אייקידו רוחני

היכולת להשתמש בכוח השלילי של האויב שלך ככוח חיובי לטובתך, היא נקודה אסטרטגית באייקידו. זה מה שעשיתי עם השכנה הממורמרת שלנו. סאני לוי ואייקידו רוחני.

4 דק' קריאה

סאני לוי

פורסם בתאריך 17.03.21

"מה את חושבת שאת עושה?" שאלה אמא מבוהלת שהביאה את הילדה שלה לשיעורי הטאקוונדו בבית הספר לכושר והגנה עצמית שפתחתי במרתף ביתי. "למה את מצלמת את הילדה שלי?!?"

 

"אני אוספת ראיות" היא אמרה, השכנה הזועפת והממורמרת שלי כשהיא מצלמת עוד תמונה של האמא. "ועכשיו אני הולכת לצלם את לוחית הזיהוי של הרכב שלך". קליק!

 

האמא המוטרדת הכניסה את הבת שלה וביקשה שאפסיק לכמה דקות את השיעור, כדי שהיא תספר לי על הסיוט שמתרחש שם בחוץ. השכנה שלי, אישה זקנה שגרה לבד, כנראה צעקה וצילמה את כל התלמידות שהגיעו אלי, את ההורים והרכבים שלהן.

 

ידעתי שהשכנה שלי לא אהבה, בלשון המעטה, את העובדה שאני מלמדת בבית שלי, שיש לי בית ספר משלי בקומת מרתף. היא הבהירה לנו כמה פעמים שהתנועה ברחוב שלנו, שנגרמת בגלל התלמידות שלי, מצערת אותה. היא גם הבהירה בצורה חד משמעית שהיא ש-ו-נ-א-ת כשההורים מחנים את הרכב בחנייה כפולה, שהם משוטטים עם הרכבים שלהם ברחוב, תופסים מקומות חנייה, דורכים לה על הדשא, או אלוקים ישמור עושים פרסה בחנייה שלה כשהם יוצאים. אבל לצלם אנשים בלי רשות? זה משהו חדש!

 

אז שלחתי את בעלי (שהוא פסיכותרפיסט מומחה) החוצה, להתמודד עם השכנה הזועפת שלנו. וכרגיל, היא מיד התחילה לצעוק עליו עוד לפני שהוא הצליח להוציא מילה אחת מהפה. "זה לא חוקי, גאוותן שכמותך! זה רחוב מגורים, לא אזור עסקים! אני יודעת שאתה חושב שאתה מעל החוק" היא צעקה בקולי קולות, "אבל עכשיו יש לי ראיות כדי להתקשר לעירייה ולדווח על העסק הלא חוקי שלכם שיפסיק אחת ולתמיד!"

 

בעלי ניסה בכל כוחו להסביר לה ולהישאר רגוע, אבל היא לא הפסיקה את התוכחה וההוכחה, ומהר מאוד דברים התגלגלו למקום של צעקות בין השניים עד שהיא אמרה לבסוף, "אם הערב זה לא יהיה השיעור האחרון של אשתך במקום הזה, אני מתקשרת לעירייה מחר על הבוקר! לא עוד בית ספר לקרטה ברחוב הזה. זהו!"

 

מאמרים נוספים בנושא:

למה לנסות?

תביאו את הזהב הביתה

אני נגד עצמי

שווה לנסות, נכון?

פוסט מאלוקים

הגישה המנצחת

תודה ביום משוגע

ראש ולב

מי ינצח?

שאלה של בחירה

ברוכים הבאים לזירה הלוהטת
בחירה, לא בריחה

 

מאוחר יותר, אחרי שהשיעורים הסתיימו, הייתי המומה לשמוע מבעלי את החדשות – שאני מוכרחה לסגור את העסק. אחרי שמונה שנים שהכל התנהל על מי מנוחות, עסק קטן שעוזר לנו בפרנסת המשפחה. ואיך האישה הזקנה והרעשנית הזו – שגוזמת את הדשא שלה עם זוג מספריים רגיל, פתאום מאיימת לסגור לי את העסק? מה אכפת לה בכלל? היא גרה לבד, רוב הזמן נמצאת בתוך הבית ויש לה חנייה לרכב שלה שאף אחד מעולם לא תפס לה! זה לא שאחד הרכבים חסם אותה, גם לא את הרחוב, או שהאנשים שנכנסים ויוצאים משפיעים על האווירה ברחוב או עליה באופן אישי. שום כלום. אף אחד לא שומע אותם, אף אחד לא מתעניין בהם, חוץ ממנה. הפיתוי ללכת לשם ולתת לה איזו בעיטת טורנדו שתכניס קצת היגיון בראש שלה היה גדול מאוד…

 

אבל אחרי כמה דקות של כעס וזעם נזכרתי במשהו חשוב…. הקב"ה מנהל את העולם! לא השכנה שלי! והגיע הזמן לשחרר את האשליה שהיא זו שעושה לי את זה. החלטתי באותו רגע ואילך שאתייחס אליה כאל שליחה של בורא עולם. המקל שבידו. ומקלות, כידוע, לא נוטים רק לכות אלא גם להדריך.

 

מיד התחלתי להודות לבורא עולם על "הבעיה" הזו, ולמחרת אחרי התפילה האישית שלי הלכתי לביתה של שכנתי ודפקתי על דלת ביתה. אחרי כמה דקות היא פתחה את הדלת והסתכלה עלי עם המבט המפחיד שלה.

 

"שלום!" חייכתי אליה, "אני רוצה להודות לך מאוד על האכפתיות שלך לגבי כל מה שקורה ברחוב, על התנועה והחניות. את אזרחית מאוד טובה ומאוד נחמד לדעת שאת מכבדת את החוקים והוראות העירייה בכל הקשור לשוטטות, חנייה כפולה, וכל מה שקשור לתכנית בניין ערים". על פניה נראה שהיא הייתה סקרנית מאוד לגבי, שמא כל מה שאני אומרת אולי בדיחה על הבוקר… "אני גם רוצה להודות לך על כל מה שאמרת לבעלי אתמול בערב, כי עזרת לי מאוד להבין שאני לא צריכה לנהל עסק בתוך הבית שלי. אני באמת חייבת לך התנצלות על כל המתח שזה גרם לך! לא היה לי שמץ של מושג עד כמה כל העניין הזה הטריד אותך, ממש אנוכי מצדי. לא העליתי בדעתי את ההשלכות שיכולות להיות על השכנים בגלל העסק שלי. אבל עכשיו אני מבינה ואני באמת מבינה איך זה באמת הפריע לך. אני מאוד מצטערת".

 

לומר שהיא הייתה המומה – זו תהיה הכרזת השנה. כי לעניות דעתי, היא ציפתה שאתקוף אותה, מילולית כמובן, שאתבע אותה על צילום אנשים וקטינים ללא רשות וללא הסכמה, ולהוכיח לה שהעסק יכול להתנהל חוקית אם אלך עם זה עד הסוף בבית המשפט. אבל אני, במקום זאת, חייכתי, הודיתי לה והתנצלתי על הדברים הלא נכונים שאני עשיתי.

 

הפנים שלה התרככו והיא הושיטה לי יד לשלום עם חיוך על הפנים.

 

בפעם הראשונה בהיסטוריה, לחצנו ידיים והיא אפילו אמרה לי שאני שכנה טובה!

 

יצאתי מפתח ביתה כשאני מחייכת חיוך ענק לבורא עולם ומרגישה כל כך טוב עם השלום שנעשה כאן. אבל לגבי הצעד הפרקטי הבא שלי, לא היה לי שום מושג או כיוון לאן אני מתקדמת ומה אני אמורה לעשות. הרגשתי שאלוקים רצה שאמצא מקום אחר לשיעורים שלי, אבל אף פעם לא הבאתי את זה בחשבון לפני כן. לא ידעתי מאיפה להתחיל. אחרי כמה שיחות טלפון וכמה חיפושים, אני יכולה לומר שהתהליך לא פשוט וייקח זמן, הרבה זמן.

 

עכשיו, כשהשכנה שלי ואני בשלום, חזרתי למחרת אל ביתה וביקשתי הארכה של שלושה חודשים עם סבלנות והבנה להמשיך את השיעורים, עד שאמצא את המקום ואעשה את ההעברה. היא הסכימה בתנאי שההורים יחנו מעבר לפינת הרחוב, ולא יאספו או יורידו את הילדות בתוך הרחוב.

 

איכשהו שרדנו את התקופה הזו, ועכשיו, כמה חודשים לאחר מכן אני מלאה עד אפס מקום בבית הספר החדש שלי!

 

אף פעם לא תכננתי או חשבתי לפתוח בית ספר ולהגיע לשלב הזה מבחינה עסקית, אבל אלוקים הוא המתכנן הראשי, לא אני. מה אני מבינה בדברים האלה בכלל? אם זה לא היה הוא, אני, מן הסתם, הייתי ממשיכה ללמד אומנויות לחימה במרתף שלי עוד שלושים שנה לפחות. אני כל כך מודה לו על ששלח לי את המסר שלו דרך השכנה שלי, וגם את הרב שלום ארוש והרב אליעזר רפאל ברוידא – שלימדו אותי שכל הדברים באים רק ממנו! ושהוא הוביל אותי למקום הנפלא והיפה הזה שכל כך נעים וכיף לעבוד בו. כל זמן שזה היה תלוי בי לא הייתי עושה את הצעד הזה, אבל עכשיו כשאני נמצאת במקום מאוד מרכזי ומפורסם, אני יכולה לעשות דברים נפלאים גם כתרומה לקהילה שלי בלי שום הפרעות וצעקות.

 

ויש עוד שיעור מאלף אחד שלמדתי מכל העניין הזה. רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו, שאנחנו צריכים להפוך את האנרגיות השליליות של הכעס לאנרגיות חיוביות של חמלה. כך הוא הדבר בדיוק באייקידו רוחני – כשאתה משתמש בכוח השלילי של האויב שלך ככוח חיובי לטובתך! בעזרתו של הבורא, זה מה שהצלחתי לעשות עם השכנה הממורמרת שלנו ובמקום לריב ולהגיע לבית משפט, הכל התהפך לטובה ולברכה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה