, וצולל עד לתחתית שבתחתית. והרי הוא ראה שלמות של חסדים, אמונה, עשייה רוחנית בבית דודו, את העמידה בניסיונות שלהם – דברים נפלאים ועצומים, איך נפל כך בדעתו? מסיבה אחת: כל מה שהיה לנגד עיניו היה היצר הרע של עצמו, התאוות והכישלונות שלו, לכן הוא מתייאש, לא מאמין בעצמו שיש לבורא עולם נחת רוח גדולה מאוד מעצם העובדה שהוא מחזיק מעמד ודבק באברהם, למרות כל מה שעובר עליו. הוא לא מאמין בכוח התשובה, לא מאמין שבעזרת כמה דיבורים יומיים עם אבא שבשמים הוא יכול להתנקות, להזדכך ולהתחיל מההתחלה!
ולא שחסר לו משהו. היה לו כסף, רכוש, מעמד, ייחוס… כל מה שאדם רוצה, אבל הוא עוזב בגלל הייאוש, כי דרכו של הייאוש שהוא אוכל את האדם מבפנים וגורם לו לכפור בבורא עולם ובטובה העצומה שהבורא והצדיקים עושים איתו, לכן יצאו מלוט עמים כמו מואב ועמון שהיון כפויי טובה ללא כל תקנה!
אברהם אבינו הצליח לעזור לכולם, אך נכשל עם לוט. אברהם אבינו יכול היה להתמודד עם הטענות השטותיות של כל עובדי העבודה הרה של דורו לקרבם בקלות, אל מול אדם מיואש – אין לו תקנה. אי אפשר לעזור לו. אי אפשר לדבר איתו. הייאוש הורס כל חלקה טובה ולא נותן שום סיכוי לשינוי, מפיל את האדם למקומות נמוכים תוך רגעים ספורים ממש.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בית הספר ללימוד אזמרה
קצת אופטימיות לא תזיק
תפרשי כנפיים, ילדה!
כך עשה לו הייאוש הזה את דרכו עד לימינו אנו, שנקרא קליפת לוט, והוא קיים בכל אחד ואחד מאיתנו. קליפת לוט היא הייאוש שגורם לנו לחשוב שאין לנו סיכוי להשתנות והוא זה שמפיל אותנו שוב ושוב לכל הרע שבעולם, אך עלינו לגלות בכל מפעם מחדש את ההסתרה הגדולה שיש על כוח התשובה. הקב"ה אומר לנו "איני מבקש מכם אלא דברים" (שמ"ר לח) – הוא כל כך מצפה שכל אחד מאיתנו רק ירים את העיניים ויגיד לו: 'אבא! טעיתי, חטאתי, אנא סלח לי, קרב אותי' – ומיד הבורא יפתח לו את כל השערים ויקרב אותו. הוא כל כך משתוקק לכך, עד שהמדרש אומר (שיר השירים, ה) שהקב"ה מעורר כל אחד לתשובה ומחכה לו 'כעני המבקש צדקה'! ומה המניעה הגדולה? שאנחנו לא מאמינים בכוח של הדיבורים הפשוטים שיכולים לעשות ניסים ונפלאות בשבילנו!
ואומר רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות, שומרים ג): "ובאמת זהו עיקר הבחירה, דהיינו מה שכופה בחירתו לבטל שכלו לגמרי ולסמוך על אמונה לבד ולהרבות בתפילה ותחנונים. כי הבעל דבר (היצר הרע) מעקם לב האדם כל כך עד שגם זה קשה על האדם, אף על פי שבאמת הוא דבר קל מאוד, אף על פי כן הוא מבלבל ומעקם דעתו כל כך עד שעל פי רוב עניין זה של תפילה והתבודדות קשה על האדם יותר מכל העבודות קשות, וכל זה מחמת חסרון אמונה שאין לו אמונה בשלמות שזהו העיקר והיסוד. ועל כן מי שזוכה להרגיל עצמו בזה להרבות בתפילה ושיחה בינו ובין קונו שיזכהו השם יתברך ויעזרהו לקרבו לעבודתו יתברך, בזה בעצמו הוא בעל בחירה במה שזכה לבחור בחיים אמיתיים בדרך אמונה ותפילה כמו שכתוב: 'דרך אמונה בחרתי'. כי באמת זה עיקר הבחירה מה שמסלק שכלו ובוחר באמונה ותפילה שזהו העיקר והיסוד שכל התורה עומד עליה כמו שכתוב: 'בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה' כנ"ל. ואז, כשיש לו אמונה שלמה ומרבה בתפילות ושיחות להשם יתברך שיזכהו לשוב אליו באמת – אז עוזרו השם יתברך שיזכה לעבוד אותו בתורה ומצוות ומאיר עיניו בתורתו עד שזוכה להבין בתורה ועבודה מה שאפשר בשכל אנושי להבין".
יהי רצון שבורא עולם יזכה אותנו להאמין בארגז הכלים האדיר שהוא נתן לנו, בכל כלי וכלי שיכול לסייע לנו ולהרים אותנו מהמקום הכי נמוך עד למקום הכי גבוה, ולא ניפול בדעתנו משום דבר בעולם, אמן כן יהי רצון!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור