מה אוכל אותך?

יש לי חברה טובה שאני מחזיקה ממנה אישה מדהימה וחכמה, ולא סתם. לאחרונה, בתה בת ה-23, מירי, מעסיקה אותה לא מעט – היא עולה במשקל בצורה מדאיגה. למרות שמירי הודפת את הטיעונים של אמא שלה – שזה בגלל הקשר בו היא נמצאת, לב של אמא יודע ומרגיש מה קורה עם הגוזלים שלו.

מירי ורוני הכירו לפני כמה שנים. "מהרגע שהתאהבנו אנחנו ביחד" אמרה לי פעם מירי. אבל העניין הוא שמירי רוצה להתחתן ואילו רוני אומר שהוא עדיין לא בטוח ולא יודע מתי הוא יהיה מוכן לזה. מירי מספרת לכולם שזה לא מפריע לה ו"מתי שרוני יהיה מוכן – נלך על זה". בינתיים, הם נפגשים כמעט כל יום ומתארחים אחד בבית המשפחה של השני בחגים ובשבתות.

אבל ככל שהמשקל של מירי מטפס למעלה אמא שלה כבר לא 'קונה' את הטיעונים האלה, וכמובן גם לא מאשימה אותה.

לחיות בסכסוך עם מה שבאמת אנחנו רוצים זה דבר שגורם לקונפליקטים עצומים בתוכנו, ועד שהקונפליקטים יתבהרו ויימצא להם פתרון, קשה מאוד לתפקד בצורה נורמאלית. כי להיות תקועים בסיטואציה שמושכת אותנו לכיוונים שונים, זה משהו שיכול לייסר אותנו ולשדוד לנו את הרוגע הנפשי. הרבה אנשים בורחים בגלל טלטולי הנפש האלה לאוכל, סמים, אלכוהול ועוד, רק כדי להתמודד "בנוח" עם הלחץ.

אני זוכרת שכשהייתי בתיכון בשנות השישים של ארצות הברית, היה לחץ חברתי עצום להתמרד נגד כל דבר – בית הספר, ההורים, מוסד הנישואין, הממשלה וכל מה שנתפס ונחשב כחלק מ"הממסד". ולמרות שהגישה הזו אכן הובילה לכמה דברים חיוביים, כמו חיפוש אחרי הרוחניות והתוודעות לתזונה נכונה, היו לתקופה זו גם תוצאות מזיקות מאוד.

באותו זמן עבדתי במרכז מיוחד לאנשים שחוו משברים, שם פגשתי אנשים רבים שהלכו רחוק עם כל "תרבות הנגד" שהייתה גולת הכותרת של אותם ימים. ראיתי כיצד חיי נישואין התפרקו בגיל שאנשים הקצינו עם הפתיחות בחיי הנישואין והגיעו למקומות שהם לא חלמו או העלו בדעתם להגיע לשם. היו כאלה שהחלו להשתמש בסמים או עזבו מקומות עבודה טובים כדי להצטרף לכל מיני כתות שהבטיחו 'התעוררות', ואז שדדו מהם את כל כספם.

כחלק מההתמחות שלי כמאמנת-יועצת הייתי צריכה ללמוד איך לעזור לאנשים "לאמץ" ולהרגיש בנוח עם סגנון החיים שבחרו. הייתה לנו סדנה אחת בה הסבירו לנו איך לעזור לאנשים "לצאת מהארון" ולהפחית את הרגישות למילים שליליות, או איך להתבונן על קשרים אישיים בין בני הזוג – כמובן לפי מה שהוצע ברוח אותה תקופה.

מאמרים נוספים בנושא:

סוחרי השמחה אף פעם לא נכנעים

טובים, לא מרירים

כשדלת אחת נסגרת

על נעליים והרגלים

הרגלים, חובה לשנות!

הרגלים, זה קודם בראש!

תרפא את הילדה שבי

העולם של ספארקל

אמונה ברגעים הכי מטורפים

השקר שהוביל אל האמת

פגישה עם הנשמה שלי

תעשו מקום לברכות

להזיז את הגבינה

הצעירים של היום יכולים לחשוב שמדובר ברעיונות מודרניים ומקובלים, אבל הם ממש לא. בשנות השישים החלה "המהפכה המינית" ומאז עניין זה רק הולך ומתדרדר ומאבד כל פרופורציות. באותו השתדלתי להיות הכי 'קולית' עם כל דבר, אבל לא נתתי לזה להשפיע עלי. מבחינתי הכל היה רק כלפי חוץ. העולם נראה כל כך מגעיל עד שלא יכולתי לתאר לעצמי שיום אחד אתחתן ואביא ילדים לעולם. אני זוכרת שפעם אחת אפילו תהיתי מה אומר אם ישאלו אותי את השאלה הפשוטה, "האם זה בסדר לגנוב?" 

ולמה? כי באותם ימים היה אקטיביסט ופסיכולוג מוכר בשם אבוט הווארד "אבי" הופמן (שידוע גם כאחד מאותם שבעה "מורדים" מ"ממשפט השבעה" בשיקגו), שנתן טיפים איך "להביס את המערכת". למשל, הוא סביר כמה קל להיכנס למסעדה ולקבל ארוחה חינם, והוא אפילו הסביר איך עושים את זה לפרטי פרטים.

ואלה דברים שהוא כתב בספר שנשא את השם: גנוב את הספר הזה! ואני הייתי המומה כשראיתי אותו על המדף בחנות הספרים, תוהה האם זה מה שאני באמת צריכה לעשות…

בשלב מסוים גיליתי שהרוח הזו מתחילה לגעת בי ומתחילה להשפיע עלי, עד כדי כך שאיבדתי את היכולת שלי להיות עצמי. כן, השלב הזה הגיע ובמלוא עוצמתו. אלא, שהניצוץ היהודי שבי נשמר בתוכי כל הזמן. למרות שכלפי חוץ נראיתי בדיוק כמו החבר'ה וחלק מאותם רעיונות חדרו לתוכי, הטיפשות מצד אחד והצער מצד שני גרמו לי חלחלה איומה. כתוצאה, התחלתי לאכול, והמון. עמוק בתוכי הרגשתי שהניצוץ היהודי שבי מנסה ללא הצלחה למקם את עצמו בחברה לא לו.

ההתגלות המושיעה הייתה באותו יום בו הייתי במשמרת ערב במרכז בו עבדתי. המפגש היה בעיצומו, חצי ממנו כבר עבר, ואז זה הכה בי כמו רעם ביום בהיר – 'האדם הזה מטורף על כל הראש, אבל אני מעמידה פנים שהבחירות שלו טובות והוא רק צריך לקבל את עצמו. אני לא רוצה להיות כאן יותר!'

עזבתי אחרי כמה חודשים וההקלה שבאה בעקבות העזיבה הייתה מדהימה. שמחתי להתרחק מהצוות של המקום, שכפרטים אימצו לעצמם אורח חיים מאוד לא בריא, בלשון המעטה.

ידעתי שחייבת להיות מערכת ערכים עם הגדרות ברורות ואמיתיות לנכון ולא נכון. הייתי זקוקה למבנה וגבולות, לחיות עם אנשים שהיו שמחים ושהחיים שלהם פשוט עבדו כמו שצריך. רציתי בחור נורמאלי להתחתן איתו ודרך לגדל בה את ילדיי, כזו שלא תשאיר אותם פגועים וחשופים לטרנדים המודרניים שצצים כל הזמן כמו פטריות אחרי הגשם.

הייתי זקוקה לאלוקים.

אחרי שעברתי לישראל והתקרבתי ליהדות, דפוס האכילה המטורף שלי נעצר. סגנון חיי השפיע על הרגשות הכי פנימיים שלי וכבר לא הסתתרתי מעצמי יותר. יכולתי להיות אדם שומר מסורת עם רעיונות ישנים מבלי להתבייש בשום דבר.

זה היה המסר שלי לעצמי ולכל אותם אנשים שבורחים לאכילה ההרסנית – להפסיק לחיות בשקר! מירי המקסימה צריכה להתמודד עם עצמה בנקודת הזוגיות, ולהודות מה אוכל אותה מבפנים במקום לברוח לאוכל. למה? כי רק כך היא תעצור את המשקל שעולה ואת מה שמפריע לה.