השראה מהלכת

רגע לפני שאתם מתלוננים, תעצרו ותגידו תודה. כי אחרי שגיליתי איך השכנה שלי מתמודדת עם אתגר חיים לא קל, הבנתי שהיא השראה מהלכת. גם אתם. וגם אני.

3 דק' קריאה

רחלי רקלס

פורסם בתאריך 10.09.17

זה קרה לפני שבועיים.

 

השכנה שלי, אישה צעירה, נפלה בחניה והתעלפה. כך זה היה נראה לי במבט ראשון. בעלה, שרץ אליה, בעלי, אני ושכן נוסף, אמר לנו לא לדאוג כשכולנו הגענו לשם.

 

אבל אותי זה הדאיג.

 

הבוקר, שבועיים אחרי, כל המחשבות עליה ועל מה שקרה לה יחסית נרגעו. הראש הרבה יותר שקט. ללא ספק, מה שקרה שם הייתה קריאת התעוררות מעצבנת. תיאורטית, אני יודעת שאני לא סובלת מבעיות פיזיות 'גדולות'. יש לי מערכת עצבים קצת רגישה שלחיצות קלות מפעילות אותה אבל בקטנה, (ויש האומרים שכאשר היא מתפרצת זה לא בדיוק בקטנה… שיהיה) אבל בפרספקטיבה נכונה (שלי כמובן) זה באמת משהו מינורי שאפשר להסתדר איתו (רק אני).

 

אבל האישה הזו, השכנה שלי, לה יש בעיה. התברר לנו בהמשך, שהיא חולה במחלת האפילפסיה. האמת, אף פעם לא נתקלתי באדם שקיבל התקף אפילפסיה לפני כן, זה מבהיל. מאוד.

 

הבוקר חשבתי על זה קצת יותר. כי, למשל, איך היא מתפקדת? איך היא יכולה לצאת החוצה בידיעה שהיא פתאום יכולה לקבל את ההתקף וליפול – על המדרכה, בקניון, בחניה כמו שקרה לה בפעם האחרונה שרצנו אליה? ועדיין, היא אישה חזקה באמונה שלה, שזה מדהים אותי בכל פעם מחדש. ממש אישה מעוררת השראה.

 

הבוקר, חוויתי התבהרות מדהימה. ובורא עולם, בחסדיו המתוקים, רצה שתהיה לי אחיזה עליה לכן הוא ארגן את ההמשך המדהים. כן, כמובן, עם עוד אחד מהמבחנים המתוקים שלו, כזה שמיד ירעיד את מערכת העצבים ויעורר בי זעם.

 

המבחן הזה המתחיל לפני כמה חודשים, אז אבדה לי תעודת הזהות שלי שזה כמו לאבד את הכרטיס החברתי שלכם. לא שאפשר לעשות איתה משהו, אבל בכל זאת. חיפשתי אותה למעלה משבועיים עד שהרמתי ידיים והחלטתי לפנות למשרד הפנים שינפיקו לי חדשה. לא אלאה אתכם בפרטים ובביורוקרטיה של משרד ממשלתי, אתם בטח מכירים את זה מקרוב. התור שלי הגיע ומילאתי בקשה להנפקת תעודת זהות. זמן קצר לאחר מכן התקשרו אלי מהדואר, גברת נחמדה, גברת דואר קראתי לה ביני לבין עצמי, שבישרה לי שתעודת הזהות שלי הגיעה.

 

מאמרים נוספים בנושא:

ניסיון על כסא גלגלים

אהבה גדולה

כוכב רוחני

ניסיון על כיסא גלגלים

18 ימי האמונה שלי

אלוקים לא טועה

הילדים המיוחדים של אלוקים

הכי מאושר בעולם

יש לי טרשת נפוצה, תודה.

אז זהו, תודה

יש אלוקים? אז למה הם מוגבלים?

רפאל, הבן של אודליה

לטייל עם אבא

לכל סבל יש משמעות

ספל האהבה

חגורה שחורה באמונה

מה למדתי באותו יום?

אמונה ברגעים הכי מטורפים

 

נפלא. אבל חכו רגע! היא רצתה שאתן לה את הקוד הסודי שקיבלתי במשרד הפנים. רק שלא קיבלתי קוד סודי כזה. היא התעקשה שכן קיבלתי. ואני התעקשתי שלא קיבלתי. בינתיים, גברת דואר שבאה לחלק את הדואר ברחוב שלנו כולל את תעודת הזהות שלי, המשיכה בעשייה המבורכת שלה בין תיבות הדואר שברחוב וביקשה ממני לחפש שוב את הקוד, אחרת היא לא תוכל לתת לי את תעודת הזהות. רצתי הביתה, חיפשתי, הפכתי ולא מצאתי. חזרתי אליה, אבל אין תעודת זהות בלי קוד. שוב חזרתי, חיפשתי הפכתי ולא מצאתי, ולא קיבלתי שום תעודת זהות. ככה, כמה פעמים לחפש מסמך כחול שאני לא זוכרת שנתנו לי אותו.

 

אחרי שרצתי כמה פעמים כבר הייתי מוכנה להרוג מישהו. אבל אז נזכרתי בשכנה שלי ועם מה שהיא מתמודדת אז אמרתי, "בסדר, השם, אם אתה רוצה שאעבור את כל הפרוצדורה הזאת שוב פעם, אעשה את זה. אני מעדיפה לתזז קצת את מערכת העצבים שלי ולא להתמודד עם בעיות קשות יותר. תודה".

 

בינתיים, גברת דואר נתנה לי פתק שאמסור בדואר כשאמצא את המסמך הכחול עם הקוד הסודי, שהיא התעקשה שכן קיבלתי, כאילו שהחבאתי אותו באיזה מקום סודי בבית.

 

הלכתי תוך שאני מודה לה ואומרת לה שאני לא כועסת עליה, אבל היא צחקה. "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר" אמרה לפני שנעלמה. הלכתי לבית זועמת ונמסה מהחום הנורא שהיה באותו בוקר. בבית, פתחתי את הארנק כדי להכניס את הפתק שהיא נתנה לי למסור בדואר…

 

לפני שאגיע לסוף הסיפור, אני רוצה לספר לכם שמצאתי בסוף את תעודת הזהות שלי. היא הייתה על הפסנתר, קבורה מתחת לערימת בגדים שרציתי לתת לחברה שלי לתיקון, אבל החופש הגדול עם חמישה ילדים לא אפשר לי להזיז אותה מילימטר אחד ממקומה. שילמתי כסף ולא מעט שעות בלהוציא תעודת זהות חדשה, בעוד הישנה הייתה מונחת מתחת לאף שלי כל הזמן. אבל לא יכולתי להשתמש בה יותר כי עכשיו היא כבר לא בתוקף, הוא בוטלה ברגע שהזמנתי חדשה.

 

עכשיו, בחזרה לסיפור.

 

פתאום, מסמך כחול מוזר הביט עלי מתוך הארנק. פתחתי אותו ונדהמתי לגלות שזה… הקוד הסודי! המומה ועם OMG על קצה הלשון שהתפרץ החוצה כמו לבה רותחת מתוך הר געש צעקתי, 'הנה הנייר הזה שחיפשתי! כמה פעמים פתחתי את הארנק ולא ראיתי אותו?!'

 

התקשרתי לגברת דואר, שהספקתי לקחת ממנה את מספר הטלפון למקרה ש…, וצחקתי בהיסטריה. היא לאורך כל הדרך האמינה שהיא צודקת, ואני לאורך כל התיזוזים האמנתי שאני צודקת. זה הביך אותי שגם הייתי צריכה להודות שטע… שטעי… שטעיתי!!!! ריבונו של עולם, איך שאני שונאת את המילה הזאת.

 

אז תקשיבו, זה המסר!

 

כולנו צריכים להתמודד מדי פעם עם דברים שמעוררים בנו זעם, מניעות, וימים מעצבנים כאלה. אבל בואו נעשה את הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות – לומר תודה רבה לבורא עולם שאנחנו לא נופלים באמצע הרחוב, על מדרכה או בחניה, שאנחנו יכולים לראות ולנשום בכוחות עצמנו, יכולים לאכול, לשמוע ולחיות בלי קושי פיזי. כל רגע ורגע מלא באינסוף ברכות, שגם אם היינו מנסים לחשוב על זה לא היינו מצליחים להכיל את כמות הברכות שהתברכנו בהן.

 

ולאלה שמתמודדים עם אתגרים פיזיים ובעיות גדולות אחרות, אני מאחלת לכם רפואה שלמה ושבורא עולם ירפא אתכם כהרף עין. תחזיקו חזק, תהיו חזקים באמונה שלכם כי אתם השראות מהלכות לכל הסובבים אתכם. אתם בהחלט מעוררי השראה עבורי!

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

אחי היקר, אני בטוח שלא היית מתנגד לקבל טלפון מהרמטכ"ל לבוא לפגישה אישית. מצאת חן בעיניו. בא לו להיפגש איתך, והוא מודיע לך: "חייל, בהזדמנות חגיגית זו, כל הטפסים ברשותך, אתה יכול להחליט עכשיו כל החלטה, מה שתגיד קדוש. אתה קובע, אתה מחליט". שווה, לא?

Featured Products